בשיתוף עיריית גבעתיים
היא אחת מהערים הוותיקות והמובילות בישראל ועברה עתיק היומין מגיע עד לתקופה הכלכוליתית. גבעתיים אמנם נחשבת לעיר קטנה, שקטה ומודרנית ששומרת על צביונה הקהילתי, אך ההיסטוריה שלה - אולי תופתעו לגלות - מסעירה וכוללת התיישבות חלוצית, פמיניזם ראשון בארץ, סליקים וגאולת אדמות.
"העיר גבעתיים נולדה ב-1922 אז הוקמה השכונה הראשונה בעיר, שכונת בורוכוב של היום", מספר היסטוריון העיר, זאב (ברקוביץ') ברקן, יליד העיר וכותב הספר 'גבעתיים מבראשית'. השם 'גבעתיים' ניתן לה מאוחר יותר ולכך נגיע בהמשך.
ברקן מספר ש-22 משפחות עלו ב-1922 על הקרקע. "חלקן גרו לפני כן בתל אביב יפו, רובן הגיעו זה לא מכבר מרוסיה. עדיין לא היה למקום שם", הוא אומר.
כמה שנים מאוחר יותר, כשיותר תושבים גרו במקום, התכנסה מועצה של תושבי השכונה ושמות נזרקו לאוויר. "אחד השמות היה 'בראשית', על שם שש השכונות שקמו בעיר – בורוכוב, רמב"ם, ארלוזרוב, שינקין, קריית יוסף (חאפ) ופועלי הרכבת, מסופו נשאבה האות האחרונה לשם", מספר ברקן, אבל הוא גם יודע להגיד שקלעי, אחד ממייסדי העיר, המציא את השם 'גבעתיים'. רק על זה הגיע לו בית ספר תיכון על שמו.
כך זה קרה
ב-1922 היה דויד שניידרמן צבעי אמן, שגר בתל אביב ומדי בוקר היה רוכב על חמורו לעבודתו בפתח תקווה. בדרכו, ראה את השטח שבו עבר כבעל פוטנציאל להקמת מקום מגורים. זו הייתה שכונת בורוכוב, ששמה ניתן לה על שם דב (בר) בורוכוב, שהיה מאבות הציונות הסוציאליסטית בתקופת הקונגרס היהודי. שניידרמן הקים את ביתו במקום בו ניצבת היום שכונת בורוכוב.
אחרי שניידרמן הגיע לשכונה החדשה גם אברהם אלדמע, איש תיאטרון, מקושר וידוע בישוב היהודי הקטן והתוסס, שהיה מקורב לאנשי תיאטרון "הבימה" ומייד הפך לדמות הדומיננטית בעיר. "הוא היה הסלב של העיר ואצלו התקיימו כל אירועי השכונה המשמעותיים".
11 צפייה בגלריה
בית אלדמע. בית של תרבות. בחצר נערכו כנסים, מופעים והצגות. בתוך הבית ישיבות והכרעות גורליות.
(צילום: באדיבות ארכיון גבעתיים)
הישוב במקום המשיך להתרחב. אחרי בורוכוב הוקמה ב-1925 שכונת שינקין. אחריה הוקמה שכונת פועלי רכבת (היום אזור סירקין) ב-1931, שכונת חאפ (לחטוף ביידיש, על שם חלוקת האדמות בסגנון 'כל הקודם זוכה', ל.ז.) ב-1934, שכונת רמב"ם הוקמה ב-1933 וארלוזרוב ב-1936. אז כבר היו בעיר 4,000 תושבים.
הערבים ירו על שכונת היוקרה והבריחו את תושביה
גבעת רמב"ם, השכונה השנייה בעיר, הייתה חזונו של ישראל טייבר, ששמו מונצח ברחוב הירוק ומוצלל הפיקוסים בעיבורה של השכונה. קראו לה אז 'תל אל הווה', על שם הישוב הערבי ששכן באזור לפניה. "טייבר היה איש עשיר יחסית, שהקים את חברת הביטוח 'ציון'", מספר ברקן. "הוא רצה להתבדל משכונת בורוכוב ורצה להקים שכונת יוקרה במקום והתחיל לגייס משפחות למקום כדי להקים את חזונו. הוא בנה שכונה עם תשתיות וכבישים ועד היום יש במקום זכר לבתים הפרטיים עם המשקים שהוקמו שם".
11 צפייה בגלריה
הצרכניה ברח' קרן קיימת 14. כאן היה הכול, משרוך נעל ועד שקי קמח. המנהל רוטברג ועובדי הצרכניה
(צילום: באדיבות ארכיון גבעתיים)
בפועל, תושבי המקום לא החזיקו מעמד במקום בגלל מתקפות של הערבים, שהיו מרוכזים מזרחית לשכונה, בשטח 9, בו ניצב היום קניון גבעתיים. מגדל המים, שניצב שם עד היום, היווה נקודה ששירתה את ההגנה, שאנשיה שידרו ממנו, בגלל גובהו, שידורי מורס לכל גוש דן.
רגע לפני שקמה המדינה
שנות ה-40 היו שנים משמעותיות עבור גבעתיים. "בן גוריון סמך על שכונת בורוכוב ותושביה והיא הפכה למרכז הנשק האזורי", אומר ברקן ומזכיר שהתעשייה הצבאית – תע"ש – החלה בעיר. "בזמן המנד"ט יצרו במכון המים בעיר נשק והקימו סליקים", אומר ברקן ומסביר שעניין זה לא היה פשוט משום שמסביב היו ערבים רבים ופרדסים ומולם היה חיכוך מתמיד.
11 צפייה בגלריה
שכונת ''חאפ'' 1934. צריפים, פחונים ו''שמחת עניים''. הפאבלה של גבעתיים. היום קרית יוסף
(צילום: באדיבות ארכיון גבעתיים)
לא רק ביטחון
בגבעתיים קרו עוד דברים באותן שנים. היא הייתה העיר הראשונה בה ניתן לילדי העיר חינוך חינם, בעוד במקומות אחרים לימודים עלו כסף.
אצל אלדמע בחצר, סלב העיר, היה הסליק הראשון בארץ. גם הסניף הראשון של הנוער העובד והלומד הוקם בה, בשכונת בורוכוב. בצעירותו, היה שמעון פרס מדריך בתנועה שהגיע להדריך בו.
גם הצרכנייה הראשונה בארץ הוקמה בשכונה ההיסטורית וגם התופעה הפמיניסטית הראשונה הפציעה, כשמשק הפועלות הראשון בארץ הוקם בה ובו נשים בלבד למדו לתפעל משק וחקלאות. היום, יושב במה שהיה פעם משק הפועלות בית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין.
11 צפייה בגלריה
חונכים מבנה ציבורי. משמאל בלבן – פרידמן עומד לידו (הגבוה) אהרן גולדשטיין.
(צילום: באדיבות ארכיון גבעתיים)
מפעל תעשיית הקולנוע הראשון ואולפני גבע הוקמו בגבעתיים וב-1949 הוקמה בגבעת רמב"ם הבריכה הציבורית הראשונה בארץ.
ברקן מספר שגם רכילות הייתה בעיר. עובדת ניקיון שהגיע ממשק הפועלות לנקות את ביתו של אלדמע כבשה את ליבו והשניים התחתנו בחתונה גדולה בה השתתפו רבים ממפורסמי הישוב היהודי הקטן בזמנו.
בשנות ה-40 הוקם בית קפה, "קפה צליל", בגבעת רמב"ם בעיר. "הרבה חיילים אנגלים בילו שם, הרבה קוניאק נלגם והרבה זוגות נולדו במקום", מספר ברקן, שגם לו יש סיפור מעניין על אמו, מורה מיתולוגית בעיר וממייסדות בית הספר בורוכוב בעיר. "אמא שלי סיפרה לי לפני מותה, שנולדתי ב-1948, חודשיים לפני קום המדינה, בעת עוצר. מהר מאד נזעקו והביאו את המכונית היחידה בבורוכוב, שהייתה שייכת, איך לא, לאלדמע, ושזו הסיעה את האם והתינוק לבית היולדות רמת מרפא, ברמת גן", הוא מספר בשעשוע.
בימים אלה עומד ברקן להתחיל פרויקט לרגל חגיגות ה-100 ב"בית הראשונים" בעיר במסגרתו יעלה על גבי החומה הגבוהה במקום פכים קטנים מתולדותיה של העיר.
הישוב היהודי בגבעת קוזלובסקי
גבעת קוזלובסקי היא הנקודה הגבוהה בגבעתיים וממנה ניתן להשקיף על תל אביב בנקודת תצפית ייחודית אבל לגבעה סיפור מיוחד מאחוריו עומד איש ארגון 'השומר', מאיר קוזלובסקי, שיחד עם אסתר, אשתו, ישבו לבד על הגבעה שנים רבות. הבית – בית קוזלובסקי – עומד שם עד היום ובו מתגוררת נכדתו, שוש אלוני.
"סבא שלי היה מאנשי 'השומר'. סבתי, אסתר, הייתה בוגרת המחזור הראשון של בית הספר לאחיות בהדסה ועוד טיפלה בפצועי הפרעות בחברון ב-1920. היא ושתי אחיותיה, נישאו כולן לאנשי השומר", אומרת שוש אלוני ומספרת, שבעקבות סכסוך בתנועת "השומר", עזבו סבה וסבתה לגבעות זייד, יחד עם ציפורה ואלכסנדר זייד, אחר כך עברו לעטרות ליד ירושלים ומשם, מאוחר יותר, עברו לגבעת קוזלובסקי של היום, נקודה גבוהה מבחינה טופוגרפית ושוממה.
בית קוזלובסקי, נבנה על הגבעה, במקום שנמצא היום מול מצפה הכוכבים. מים נשאו אליו בדליים. חשמל, כמובן, לא היה. השנה הייתה 1933 ולזוג כבר היו שלושה ילדים קטנים. "סבא שלי התפרנס מחליבת פרות ואמא שלי, שלמדה בבורוכוב בגבעתיים, הייתה מחלקת חלב בכל בוקר לפני הלימודים לבתי התושבים", מספרת אלוני.
11 צפייה בגלריה
בית אלדמע . אברהם אלדמע האיש והמגבעת עם ילדי השכונה, עושים חזרות למופע
(צילום: באדיבות ארכיון גבעתיים)
קוזלובסקי גאל אדמות וקנה אותן מהערבים. אסתר, אשתו, הייתה אחות בבית החולים שרונה והייתה מגיעה הביתה, מאזור הקריה בתל אביב של היום, רק פעם בשבוע, בשיירות מאובטחות. בהמשך, מסרו הקוזלובסקים את כל האדמות שקנו לקרן הקיימת לישראל, כולל שטחים גדולים ברחוב המעיין בגבעתיים של ושטחים עליהם יושב מרכז עזריאלי.
שוש מספרת שכל המשפחה גרה בבית – הורים, ילדים ונכדים, ממש כמו שהיה נהוג בעבר במקומות שונים בעולם. "סבא שלי נפטר מזיהום ב-1948 וסבתי נותרה בו, כראשת השבט עד מותה, ב-1978, והייתה ידועה כ'אחות אסתרק'ה'. אמי התחתנה עם אבי בבית שסבא שלי בנה במו ידיו והם גרו בו כל ימי חייהם. גם הדוד שלי התחתן בבית וגר בו עם כולנו, יחד עם ילדיו. היו כלבים, ילדים, הורים וסבים. שנים לא הייתה כתובת לבית שלנו כי הוא היה היחיד על הגבעה", היא אומרת.
מאיר ואסתר קוזלובסקי נקברו בקברי 'השומר' בשייח אברק, לצד אלכסנדר זייד ואנשי 'השומר' האחרים. שוש הייתה ממקימי ערוץ הספורט ועדיין עובדת שם, כמנהלת קשרי החוץ של הערוץ. היא ממשיכה להתגורר בבית משפחתה, על גבעת קוזלובסקי.
11 צפייה בגלריה
האמפי (המכתש) בבנייתו. מקום בו התרחשו הארועים הגדולים של גבעתיים. משקיף מלמעלה בית-הספר. שנת 1933
(צילום: באדיבות ארכיון גבעתיים)
תפקיד היסטורי עוד טרום קום המדינה
"אני לא כל כך אובייקטיבי בנושא תולדות העיר", אומר רן קוניק, ראש העיר גבעתיים, "כיליד גבעתיים, בה חייתי כל חיי והחיבה שלי לנוסטלגיה, העיר וההיסטוריה שלה חשובים ומרגשים אותי".
קוניק מספר, שלאורך השנים, חלק מהנכסים ההיסטוריים של העיר נעלמו ולא שומרו, "כמו אולפני גבע, המכתש ואפילו הבית של אלדמע", הוא אומר, "אין לשפוט אף אחד, שכן חלק מאלה הם נכסים פרטיים, אבל כראש עיר בשנת ה-100 הייתי שמח אם חלק מהנכסים שנעלמו היו נשארים".
קוניק מזכיר שהעיר נחשבה פעם כ'עיר אדומה', כזו שהייתה מזוהה עם מפא"י ההיסטורית ומזכיר סיפור נשכח בו שכונת לביא, שגבלה עם רמת גן, נמסרה לגבעתיים כי נחשבה ל'שכונה מפא"יניקית'. "כמובן שהיום אין לעניין שום משמעות פוליטית", אומר קוניק בצחוק.
קוניק מקפיד על שימור והנצחה בעיר - לוותיקי העיר, לראשי העיר ומקימיה וגם בתחום השימור. "החלטנו שבריכת רמב"ם תישאר לשימור וגם בית ממלוק ועוד אתרים היסטוריים, שיצטרפו אליהם", הוא אומר ומוסיף: "יש משפט ידוע שאומר שמי שאינו דואג לעברו, גם עתידו לוט בערפל ובגבעתיים, ההיסטוריה היא נכס חשוב לשמר פיזית וגם ללמוד. לכבוד שנת ה-100 לעיר יתקיימו הרבה אירועים במערכת החינוך, שיתייחסו להיסטוריה של העיר בשנותיה הראשונות. אני חושב שרוב תושבי העיר רואים בכך נושא חשבו. יש כאן גאוות יחידה של תושבים ותיקים, וגם כאלה שהם דור שני, שלישי ורביעי בעיר".
ההיסטוריה של העיר תיחגג בשנתה ה-100.
בשיתוף עיריית גבעתיים
פורסם לראשונה: 12:09, 30.03.22
