על אחד מכלי הרכב שננטשו בבוקר ה-7 באוקטובר סמוך לקיבוץ מפלסים, נמצא מסמך מצמרר. תחת הכותרת "משימת קיבוץ מפלסים", פירט ארגון הטרור חמאס את תוכניתו לכיבוש היישוב: חוליות בנות חמישה מחבלים כל אחת, הנחיות מדויקות לפריצת הגדר, והוראות ברורות לחטיפת חיילים ואזרחים.
התוכנית נכשלה הודות ל-12 לוחמי כיתת הכוננות של הקיבוץ, בפיקודו של הרבש"ץ משה קפלן, שבמשך שעות ארוכות הדפו כ-50 מחבלים שהסתערו על היישוב משלושה כיוונים.
בהמשך הבוקר הצטרפו ללחימה כוחות של סיירת מטכ"ל וגדוד ההכשרות של חטיבת כפיר. באזור אנדרטת חץ שחור התחולל קרב קשה, שבו נפל יוסי טהר ז"ל, סגן מפקד היחידה המבצעית של השב"כ. טהר, שהוביל צוות משולב של שב"כ וימ"מ, זיהה ריכוז של מאות מחבלים שתכננו לתקוף את מפלסים וניר עם. בקרב שהתפתח נהרגו עשרות מחבלים, והנותרים נסו חזרה לרצועה.
המצב הביטחוני המורכב בעוטף עזה יצר מציאות קשה עבור תושבי האזור. על אף שמפלסים לא ספג פגיעות ישירות בהיקף של קיבוצים אחרים כמו כפר עזה הסמוך, בארי וניר עוז, גם הוא התמודד עם טראומות מטלטלות עקב פינוי התושבים וחשיפתם לאירועים הקשים.
בחזרה לחיים
"אני רגילה לשמוע את הבומים האלה", אומרת רננה כהן בת התשע בשקט, ואז, כמעט בלחישה, מוסיפה: "אזעקות".
את הדרך חזרה לשגרה מוצאים הילדים במיזם "מפלסים עתיד - כוח מוח רוח", המספק מסגרת חינוכית משלימה לילדי כיתות א'-יב'.
המיזם, שנולד בחברת ההייטק "נובה", שגם מובילה ומממנת אותו, מציע מסגרת חינוכית ייחודית לילדי הקיבוץ, ומשלב כוחות עם תנועת "חמש אצבעות", מכון דוידסון לחינוך מדעי ומכללת שנקר. התוכנית כוללת מערך למידה הוליסטי שמסייע לילדים לפתח חוסן מנטלי דרך כוח פיזי, לימוד מדעים ויצירה אמנותית.
"במכון דוידסון אנחנו מכינים דברים מגניבים, וב'חמש אצבעות' אנחנו רצים ומשחקים במשחקי כדור", מספר גפן פריפז בן התשע. אביו שחף מחייך: "גפן למד להכין מעגל חשמלי באמצעות בטריות ומוליכים, וזה מרגש מאוד לראות את ההתלהבות שלו".
"לפני המיזם היה לנו רק בית ילדים", מוסיפה רננה. "הייתה לנו פעילות של בית פתוח והיינו נשארים בחדרים. היום יש לנו הרבה פעילויות ואנחנו יכולים לנוע ביניהן בחופשיות. אני הכי מתחברת לפעילויות של שנקר - זה כיף לי שאני אורגת, תופרת ומציירת. זה מרגיע אותי".
"לחזור מתוך מקום שלם"
"לי ממש לא היה ברור שאני חוזר", מודה שחף. "התחבטתי בזה עד הרגע האחרון. גם כשחזרתי - זה לא נעשה בלב שלם. לחזור לאותה נקודה שבה המשפחה שלך, לתחושתך, הופקרה - זה לא פשוט.
"הקונפליקט הוא בין השיקול של קהילה אל מול השיקול הביטחוני - לחזור לגבול עם עזה אחרי ה-7 באוקטובר, זה מה שמבחינתי היה מונח על הכף", הוא מוסיף, "כאבא, הבנתי שהאחריות שלי כיום היא הרבה יותר כבדה".
שחף פריפז: "רציתי לחזור הביתה ממקום שלם ובטוח. גם עכשיו אנחנו חיים עם רעשים של בומים ופיצוצים, ומאוד קשה לחיות ככה. אבל היה לחץ בעיקר מצד נווה הגדול לחזור - בגלל הגעגועים לבית, לקהילה ולחברים"
"ההחלטה לחזור הביתה אחרי שנה שהיינו מפונים הייתה לא פשוטה", מוסיפה בת אל סוויסה כהן. "הידיעה שהילדים שלי מגיעים למיזם חינוכי עם תוכנית סדורה, חיזקה אצלי את ההבנה שמחכה להם מקום שבו הם יכולים להביע את עצמם, לחוש, לשתף.
"זה במיוחד היה חשוב לי לאור זאת שלא חזרו הרבה ילדים בהתחלה, ולכן יש חשיבות לקשרים החברתיים שנרקמים בתוך המיזם, בין הילדים והמדריכים".
"כשחזרנו לקיבוץ חילקו לכל משפחה מנעול לדלת של הממ"ד", מספר שחף. "אמרתי לעצמי שאם אנחנו עדיין בהלך רוח שבו אנחנו זקוקים למנעולים - זה לא תקין. רציתי לחזור הביתה ממקום שלם ובטוח. גם עכשיו אנחנו חיים עם רעשים של בומים ופיצוצים, ומאוד קשה לחיות ככה. אבל היה לחץ בעיקר מצד נווה הגדול לחזור - בגלל הגעגועים לבית, לקהילה ולחברים".
"רציתי כבר לחזור", מספר נווה פריפז. "הרגשתי שאני שוב בבית שלי. אם ילד ישאל אותי איך זה לגור במלון, אני אענה לו שלא תמיד מלון זה כיף כמו שזה נראה. היו לנו הרבה אטרקציות שם אבל הכול היה מאוד קטן וצפוף, אני מעדיף מרחבים וטבע".
רננה מסכימה: "היה לי ממש כיף לחזור להיות עם כל החברים, ולהריח עצים ולא דלק ומכוניות כל היום".
צעד להחלמה
עבור ילדי מפלסים, המדריכים הפכו לעוגן של יציבות הרבה מעבר לשעות הפעילות. "יש את עמית מ'חמש אצבעות', אבל הוא התגייס לצבא. אני אוהב אותו", משתף אבישי כהן, בנה הצעיר של בת אל.
נווה: "כשאני בא להתאמן בקט רגל בקיבוץ, לפעמים ריק ואני לבד שם, אז אני פוגש שם מדריך של 'חמש אצבעות' ואנחנו מתאמנים ביחד".
המיזם יורחב לקיבוצים נוספים?
"לא, זה רק שלנו", עונה רננה כהן בנחרצות. אבל אז מוסיפה: "אבל צריכה להיות תוכנית כזאת לכל הילדים שפונו".
אחיה, אבישי, מסכים: "אני לא רוצה להכניס את 'חמש אצבעות' ושנקר לקיבוצים אחרים. אני רוצה לתת רק לילדים מהכיתה שלי, ילדים שאני אוהב ומכיר".
למרות רצונם של הילדים לשמור את המדריכים לעצמם, המיזם כבר מתחיל להתרחב מעבר לגבולות הקיבוץ, ולאחרונה החלה פעילות בבית הספר האזורי, ומגיעות פניות להרחבת הפעילות לילדים מיישובים נוספים.
"אני עד לכוחה המדהים של הסולידריות הישראלית", אומר מרטין סיאורנו, מנהל קהילת מפלסים לשעבר וכיום פרויקטור בתחום החינוך בקיבוץ. "'מפלסים עתיד' היא יותר מסתם תוכנית, זו דרך של תקווה ונחישות. כשילדינו חזרו הביתה, הם מצאו לא רק קירות ודלתות, אלא מקום שמראה להם שהם ראויים להשקעה ושמחכה להם כאן עתיד".
"אנחנו לא רק בונים מערך חינוכי, אנחנו בונים עתיד טוב יותר", מוסיפה שרון דיין, סמנכ"לית משאבי אנוש ב"נובה" ומובילת המיזם. "כל לבנה כאן היא הבטחה, וכל אירוע למידה הוא צעד להחלמה ולעתיד חדש. כשם שאנחנו מיישמים בכל יום בקרב עובדינו, אנחנו רוצים להעניק לילדי העוטף תוכן והזדמנויות שלא עמדו לרשותם בעבר".