אני די בטוח שהמסמך הזה לא היה מגיח מבין המקלדת לולא אישיותו של יהלי, הגיבור שלי. יהלי, שסיים טירונות כמעט רגילה לגמרי בת חודש במחווה אלון ושובץ בחיל האוויר, חייל על מלא. ושלא תעזו לרחם עליו.
יהלי מאוד משתף פעולה, מנומס וזורם. כן, זורם, בלי גרם של נוקשות מחשבתית. שנים רבות של טיפולים, ריבים קשים, נוקשות ודרישה לסדר עמם נאלץ להתמודד - לא ניכרות עליו כלל, לפחות לא בהתבוננות שגרתית.
וכאילו משום מקום, אבל ממקום של כאב שלא מסתיר את הפציעה - הוא אומר לך ישר בפנים: "יש את החייל הרגיל ויש את החייל של 'תתקדמו' (האוטיסט), והחייל של 'תתקדמו' צריך להוכיח שהוא יכול להשתלב כמו כולם. אז אני מוכן לסיטואציה שיתייחסו אלי כמו אל ילד קטן, לפחות בהתחלה".
יהלי ומיה. מתוך פרק 4 בסדרה
(יוצר: אודי הלר)
במשך 20 פרקים קצרים נתתי ליהלי את המיקרופון, כדי שיספר מנקודת מבטו איך זה להתגייס לצבא - מהצו הראשון ועד ליום הגיוס. "לפעמים קצת קשה לו להיות קוהרנטי", אומרת לי מיה, אמא שלו. "אבל הוא מצליח לעמוד יפה במשימה, והיה מאוד מחויב לה".
באחד מהצילומים קלטה המצלמה קטע בו יהלי מניח את ראשו על כתפה של מיה, והיא עוטפת אותו בזרועותיה. מאוחר יותר היא מסבירה לי שהקרבה הזו התפתחה מתוך המון משברים ורסיסים: כמו אורה, גיבורת ספרו של גרוסמן - "אשה בורחת מבשורה", מיה דחתה את חותמת האבחון הרשמי של בנה, ובמחשבה לאחור היא משתפת בפחדים שהיו לה לגבי יהלי.
"חששתי שיהיו לו חיים מאוד קשים. שהוא לא יתגייס ולא יהיה חלק מהחברה", היא מספרת ונזכרת כיצד בגיל צעיר הוא רצה להתחבר רק עם הילדים הכי פופולריים ונחל כישלון אחר כישלון. זה פשוט לא עבד, אומרת האם.
4 צפייה בגלריה
יהלי ומשפחתו בלשכת הגיוס, המחזור השביעי של "תתקדמו", ינואר 2024
(צילום: באדיבות המשפחה)
במשך כמעט שלוש שעות ישבתי מול מיה, מעצבת פנים מוקפדת, שהתבררה כדמות מאוד מסקרנת בפני עצמה. היו רגעים שבהם חשתי שגם כשהיא אומרת עד כמה שהיא סומכת על יהלי - היא ממשיכה לעמוד על המשמר. "אני רוצה שיהלי יחשוב שאני מאמינה בו", היא אומרת לי ולמצלמה, וקשה היה להתעלם מהמחשבה שהיא אומרת את הדברים מתוך רצון להיטיב עם בנה.
מסתבר שאני לא היחיד שהבחין עד כמה שיהלי הוא ילד מושקע. הרבה אומרים זאת, אבל הקרדיט לא מגיע לה, מדגישה מיה בצניעות. "יש בו משהו מאוד לוחמני. זאת אומרת שהוא מאוד לא מוותר, והכוח המניע להיות כמו כולם - מאוד משמעותי אצלו", היא מתארת את בנה. "יהלי ניחן ביכולת אבחנה כואבת לקלוט ולעשות זום במצלמה שבמוחו, בצורה כזו שלעיתים שמה אותו במרכזה של מחלוקת".
"אין להם כוח להתעסק איתנו"
בפרק הרביעי של הסדרה (חזרו כמה שורות אחורה ותמצאו את הסרטון), יהלי ומיה מספרים על המפגש עם הפסיכיאטר שנערך כחודשיים אחרי הצו הראשון - פגישת חובה לכל מי שמאובחן על הרצף האוטיסטי - בה נקבע פרופיל הגיוס.
יהלי היה משוכנע שזו פגישה פורמלית בלבד, הרי רק שבועיים קודם הוא ראה קב"נית שאמרה לו, "אתה תסתדר טוב מאוד ב'תתקדמו'", והוא היה כל כך צריך את האישור הזה, עד כדי כך שאותה קב"נית ממש עשתה לו את היום. אולם, הפגישה עם הפסיכיאטר הורידה עֲלָטָה על פניהם.
"הוא קודם כל שאל למה בכלל אנחנו מעוניינים להתגייס, והתחיל להטיל בזה ספק", מספרת מיה במבט שלא מבין מה הפסיכיאטר רוצה מהם, ומאיפה כל זה הגיע בכלל. אבל יהלי מיד קלט את המסר - מבחינתו, אין להם כוח להתעסק עם אוטיסטים. "הוא התחיל לפקפק ביכולת של יהלי ובהתאמה שלו לתוכנית הזאת".
מיה יצאה מהפגישה בתחושה כבדה ועם הרבה ספקות. "אולי זו טעות להתגייס דרך 'תתקדמו'", חשבה לעצמה. למרות זאת היא ביקשה דחייה במתן התשובה, כזו שתאפשר לה זמן לחשוב ולהכין טבלת השוואה בין אפשרויות הגיוס שעומדות בפני יהלי.
זמן קצר חלף עד שהם שבו לפסיכיאטר ובפיהם תשובה חד-משמעית - להמשיך במסלול הגיוס (הכמעט) רגיל. "אני שומעת אותך מדבר, וזה מחזק אצלי את הביטחון שאתה תצליח להסתדר עם מה שלא יביאו לך", אמרה מיה לבנה לפני שהשיבו בחיוב לצבא. יהלי לא נשאר חייב, ובתשובה מקסימה כהרגלו ענה לה: "אני מוכן לזה, תשמעי. אני מצטער שאני מבלבל את המוח".
דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד
יהלי נולד פג, ובשנותיו הראשונות מיה העדיפה לשמוע גורמי אבחון שיגידו לה בדיוק את מה שרצתה לשמוע - שהעיכוב ההתפתחותי נובע אך ורק כתוצאה מהלידה המוקדמת. "אתה יודע, כשנולד ילד אז האמונה והרצון הוא שהוא יהיה מושלם, אפילו בלי משקפיים", היא מתוודה.
"יהלי התחיל לדבר רק בגיל שלוש, אבל מהר מאוד הוא הצליח להדביק את הפער, מאפס למאה. ולא סתם, אלא עם קפיצה ישרה לשפה גבוהה, מוזיקה קלאסית ופסנתר", היא מספרת ומוסיפה בצחוק: "אבל הקטע ה'אשכנזי' הזה לא החזיק מעמד".
עוד לפני האבחון הרשמי שלו כאוטיסט, הוא טופל באמצעות מוזיקה במרפאה רגשית. רק כך הוא היה נרגע. ואז הגיעו גם קלינאית התקשורת, הסייע בגן והפסיכיאטר. "זה באמת לקח כפר. כפר מאוד גדול אפילו. היו המון אנשים בדרך", אומרת מיה.
4 צפייה בגלריה
מתוך פרויקט הגמר של יהלי במגמת צילום. בחר להתבונן לגיוון בעיניים, דרך העובדים במסעדה בה עבד
(צילום: מתוך הווידאו)
שום דבר בחיים לא מובן מאליו, כל דבר שיהלי עושה זה וואו עבור ההורים - בין אם מגיעים חברים לביקור, ועם השנים הגיעו יותר, ובין אם ברגע קבלת הצו הראשון. "אף אחד לא חשב שזה יקרה בכלל. מי חשב? באמת, מי חשב שהוא יהיה חייל?".
בצעירותו, מספרת מיה, כשהיו הולכים לאכול במסעדה - בתקווה שיהלי היה שורד את הרעש - כל חזרה לאותה מסעדה הייתה דורשת ריטואל קבוע של אותו מקום ישיבה בו ישבו הפעם הקודמת, ואותם כלי אוכל בהם השתמשו. אבל את כל זה לא תראו על יהלי היום. הכפר באמת עשה את שלו.
לפני הגיוס הוא עבד בשתי מסעדות כטבח. בישול וצילום הן אהבותיו הגדולות. הוא כל כך אחראי עד שפעם, במהלך זימון שקיבל לאחד מהראיונות לצבא בו דרשו ממנו שיעלה ל"זום" בהתראה קצרה, הוא ניסה להסביר לנציגי 'מיטב' שפנו אליו שיש לו משמרת במסעדה באותה שעה. בתגובה, הנציגים התקשרו למיה. זה פגע במידה מסוימת ביהלי, שחש כי לא מכבדים אותו, אבל גם זה הסתדר בסוף.
אחרי שהתגייס ושובץ בבטאון חיל האוויר כעורך וידאו, כתב לי רס"ן דרור אלבכר, מפקד הביטאון: "הוא פשוט תותח, קלט במהירות שיא את העבודה וכבר מוציא סרטונים לאוויר. אני תמיד אשמח לעוד טלנטים כאלה".
אנחנו לא רק פרויקט חברתי למצפון שלכם
"חרף כל המכשולים והמגבלות והאתגרים, הם מתגייסים לצה"ל, ..., והם עושים אותנו מפקדים יותר טובים" התבטא ראש אכ"א, האלוף יניב עשור, בשנת 2022, עם צאת הסרט שיצרתי על מחזור הטירונות הראשון של תוכנית "תתקדמו".
אבל גם היום, ואולי דווקא היום, כשנתונים "מבהילים" מתפרסמים על קצב גידול במספר המאובחנים באוטיזם בארץ (במערכת החינוך כבר לומדים מעל 44 אלף תלמידים, שהם 7,000 תלמידים יותר מהמספרים שנרשמו בשנה החולפת) - תפיסות העולם ביחס לאוטיזם לא השתנו במשרדי הממשלה.
גם צה"ל עדיין רואה בנו יותר פרויקט חברתי מאשר מיצוי הון אנושי יקר ערך עבורו, חרף מספר המחוננים והמצטיינים מקרב האוכלוסייה והיתרונות המובהקים של אוטיסטים בשקדנות, תשומת לב לפרטים ומוטיבציה בעננים.
מפקד אוגדת הקומנדו והצנחנים של צה"ל, תת-אלוף דן גולדפוס, התבטא לאחרונה במילים שכמותן לא נשמעו קודם על ידי מפקד בצה"ל: "אני מבקש לפנות למנהיגים שלנו, ומקווה שיוכלו למצוא זמן להקשיב לליבו של לוחם: אתם חייבים להיות ראויים לנו. תוודאו שכולם לוקחים חלק, שכל המאמץ והקורבן לא היו לשווא. אני מבקש מכם להיות ביחד, 'מאוחדים'".
ואני מבקש מכם, מדם ליבי, שתבינו שגם אוטיסטים ובני משפחותיהם הם לוחמים. לא חודש ולא חצי שנה, הם לוחמים לכל החיים. תהיו ראויים להם, ראויים לכמיהה העזה שלהם להיות חלק, כתף אל כתף במסע הישראלי, כשווים גם אם שונים, זה היתרון שלהם.
אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שמתנהלת מאז, הם ההזדמנות של כולנו לתיקון עולם. "אני באמת אוהבת אותו כמו שהוא ולא מחליפה אותו באף ילד אחר. ברור שלא, בסדר?" מסכמת מיה.
"יַהְלִי - איך עושים גיוס לאוטיסט מנקודת מבט של אוטיסט", היא סדרה בת 20 פרקים שיצר רס"ן אודי הלר ומתעדת את יהלי ומשפחתו, מהצו הראשון ועד ליום הגיוס. הסדרה זמינה בעמוד האינסטגרם ובערוץ היוטיוב של תוכנית "תתקדמו" לקידום מלש"בים על הרצף האוטיסטי בצה"ל.
רס"ן אודי הלר הוא מייסד תוכנית "תתקדמו" באכ"א, אוטיסט וחוקר צבא, חברה וחינוך. למד לתואר ראשון ושני במדעי המחשב, ומאז פרוץ המלחמה משמש כמתעד וקצין למידה מבצעית באוגדה 98.
