מורים ומורות רבים נתקלים בקושי רב בתחילת דרכם. המפגשים הראשונים עם הכיתה, עם הורי התלמידים, ועם המערכת הבית ספרית עלולים לייאש, להקטין ואף לגרום למורים מצוינים לעזוב את המערכת. תופעה חדשה של מורים מנטורים שמדריכים מורים בשנתם הראשונה בבית הספר, ומסייעים להם להגשים את הערכים שאיתם הגיעו למערכת החינוך, מוכיחה את עצמה כמוצלחת.
לרגל יום המורה שמצוין השבוע, שלושה מורים צעירים, ושלושה מנטורים ותיקים, מחדרה, מהחברה הבדואית בנגב ומדרום תל אביב - מספרים על המפגש הראשון עם מערכת החינוך, ועל הקשר המיוחד שנוצר ביניהם.
"הימים הראשונים שלי כמורה היו לא פשוטים", אומרת לילאן דאן (55), מורה ותיקה בבית ספר החקלאי אורט פרדס חנה, "בבית הספר יש למעלה מ-1,800 תלמידים. לכל מורה הדאגות שלו: להכין חומרי לימוד, לנהל כיתה, להיות בשביל התלמידים". עבור דאן שמלמדת כבר 30 שנים בבית הספר החקלאי בחדרה, מורה אחת בבית הספר שהחליטה ללוות אותה, שינתה את כל חווייתה.
"עד היום חקוקה בזיכרוני מורה שפשוט ראתה אותי, הייתה שם בשבילי, שאלה מה אני צריכה והייתה כתובות עבורי". דאן מספרת שעם הזמן זה שינה את כל החוויה שלה כמורה בבית הספר והקל עליה מאוד. "כמורה צעירה בת 24, לא הייתי יותר לבד. למדתי את רזי המקצוע, ומאז הבטחתי לעצמי שאני בעצמי אסייע למורים מתחילים, בכל דרך שאוכל".
לאורך השנים עזרה דאן לכל מורה צעיר שפגשה בבית הספר. "לא עשיתי את זה באופן רשמי", היא מסבירה, "אבל ראיתי בזה תמיד משימה לא פחות חשובה מללמד בכיתה. בשנים האחרונות המשימה הזו הופכת בעיניי ליותר ויותר קריטית, כשאנחנו רואים בשטח את המחסור במורים. זה אינטרס משותף של הורים, מורים ותלמידים וגם של המדינה - לשמר אנשים טובים במערכת".
לפני שנה הצטרפה דאן לתוכנית המנטורים של ארגון "חותם" לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך. התוכנית נועדה לייצר עבור מורים מתחילים רשת ביטחון במהלך שנת ההוראה הראשונה שלהם בבית הספר. מורה שהוכשר כמנטור על ידי הארגון ובית הספר אחראי על קליטתם של מורים חדשים, על שילובם במערכת ועל התפתחותם המקצועית. המורים המנטורים מלווים את המורים הצעירים באמצעות מפגשים אישיים וקבוצתיים פעמיים בשבוע.
"כשמנהל בית הספר פנה אליי עם ההצעה להיות מנטורית הרגשתי, סוף-סוף, אחרי 30 שנה של עבודה, שמישהו קורא לילד בשמו, ומזהה את הדרך לשמר מורים צעירים חדורי מוטיבציה במערכת. באותה נשימה הרגשתי העצמה מעצם כך שרואים בי דמות שיכולה לסייע למורים החדשים".
אחד המורים שאותם חונכת דאן במסגרת התוכנית הוא עומרי אטיה (28), מורה לאזרחות מקיבוץ מעוז חיים."עברתי מירושלים לצפון הארץ במיוחד כדי להיות מורה", אומר אטיה, "אחרי שנים של פעילות בחינוך הבלתי פורמלי. הוראה בעיניי זו שליחות, והזדמנות יומיומית לקחת חלק משמעותי בהצלחה ובהבטחת עתידו של כל ילד, לא משנה היכן הוא גר. מדי יום אני נוסע מבית שאן לעבודה בפרדס חנה במשך שעה וחצי, כי אני רואה לנגד עיניי את גודל המשימה ואת היכולת שלי להשפיע, והעובדה שאני לא שוכח את זה לרגע, זה הרבה בזכות ליליאן".
אטיה נזכר בתלמיד חינוך מיוחד שהיה מדבר אליו לא יפה, למרות שהוא השקיע בו מאוד. "לא ידעתי איך לפתור את זה", מספר אטיה, "ליליאן הציעה שאשקף לו את הרגשות שלי, כאדם. לקחתי אותו החוצה ואמרתי לו 'פגעת בי'. הרגשתי שהמעשה הקטן הזה שינה את הגישה של התלמיד, ומאז אני לוקח איתי את הדרך הזו לכל כיתה שאני מלמד בה".
אטיה מסביר את החשיבות של מורה ותיקה שרואה אותו, ומדברת איתו בגובה העיניים. "ברוב המקרים ליליאן לא אומרת לי איך לפעול, אבל הידיעה שיש לי כתובת בבית הספר, ושהיא נמצאת שם כדי להקשיב לצרכים שלי, זו רוח גבית שדרושה לדעתי לכל מורה. גם המורים צריכים מישהו שיראה אותם, יקשיב להם ויעמוד לצידם".
"אמרו עליי מאחורי הגב: 'היא לא תשרוד'"
סמאח חלו (32), מעראבה שבגליל, מלמדת אנגלית בפזורה הבדואית בנגב. "אני מרגישה שכאן צריכים אותי", אומרת חלו. "תמיד ידעתי שהייעוד שלי זה ללמד. כשהייתי ילדה, קלטתי את השפה האנגלית מאוד מהר, ותמיד היו מצמידים אליי כל קרוב משפחה שהתקשה בלימודי האנגלית".
"כשהתבגרתי, הבנתי שבאמצעות האנגלית אני יכולה לעזור להבטיח את העתיד של צעירים וצעירות. כבר עשר שנים שאני מלמדת אנגלית באום-בתין, שבנגב. הגעתי לכאן לבד, לתרבות שהיא זרה לי. אני לא מהחברה הבדואית, והרגשתי שאני והמנהל אפילו לא מדברים את אותה שפה, כי הערבית שלנו זו לא אותה ערבית, והוא אפילו ביקש שנדבר בעברית כדי שנבין אחד את השני".
חלו מתארת שנים ראשונות קשות במקצוע ההוראה. "הייתי חוזרת הביתה מותשת. מרגישה שאין לי את מי לשתף. היו אומרים עליי מאחורי הגב 'היא לא תשרוד'. אבל היום אני שמחה להיות הגב של מורים חדשים. לתת להם מה שאני הייתי שמחה לקבל כשהתחלתי. אני חושבת שזו משימה לאומית לשמר מורים טובים עם מוטיבציה גבוהה במערכת, שיספרו לחברים שלהם שמקצוע ההוראה הוא שליחות וסיפוק אישי, ושיגרמו לצעירות וצעירים איכותיים ומלאי כריזמה לרצות להיות מורים".
חלו מלווה השנה שלושה מורים חדשים שנקלטו בבית הספר, אחד מהם הוא מחמוד אל סייד (28), מורה למדעים שעבד כטכנאי רנטגן בטרם הוכשר כמורה במסגרת תוכנית "חותם נעמי". "סמאח איפשרה לי נחיתה רכה בבית הספר", אומר אל סייד,"למרות שהכנתי את עצמי שלא יהיה לי קל. גם אחרי ההכשרה הארוכה והאינטנסיבית שעברתי, שום דבר לא מכין אותך לטבילת האש הראשונה בבית הספר".
"אני תושב הפזורה" מספר אל סייד, "מכיר את האזור טוב, ויודע מה הקשיים של התלמידים. אני יודע שחלקם הולכים בדרכים לא סלולות כדי להגיע בכלל לבית הספר. לחלקם אין חשמל בבתים. הם צמאים לידע, ובית הספר הוא נקודת החיבור שלהם לעולם. בכל זאת, כמורה חדש הרגשתי שהכול זר לי, אבל סמאח חיכתה לי עם שלט 'ברוך הבא' עם השם שלי, ממש כמו מישהי שמחכה לך בארץ זרה בנמל התעופה, וזה כל הסיפור בעיניי - למרות שהכול זר לי, יש מישהי שרואה אותי".
אל סייד אומר שתעודת הוראה ותואר אקדמי לא מספיקים בשביל לרכוש טכניקות ומיומנויות לפעילות החינוכית בבית הספר. "הייתי יכול שלא לרכוש במשך שנים רבות את הנורמות והשפה הנהוגה בבית הספר. סמאח פתוחה לשתף ולחלוק את הידע והניסיון שלה איתי ועם שאר המורים הצעירים. מעניינים טכניים כמו איך מנהלים לוח, ואיך כותבים מבחן בשפה פשוטה, ועד לתצפיות עלינו ומשובים במסגרת המפגשים השבועיים. אין לזה תחליף".
"לקח לי זמן להודות בזה שאני רוצה להיות מורה"
רותי עמית (25), התחילה השנה ללמד עברית בבית הספר עירוני ט׳ שבדרום ת"א. "לקח לי זמן 'לצאת מהארון' ולהודות אפילו בפני עצמי שאני רוצה להיות מורה", אומרת עמית. "מקצוע ההוראה תמיד עניין אותי, הייתי מדריכת טיולים ומאוד נהניתי מהמפגש עם הילדים והנוער, אבל זה היה מפגש רגעי. עם הזמן הבנתי שכדי להשפיע על הילדים ולהצליח להגיע אליהם, אני צריכה להיות מורה", היא מסבירה.
"חיפוש מהיר באינטרנט שלח אותי לתוכנית ההכשרה של 'חותם' ובקיץ עברתי הכשרה קפדנית שבה פגשתי אנשים איכותיים, חדורי מוטיבציה שיש להם אינטרס משותף - להוביל שינוי ולעשות מהפכה בחינוך".
"עוד לפני שהגעתי לבית הספר ידעתי שיש לי מנטורית, לימור, וכבר התחלתי לחוש הקלה. נפגשנו גם באופן לא פורמלי, המורים החדשים והמנטורית הוותיקה, בפיקניק בירקון – והידיעה שמישהי רוצה להכיר אותי, לשמוע אותי, וללמד אותי מהניסיון שלה עוד לפני שדרכתי בבית הספר, שימחה אותי ובעיקר הרגיעה אותי".
10 צפייה בגלריה
רותי עמית: "אני יודעת שיש מישהי שהייתה בדיוק במקום שלי, מבינה אותי, ושהפניות שלי אליה הן לא מטרד עבורה כי זה פשוט חלק מהתפקיד שלה".
"ביום הראשון ללימודים שלחתי ללימור הודעה שאני מתרגשת ולחוצה, וקיבלתי ממנה הודעה בתגובה שהתלמידים מתרגשים לא פחות, ושאין לי ממה לחשוש", נזכרת עמית. "כשתהיתי בפניה אם לא הייתי קשוחה מדי כשעירבתי הורים של תלמיד שהתנהג בחוצפה, היא נתנה לי משוב חיובי, עודדה אותי, ועזרה לי אפילו בדברים פשוטים כמו להגדיר את התפקיד שלי בישיבות מסוימות. אני יודעת שיש מישהי שהייתה בדיוק במקום שלי, מבינה אותי, ושהפניות שלי אליה הן לא מטרד עבורה כי זה פשוט חלק מהתפקיד שלה".
המנטורית שמלווה את רותי היא לימור גברי (48), מורה לספרות בבית הספר עירוני ט׳ בשש השנים האחרונות. גברי הגיעה למקצוע ההוראה אחרי 15 שנים בעולם המסעדנות. "הייתי ברמנית, ניהלתי בתי קפה, אבל תמיד הרגשתי שבמהות שלי אני מורה", אומרת גברי, "אהבתי תמיד לקבל עובדים חדשים, לחנוך אותם, להסביר להם מה צריך לעשות, הרגשתי אחריות ומחויבות".
"בגיל 42 הרגשתי שהגעתי הכי גבוה שאפשר בתחום המסעדנות ושחסר לי עדיין חלק עם משמעות. החלטתי לממש את עצמי ואת האהבה שלי לספרות. סיימתי תואר ראשון, והיה לי ברור שההמשך הישיר הוא לעבור להוראה. כשהבנתי שבארגון 'חותם' פועלים בפריפריה החברתית של ישראל, הרגשתי שאני לגמרי במקום הנכון".
"היום אני מורה לספרות בבית ספר שיש בו אוכלוסייה מגוונת - ילדי עובדים זרים, ילדים משכונות 'יד אליהו' ו'שכונת התקווה', חלק מהילדים מגיעים ממשפחות קשות ובמאבק הישרדות של ממש, בחלק מהמקרים משרד הרווחה בתמונה".
גברי מספרת שהמפגש הראשון שלה עם כיתה, כמורה מתחילה, היה חוויה מערערת. "הרגשתי זרה, ואני בן אדם שיחסי אנוש זה ה'פורטה' שלו. הגעתי ממקום שאני מאוד מוערכת ובמרכז העניינים, למקום שאני צריכה לרכוש אמון של בני נוער, ממש מאפס. אבל הייתה לי מנטורית שפשוט הייתה העוגן שלי, והפכה את המכשול הזה לאתגר ולחוויה משמעותית שבנתה והעצימה אותי".
"השנה החלטתי שאני רוצה לקחת את המושכות לידיים ולהעביר הלאה את הידע והניסיון שצברתי כדי להבטיח שהמורים הצעירים ירגישו את התשוקה לחנך ולחולל שינוי בחיים של תלמידיהם".
"אני עושה כל שביכולתי כדי להוות לרותי ולמורים הצעירים בבית הספר שלי עוגן יציב, לא פחות מזה שהיה לי. הם יודעים שאצלי הם יכולים לפרוק, ושאני כאן כדי להנחות אותם ולתת להם כלים להתמודד עם האתגרים הכרוכים במקצוע ההוראה. אני אעשה הכול כדי לדאוג שהמורים הצעירים יצליחו, גם כי הם חברים שלי לעבודה ולא פחות מכך, משום שהם דור העתיד של מערכת החינוך בישראל".
10 צפייה בגלריה
סמאח חלו בכיתה: "אני שמחה להיות הגב של מורים חדשים. לתת להם מה שאני הייתי שמחה לקבל כשהתחלתי".
700 מנטורים מלווים אלפי מורים צעירים
דאן, חלו וגברי הם שלושה מנטורים מתוך כ-700 שהוכשרו על ידי ארגון 'חותם' בשנים האחרונות. השנה, פועלים כ-50 מנטורים בבתי הספר ב-29 רשויות מקומיות בישראל, מעכו ועד מצפה רמון. המורים הוותיקים מלווים אלפי מורים צעירים, מהווים מודל לחיקוי וסוללים עבורם את הדרך להצלחה במערכת החינוך.
"המנטורים חשובים כי הם מייצרים גשר בין החלומות של המורים החדשים לשטח הבית ספרי והצרכים היומיומיים של מערכת החינוך", אומרת רננה אורון (33), מירושלים, מנהלת תחום המנטורים בארגון החינוכי חברתי 'חותם' ומחנכת כיתה י"ב, בבית הספר קשת ראם, בירושלים, "אנחנו משקיעים רבות בהכשרת המנטורים ובבניית הזהות המקצועית שלהם והם מנחים ותומכים במורים ברמה יומיומית, ועוזרים להם להיות המורים שהם רוצים להיות".
10 צפייה בגלריה
לימור גברי והמורים אותם היא מלווה: "להעביר הלאה את הידע והניסיון שצברתי כדי להבטיח שהמורים הצעירים ירגישו את התשוקה לחנך ולחולל שינוי בחיים של תלמידיהם".
בימים אלו נפתחת ההרשמה לתוכנית ההכשרה להוראה של ארגון 'חותם' לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך. התוכנית מציעה מסלול הכשרה לתעודת הוראה שמטרתו להכשיר אקדמאים צעירים להשתלבות כמורים ומורות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל.
מאיה אילן, מנהלת מחלקת הגיוס והמיון ב'חותם' מסכמת: "אנחנו מאמינים שלכל ילד וילדה הזכות להגשים את עצמם ולבחור את עתידם, בלי קשר לרקע שממנו הם מגיעים. המורים והמורות הם דמויות מפתח משמעותיות לצמצום פערים בחברה ובכיתה, ועליהם נשען החינוך הציבורי בישראל".
