חניכי התנועה משקמים את החווה שנהרסה ב-7 באוקטובר
(קרדיט: התנועה החדשה )
בימים כתיקונם, כלומר כשאין מלחמה ואזור העוטף לא משמש זירת קרב, אל קריית החינוך "שער הנגב" מגיעים מדי יום כ-1,500 תלמידי תיכון מיישובי המועצה האזורית שער הנגב: מפלסים, נחל עוז, כפר עזה, יכיני, גבים, ארז, איבים, שדרות ויישובים נוספים הנמצאים בשטחי המועצה.
לפני כשלוש שנים, בשטח בית הספר, הוקמה חווה חקלאית-חינוכית במטרה לחבר את התלמידים לעבודת האדמה. בין היתר, כוללת החווה גידולים חקלאיים, כוורות דבורים, נגרייה, חממה ומגוון רחב של פעילויות חקלאיות נוספות.
4 צפייה בגלריה
שיקום החווה. "בשנה הבאה הקומונה תפתח שוב עם חניכים חדשים, שימשיכו את מה שאנחנו התחלנו"
(צילום: התנועה החדשה )
בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, רגע לפני מתקפת הטרור הרצחנית על יישובי העוטף, הגיעה לבית הספר קומונת "שינשינים" (צעירים ישראלים לפני גיוסם לצה"ל, המתנדבים לעשות שנת שירות למען הקהילה - א"ה) מה"תנועה החדשה" מבית "השומר החדש", במטרה לשמש כצינור שמחבר בין החווה לבין התלמידים - וללוות אותם בתהליך.
עם הרבה תקוות וחלומות הם התחילו את המסע שלהם ואת שנת השירות, אך ב-7 באוקטובר הכול השתנה: אירועי הטרור הקשים והמלחמה הותירו הרס וחורבן, קהילות מפורקות וחבל ארץ נטוש. התלמידים ומשפחותיהם פונו למלונות ועברו ללמוד במוסדות חינוך חלופיים, בית הספר נותר שומם והחווה החקלאית ננטשה והוזנחה.
"אופיר נרצח אבל החזון שלו התממש"
ליה בואנוס מכפר סבא, הגיעה לשנת השירות ב"תנועה החדשה" אחרי שביקשה לקחת פסק זמן בין לימודי התיכון לשירות הצבאי, במהלכו תוכל גם לתרום וגם ליהנות מחוויות חדשות.
"ביום הראשון של שנת השירות גיליתי שאני משובצת בשער הנגב. נלחצתי בהתחלה כי הקומונה שלנו הייתה באיבים, לא רחוק משדרות, וידעתי שמדובר באזור שנופלות בו רקטות, אבל אחרי השבועיים הראשונים שם - התחלתי להכיר טוב יותר את האזור והתחברתי לסביבה", היא אומרת.
4 צפייה בגלריה
"כשחזרנו לחווה, העצב צף מחדש והדמעות לא הפסיקו על מה שהיה ולא יחזור"
(צילום: התנועה החדשה )
שגרת חייהם של החניכים עד אותה שבת ארורה, נעה בין עשייה בחווה החקלאית לבין פעילות קהילתית בכפר העולים איבים. "היינו אמורים לעבוד בחווה כמה פעמים בשבוע, לפתח אותה, לעבור הכשרות חקלאיות ולהיות חלק מצוות העובדים שם, וגם להעביר פעילויות חינוכיות לילדי בית הספר בחווה עצמה", מספרת בואנוס.
באותה שבת של 7 באוקטובר, חניכי שנת השירות לא היה בקומונה באיבים, לשמחתם. "חזרנו מטיול של התנועה כל אחד לביתו, ואז כשהתחלנו להבין מה קורה בשער הנגב ובאיבים בפרט, וכששמענו שראש המועצה אופיר ליבשטיין, נרצח - הבנתי שלא נחזור לשם בזמן הקרוב", היא מוסיפה.
"זה היה שוק בהתחלה. במשך חודש התנדבנו בכל מקום שבו היו צריכים אותנו, ובעצם אפשר לומר שהפכנו לסוג של נוודים ללא שגרה. ניסינו להמשיך את המשימה שלשמה הלכנו לשנת שירות במוקדים שבהם התנדבנו במהלך התקופה הזאת, אבל האמת היא שזה לא ממש עבד", היא אומרת. "העובדה שלא הייתה לנו תחושת שייכות למקום ולא גרנו ביחד כמו קודם השפיעה עלינו מאוד, והקבוצה שהספיקה להתלכד במהלך השבועות האלו - התחילה להתפרק".
נועם יהב, מנהלת שנת השירות של מסלול החוות: "דווקא אחרי 7 באוקטובר המסר של אופיר ליבשטיין ז"ל התחדד, והחניכים הביעו רצון לחזור לחווה ולעזור בשיקום שלה. זו הדרך שלהם להתגייס למשימה הלאומית, ולהכין את השטח לילדים ולנוער שעתידים לחזור לאזור במוקדם או במאוחר"
למרות שהם נדרשו להתפצל לקומונות שונות בארץ, החניכים החליטו שברגע שיתאפשר - הם יחזרו לחווה וישקמו אותה, אחרי ארבעה חודשים שבהם הייתה מוזנחת ונטושה. וכך, ב-7 בפברואר הגיעו חניכי שנת השירות של מסלול החוות ב"תנועה החדשה" מכל הארץ, כדי לשקם את מה שנהרס ולהפריח מחדש את השממה; יחד הם נפגשו כדי לנטוע, לשפץ ולצבוע את המקום, ואף בנו פינה לזכרו של אופיר ליבשטיין.
"זו השנה הראשונה שיש קומונה של מסלול החוות בשער הנגב. בשבוע הראשון של שנת השירות, ראש המועצה אופיר ליבשטיין ז"ל, הגיע לקבל את פני ה'שינשינים' והדגיש את החשיבות של חינוך דרך חיבור לאדמה - הן באופן הפיזי והן באופן הערכי-מורשתי", מספרת נועם יהב, מנהלת שנת השירות של מסלול החוות.
"דווקא אחרי טבח 7 באוקטובר המסר של אופיר ז"ל התחדד, והחניכים הביעו רצון לחזור לחווה ולעזור בשיקום שלה. זו הדרך שלהם להתגייס למשימה הלאומית, ולהכין את השטח לילדים ולנוער שעתידים לחזור לאזור במוקדם או במאוחר. זו הדרך שלהם להפוך את החורבן להזדמנות שתכלול בתוכה חורש חדש, צמיחה ושגשוג", מוסיפה יהב.
איך היתה ההרגשה לחזור לחווה אחרי ארבעה חודשים?
בואנוס: "החזרה הציפה בי המון מחשבות של מה יכול היה להיות אם לא הטבח הזה, ובשעה הראשונה שלנו שם לא הפסקתי לבכות. אמנם הספקתי להיות באזור רק שבועות בודדים עד 7 באוקטובר, ולמרות זאת חוויתי שם המון חוויות טובות בזמן כל כך קצר.
"למרות הבכי, שאחריו הרגשתי הרבה יותר טוב, יצאתי מרוצה מההספק שלנו באותו יום; בנינו פינת ישיבה לזכרו של אופיר (ליבשטיין ז"ל - א"ה), ניקינו ושיפצנו את כל האזורים ההרוסים, ונטענו מחדש. זה גם הרגיש טוב מאוד לפגוש שוב את מנהלי החווה, שחר ורמי, אחרי ארבעה חודשים שבהם לא נפגשנו, ועליהם עברו חוויות לא פשוטות".
4 צפייה בגלריה
הקמת החווה החקלאית-חינוכית בשער הנגב לפני שלוש שנים, עם ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל
(צילום: התנועה החדשה )
עינב, גם היא חניכת שנת שירות ששובצה בחווה בעוטף, מספרת: "אחרי הטבח עברנו שבועיים של חוסר ודאות, והדבר היחיד שהיה לנו ברור הוא שלחווה לא נוכל לחזור בקרוב. במהלך החודשים האלו שלחו אותנו לאיבים, התנדבנו בחקלאות באזור והיינו עם הקהילה שנותרה כאן, במטרה לבנות להם קצת שגרה בתוך כל הטירוף הזה.
"אני שמחה שהגענו לחווה עכשיו. ניקינו ועישבנו את השטח כדי להחזיר אותו לקדמותו, והרגשתי שהצלחנו לעשות לא מעט בכמה שעות האלו. בשנה הבאה הקומונה תפתח שוב, עם חניכים חדשים שימשיכו את מה שאנחנו התחלנו", היא מוסיפה ומסכמת: "אחרי כל התופת שעברו התלמידים באזור באותו יום נורא, עבודת האדמה יכולה להיות הזדמנות למקום שיכול לרפא, להרגיע ולקרקע".
