בבוקר 7 באוקטובר רועי עזיזי (28), בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית ויוצא תפקיד מסווג בפיקוד הדרום, היה בטיול בצפון, מנותק מקליטה סלולרית. בשעה 10:30 הגיעה שיחה מבוהלת מחבר: "אנחנו במלחמה טוטאלית". הוא סובב את הרכב, דהר הביתה, ארז את חפציו ויצא לצומת בדרך לפיקוד דרום בבאר שבע. "ידעתי ששם צריכים אותי", הוא משחזר.
כבר באותם רגעים מבעיתים ומבולבלים, שני דברים התבהרו לרועי - ההחלטה לעבור לגור בעוטף, והבחירה לאתר הזדמנויות מתוך האסון. "אני מאמין שלעולם לא נצליח כחברה לתפוס את האסון שקרה לנו, במונחים היסטוריים", הוא אומר. "בביקורים שלי בכפר עזה ובחניון רעים, השארתי את הלב שלי שם. היה לי ברור שבהפסקה מהשירות - אני עובר לגור שם.
"כגודל האסון כך גם גודל ההזדמנות", הוא מוסיף, "האמנתי שטובי האנשים במדינה יעזבו את חייהם ויתגייסו למשימת התקומה והשיקום, לטובת שגשוג הנגב המערבי".
חילונים ודתיים, ירושלמים ותל אביבים
בדצמבר 2023, לאחר שחרורו משירות המילואים, רועי התפטר ממקום עבודתו בירושלים ובתוך שבועיים התמקם בשדרות. "הגעתי לעיר נטושה וכואבת, התושבים עוד היו מפונים, הרחובות היו שוממים. זה היה אזור מלחמה", הוא משתף. "השתדלתי לעשות את הצעד הזה כמה שיותר מהר, רציתי להוכיח שזה אפשרי".
את הצעד הראשון לבניית הקהילה החדשה, עשה באמצעות פוסט בפייסבוק שפרסם וצבר תאוצה במהירות. "כתבתי שיש אלפי צעירים שהלב שלהם נקשר לנגב המערבי מאז 7 באוקטובר, ושוקלים לעשות את הצעד הזה - ולעבור להתגורר ביישובי העוטף", הוא מספר. מאות ביקשו להצטרף, והמגוון האנושי היה מרשים - חילונים ודתיים, ירושלמים ותל אביבים.
מפגש הזום הראשון, בהשתתפות 120 צעירים וצעירות, הוביל להקמת קהילת "הננו". שם הקהילה משקף את הרצון של הצעירים להעביר את המסר, "אנחנו כאן, מתמסרים למטרה שהיא גדולה מכולנו - לקחת חלק בתקומה של הנגב המערבי".
מהי המהות של התנועה שלכם?
"אנחנו מכוונים לצעירים שמחפשים למצוא מקום להשתקע בו שנים קדימה, להקים את המשפחה ולבנות את הקריירה שלהם", מסביר רועי. "אנחנו לא תנועה התיישבותית אלא תנועה רעיונית, שעושה צעד חלוצי בשיקום החברה. לכל המצטרפים יש את ה'למה', וכקהילה תומכת אנחנו מבקשים לסייע ב'איך'".
ואכן, הקהילה מסייעת באופן מעשי בהנגשת מקומות תעסוקה, חיפוש דיור, ויצירת קשרים עם הקהילות המקומיות. במפגשים, דנים החברים גם באפשרויות השתלבות בתחומי החינוך, החקלאות ומערכת הבריאות באזור.
"חלוציות נוחה"
בשמונת החודשים שחלפו, כמאה צעירים חברי קהילת "הננו" העתיקו את מגוריהם דרומה. לפני כשבוע התקיים מפגש ההשקה הרשמי של הקהילה, בהשתתפות כ-80 חברים. "נוצרו חיבורים בין אלו שכבר עברו דרומה לאלו שעוד שוקלים את הצעד", מספר רועי.
במפגש התקיימו מעגלי שיח על אתגרי המעבר, כולל התמודדות עם האזעקות וחיפוש תעסוקה. "הגיעו גם נציגי ארגונים חברתיים ושיתפו מה אפשר לעשות כדי לקחת חלק אקטיבי בעשייה ובהתנדבות באזור", מוסיף רועי, שמדגיש את תרומתם של צוות המתנדבים המוביל של התנועה.
5 צפייה בגלריה
ישי וגל בן דוב. "המשימה היא להפוך את האזור הזה לטוב ביותר בארץ"
(צילום: לירן רבינוביץ)
בין חברי הקהילה נמצאים ישי (28) וגל בן דוב (28), זוג צעיר שעבר מירושלים לשדרות. במקור השניים תכננו לטוס לארה"ב ב-22 באוקטובר, אולם התוכניות השתנו בעקבות צו הגיוס למילואים של ישי. "כבר ב-8 באוקטובר אמרתי לגל שאני רוצה שנעבור לחיות בעוטף", מספר ישי, שהשלים עד כה כ-150 ימי מילואים. "לקח לה שבועיים לקבל את זה".
"המעבר לדירה גדולה ומרווחת, בחצי מחיר מירושלים, הפך את הכול לכיף יותר", מוסיפה גל. "יש לנו חדר נוסף לארח בו חברים. הגענו בלי מעטפת קרובה לאזור, אז לאט-לאט אנחנו מוצאים לנו עוד חברים שיגרמו לנו להרגיש בבית".
לתחושתכם, התושבים בעוטף מרגישים בטוחים יותר כעת?
ישי: "עד עכשיו הם הרגישו שלא התייחסו אליהם, אבל היום כיתות הכוננות מתוחזקות ויש פה כוח צבאי גדול. כשצה"ל נוכח בגזרה - התושבים מרגישים יותר בטוחים. ויחד עם זאת, אסור לנרמל את האזעקות והעובדה שעדיין אין ביטחון מלא בעיר.
"עכשיו זו המשימה, להפוך את האזור הזה לטוב ביותר בארץ", הוא מוסיף. "שדרות עיר חיה, הסצנה הקולינרית מגניבה ויש הרבה מה לעשות. זו חלוציות נוחה, שגורמת לנו לרצות לחיות כאן שנים קדימה".
הדור הבא
מה שהחל כיוזמה אישית של צעיר אחד, הפך לתנועה של ממש המושכת אליה צעירים מכל רחבי הארץ.
"כיף לראות שיש כמות גדולה של חבר'ה צעירים שחושבים לא רק על עצמם - אלא גם על הצרכים של המדינה בכלל ושל אוכלוסיית העוטף בפרט", אומר ידידיה סמסון (25), אח במקצועו המשרת כיום כקצין בחיל הרפואה, המתכנן להצטרף לקהילה עם שחרורו מצה"ל. "כיף שיש התארגנות שתומכת באנשים האלו, וחושבת באופן פרקטי איך לייצר גם עבורנו הזדמנויות לעתיד".
לדבריו, "עוד לפני המלחמה התחברתי לאנשים פה ושקלתי לעבור להתגורר בעוטף. החיבור עם 'הננו' הפך את הרעיון שלי לריאלי יותר; הכרתי אנשים שחושבים כמוני על המעבר, קיבלתי מסגרת חברתית ונוצרו בינינו קשרים".
5 צפייה בגלריה
ידידיה סמסון, סמוך לקיבוץ רעים. "עוד לפני המלחמה התחברתי לאנשים פה"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
איך הסביבה הקרובה מגיבה להחלטה שלך?
"המשפחה שלי בעד הרעיון, על אף שהם עצמם חוששים לעשות את המהלך - הם תומכים בפן הערכי שעומד בבסיס המעבר, ומאמינים כמוני שכל אחד צריך לתרום מחלקו, כדי להחזיר את החיים לאזור הזה".
ובחזרה לרועי, שעבר בינתיים לקיבוץ גבים ומביט קדימה בתקווה. "השאיפה היא להקים פה משפחה ולהשתקע באזור", הוא אומר ומוסיף כי במקביל, הקהילה בוחנת אפשרות להקים שלוחה בגזרה הצפונית: "אנחנו מחכים לחזרתם הביתה של המפונים. בינתיים, הקמנו צוות של מתנדבים שיוצרים קשרים עם הקהילות ולומדים את הצרכים שלהן".
