צפו בריאיון באולפן ynet עם אורית סולציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית; ומריאנה סופיאניק- נפגעה מינית בילדותה
30 שנות מאבק של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית
(צילום: ירון ברנר)
נתחיל איתך הגברת סוליציאנו רק להבין את השינוי שחל ב-30 השנים האלה, גם בשיח גם במודעות וגם בעזרה
סולציאנו: "אני רוצה קודם כל להתחבר למה שקורה כי שום דבר לא מנותק. טרגדיה איומה באוקראינה והיא מאוד קשורה לעבודה שלנו, כולנו יודעים שבעיתות משבר, מלחמה, נשים ילדים נערות הן בסכנה מאוד מאוד גדולה להיות טרף קל ולעבור, וכבר שמענו על זה בדיווחים לעבור פגיעות אונס זה היה במלחמות קודמות וזה קורה עכשיו, וזו טראומה נוראית וזה מאוד מתחבר לעבודה שאנחנו עושות. כמו שבמלחמה אנשים סובלים מהלם קרב ומטראומה ארוכת שנים, גם פגיעה מינית היא טראומה, היא לא דבר שחולף, לעיתים זה נמשך כל החיים וצריך הרבה כדי לשקם ולהתאושש מזה.
"דברים השתנו אבל לחלוטין לא מספיק. אפשר להגיד שיש יותר מודעות, החברה יותר ערה המגיפה של טראומה מינית היא לא פחות חמורה ואף יותר ממגיפת הקורונה. me too היה לפני 3 שנים ומאז, בזרם בלתי פוסק, שומעים עדויות, אז זה דבר מאוד מאוד חשוב שקרה. הדבר שלא קרה מספיק הוא מספר דברים. קודם כול, כמו שבישראל למשל חילים שנפגעים במלחמה ונדרשים לקבל סיוע ושיקום ויש מי שדואג להם נפגעות טראומה מינית מקבלות אפס. אין מערכת שלמה וכוללנית, יש שמיכת טלאים, פה עזרה שם עזרה מאוד מינימלית והרבה פעמים נערות או נשים שנפגעות החיים שלהם קורסים. אין להן עבודה אין להן יכולת להחזיק זוגיות. קשה מאוד.
אני מבקש ממראינה להצטרף אלינו. קחי אותנו לנקודה שבעצם את התחלת להתמודד עם העבר, עם מה שקרה בילדות.
סופיאניק: "אני חושבת שהתמודדתי עם זה ברמה כזו או אחרת ברוב חיי. הזיכרונות חזרו אלי לאט לאט. מה שחזר סיפרתי לחברים, שלא היו להם את הכלים לתמוך, לא לימדו אותם, כמו שלא מלמדים כרגע בבתי ספר, איך לתמוך במצב כזה. והדחקתי, כתוצאה מזה שכל הזמן פגשתי אנשים שלא ידעו איך להכיל את הכאב, או מה להגיד נכון, ובעצמם העדיפו להדחיק את זה ולא להתמודד. אז עם השנים הדחקתי, עד שהגעתי באמת למטפלת בפעם בראשונה בחיים שלי שהכווינה אותי לפנות למרכז סיוע. זה היה לפני כארבע שנים.
"מאז בפעם הראשונה הרגשתי שיש לי רוח גבית, שיש מישהו ששומר עלי, שיש מישהו שמכווין אותי צעד צעד בדרך הטיפול, ובדרך להשיג את הקול הפנימי, את הקול שלי. כי זה משהו שהושתק כתוצאה מהפגיעה. ובשנים האחרונות אני מלווה על ידי אורית, על ידי האיגוד, המרכז בתל אביב, ויש לי משפחה שדואגת לי לדבר הזה".
6 צפייה בגלריה
שלטים עם מספר הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בעצרת בתל אביב
(צילום: מוטי קמחי)
כשאנחנו מדברים על מרכזי סיוע, על סיוע חיצוני שלא בא מתוך המשפחה, היום, את מרגישה שזה נגיש? שזה שם? שזה איתך בכל מצב אם את זקוקה לאיזשהי תמיכה?
סופיאניק: "כמובן. האיגוד שם בשבילי לכל דבר, לכל צרה. אני חושבת שזכיתי כי אני לא יודעת אם תמיד הייתי יכולה לבקש עזרה, או לדעת מה אני מבקשת, או לדעת מה אני יכולה. אני חושבת שכשאני פונה לאנשים באיגוד אני מקבלת את מלוא התשומת לב והתמיכה".
מה חסר?
סוליצאנו: "מריאנה היא גיבורה והיא משקפת משהו מאוד עוצמתי ובזכותה אנחנו עושות שינוי. היא בעצם נאבקת ואנחנו יחד איתה בסוגיית ההתיישנות בעבירות מין. לצערי הרב יש בישראל התיישנות על פגיעות מיניות, כלומר הפוגע אחרי איקס שנים יכול לשבת בבית לחייך אחרי זוועות שעשה.
"הפוגע פגע בה כשהיא הייתה ילדה. למעשה היא לא יכולה להגיש תלונה כי יש התיישנות למה? ככה. כי המשפט הוא דבר מאוד שרירותי. כי אולי לפני הרבה שנים מחוקקים שם היו גברים ולא היו מודעים מה זו טראומה, והחליטו שאחרי עשר שנים זה מספיק, ושכשכן פוגע אז אחרי עשר שנים אין מה לעשות. זו דוגמא למאבק שלנו שמריאנה היא ראש החץ ואנחנו אחריה, להאבק ולגרום לכך שבחקיקה הישראלית לא תהיה התיישנות בעבירות מין, ואנחנו יחד עם מריאנה ננסה להגיש עתירה לבג"צ בנושא וזה רק דוגמא אחת שמשקפת".
היום, יום ראשון, ה-6.3 בשעה 19:30 יקיים האיגוד אירוע לציון 30 שנה לפעילות באירוע בתיאטרון הבימה. האירוע יתקיים ביוזמת השחקנית והיוצרת מילי אביטל ובסיוע הקרן המשפחתית של ענבר ומריוס נכט וישודר בעמוד הפייסבוק של האיגוד.
הנואמת המרכזית באירוע היא פרופ' אניטה היל, שנחשבת לפורצת דרך במאבק באלימות מינית בארה"ב. אמנים משתתפים: מאיה בלזיצמן בביצוע השיר "היי שקטה", ג'יין בורדו עם השיר וואלס להגנת הצומח שחודש לאחרונה במסגרת פרויקט "צו השעה", ברי סחרוף ומוניקה סקס לראשונה בביצוע משותף של השיר "כל החבר'ה" וסי היימן בחידוש לשיר "הימים שעוד נכונו לנו" שהוקלט במיוחד לערב זה. מנחים: שירי ארצי ויפתח קליין.
צפו בסי היימן מחדשת את השיר "הימים שעוד נכונו לנו":
"הימים שעוד נכונו לנו – סי היימן"
לכבוד האירוע יצא האיגוד גם בסדרה של שמונה סרטונים שעלו לרשת, אותם מקריינת הזמרת נינט טייב, בהם מוצגות נקודות חשובות שיש לתקן בתחום הפגיעות המיניות:
80% מתיקי החקירה של עבירות מין שהועברו לפרקליטות נסגרו בלי שהוגש בהם כתב אישום.
שינוי היחס המשפיל שמקבלים נפגעי תקיפה מינית מצד החוקרים במשטרה - המערכת הפלילית בישראל, אינה מותאמת כיום למאפייני הפגיעה ולנפגעות ולנפגעים, אינה מספקת את המענה הראוי להם ואף מעצימה את הפגיעה הנפשית והטראומה. נפגעות ונפגעים מתארים לעיתים את ההתמודדות עם המערכת הפלילית כ"אונס שני".
ביטול חוק ההתיישנות על עבירות מין בקטינות ובקטינים, והארכת ההתיישנות בעבירות מין בבגירות ובגירים. חשיפה מאוחרת מוכרת כיום כמאפיין בסיסי ונפוץ של פגיעה מינית, כשנפגעות ונפגעים רבים מרגישים בשלים לדבר על הפגיעה רק עשרות שנים לאחר מכן – כשהעבירה כבר "התיישנה" על פי חוק, אבל ממשיכה להשפיע על חייהם/ן. לאורך השנים הוביל האיגוד סדרה של תיקוני חוק להארכת ההתיישנות על עבירות מין והטרדה מינית, אך הפניות שמגיעות למרכזי הסיוע מוכיחות שההארכות הקיימות אינן מספיקות, וכי יש לפעול לביטולו של חוק ההתיישנות.
צפו בסרטונים שהפיק המרכז עם קולה של נינט טייב:
"סדנאות חינוכיות של מרכזי הסיוע"
"כדאי שרק אנשים המתמחים בפגיעה מינית ידברו על כך עם הנוער"
כבר למעלה מעשרים שנה שתשעת מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מפעילים מחלקות חינוך והסברה במטרה למנוע ולצמצם את תופעת האלימות המינית ולקדם מרחב בטוח. הן פועלות באופן אזורי באמצעות העברת סדנאות בבתי ספר ברחבי הארץ, הכשרות לצוותים חינוכיים והרצאות להורים. לתוכנית החינוכית שהן יצרו, ועוסקת בחינוך למוגנות מינית, נחשפים כ-100,000 תלמידים ותלמידות בשנה, בחטיבות הביניים, בתיכונים ואפילו בבתי הספר היסודיים.
"הסדנאות שלנו נקראות 'יחד בהסכמה' כשהמטרה היא לצמצם ולמנוע אלימות מינית באמצעות חינוך למיניות בריאה, חינוך לשוויון והדדיות בתוך המיניות ובאמצעות מתן כלים פרקטיים לבירור הסכמה חופשית", מספרת יעל טל-פואה, ראש תחום חינוך והסברה באיגוד מרכזי הסיוע.
"כל השנים נכנסנו לבתי הספר, אבל לצערנו לא כל בתי הספר מצליחים לממן את הפעילות או מבינים את חשיבותה, לכן השאיפה שלנו היא להכניס את תכנית המניעה הפסיכו-חינוכית שלנו לבתי הספר באופן רשמי בעידוד ובאישור משרד החינוך. יותר מכך, אנחנו מכבדות ומברכות על העבודה החינוכית המשמעותית הנעשית במרבית בתי הספר בנושא זה, ולכן חותרות לכך שהסדנאות מטעמנו יהוו חלק אינטגרלי מהתכנית הייעוצית בפיקוח משרד החינוך, מתוך ההבנה המקצועית שכדאי שרק אנשים המתמחים בנושא הפגיעה המינית ידברו על כך עם הנוער, אחרת עלול להיווצר נזק", אומרת טל-פואה.
"עם השנים העבודה החינוכית של מרכזי הסיוע הלכה והשתכללה - כיום היא מבוססת על מחקר וניסיון עשיר כשהמקצועיות היא נר לרגלנו. אני מניחה שלאור כך יש יותר הכרה של משרד החינוך באיכות ובמקצועיות של הסדנאות שלנו ובחשיבות לכך שמרכזי הסיוע הם אלה שיעבירו את התכנים הרגישים הללו".
קבוצות קטנות ומעגל - IN, הרצאות ומצגות- OUT
במהלך השנים בהן נערכת פעילות מרכזי הסיוע בבתי הספר, היו הרבה תמורות ותובנות, תוך הקשבה לשינוי המחקרי ולתובנות הנובעות מהעבודה בשטח. "היום למשל, שלא כמו לפני שבע שנים, אנחנו מדברים עם הילדים והנוער המון על מיניות בריאה - מהם הגבולות שלי? איך נראית תקשורת במיניות?מהי הדדיות? איך אפשר לברר הסכמה חופשית? איך לגלות אמפתיה בתוך המרחב של זוגיות ויחסים מיניים, תוך התייחסות לסוגיות מורכבות כמו מרחב הבילבול והאמביוולנטיות" מסבירה טל-פואה.
"אנחנו נעשה כל מאמץ להעניק לנוער כלים ביקורתיים לבחינת מקורות הידע על המיניות דוגמת פורנוגרפיה, לצד הרחבת אפשרות הבחירה לנערים ונערות בתוך המיניות. נדגיש שהתנהגות גברית למשל, לא אומרת שצריך להתנהג כמו הדמויות הסטריאוטיפיות שנפגוש בתרבות המיינסטרים, אלא קיים מנעד רחב של התנהגויות גבריות. כנ"ל כמובן אצל נשים ונערות".
בסדנאות החינוכיות של מרכזי הסיוע כל כיתה תחולק לקבוצות קטנות, לרוב תהיה הפרדה מגדרית והמפגשים יתקיימו בפורמט של מעגל שמאפשר דיון, שיח אותנטי ולמידה אינטראקטיבית, בניגוד להרצאה או מצגת שמועברת ו"נכנסת מפה ויוצאת משם". "המפגשים תמיד יהיו תהליכיים. עולם לא ניכנס לקבוצה רק למפגש אחד מתוך הבנה שזה נושא מורכב ומציף, ואי אפשר לחולל שינוי בלי שיתקיים איזשהו תהליך משמעותי", היא מוסיפה.
כלים קטנים, למאבק גדול
הכלים הפדגוגיים בהם משתמשים בסדנאות 'יחד בהסכמה' מורכבים מתכנים חדשניים שמטרתם להתיר כמה שיותר קשרים במארג קשר השתיקה שקיים סביב הפגיעות המיניות. הם משתמשים במשחקים, כרטיסיות וסרטים.
השנה למשל הם הפיקו שני סרטים חדשים אותם ביימה וכתבה התסריטאית רונה סגל, בעזרת תרומתה של קרן עזריאלי. הסרטים עוסקים בנושא של מיניות ופגיעות מיניות בין בני נוער ואחד מהם עוסק בפגיעה בנער.
"היום יש הרבה יותר מודעות לפגיעות מיניות בקרב נערות, אבל עדיין יש לנו נקודות עיוורון ביחס לפגיעות מיניות בבנים. זאת למרות שלפי מחקר טריאנה המקיף שנערך בישראל, עד גיל 14 נערים ונערות חשופים לפגיעה מינית במידה שווה", מוסיפה טל-פואה.
עוד היא מספרת כי אחת מהתובנות העיקריות מהעשור האחרון היא שלא ניתן לצמצם או למנוע אלימות מינית, ולחנך למרחב בטוח ומיניות בריאה, בלי הצוותים החינוכיים וההורים.
לכן לפני שהצוותים יפגשו את הנוער תתקיים סדנה לצוות החינוכי ותינתן הרצאה להורים, כדי לתת לכל המבוגרים המשמעותיים כלים איך להמשיך את התהליכים החינוכיים שנעשים בכיתות על ידי גורמים חיצוניים.
כך למשל נוצרו הכרזות המאוירות שמסייעות במתן כלים. "המטרה שלהן היא לקחת את אותו מושג אמורפי שנקרא 'מרחב בטוח' או 'מוגנות' ולראות איך אנחנו מיישמים ומכניסים את הסוגיה הזאת בפרקטיקות שונות בחיי היום יום שלנו", מוסיפה טל-פואה, ומסכמת כי: "הכנסת הסדנאות לבתי הספר מייצרת תחושת שותפות בין בית הספר לבין ההורים והתלמידים וממצבת את בית הספר כגוף שהנושא הזה חשוב עבורו. בית ספר שעוסק במניעת אלימות מינית וקידום מרחב בטוח ומיניות בריאה, מעביר את המסר שהנושא הזה חשוב בשבילו וזה מחלחל אל הילדים והילדות. כתוצאה מכך זה עשוי להגדיל את הפניות לאנשי המקצוע בבתי הספר במקרים של פגיעה מינית ולשנות בכך את גורלם של ילדות וילדים רבים".
בימים אלה מציין איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, המהווה ארגון הגג של תשעת מרכזי הסיוע שממוקמים בפריסת ארצית בישראל, 30 שנות פעילות. מאז הקמתו הצליח האיגוד לתמוך בנפגעים, לשנות את ההתייחסות לעבירות מין, לחוקק חוקים חדשים, לשנות חוקים קיימים ולגייס את דעת הקהל וכלי התקשורת למאבק.
- קווי הסיוע של איגוד מרכזי הסיוע פועלים 24 שעות ביממה, השיחות הן ללא תשלום ובאנונימיות. צריכים אוזן קשבת? חייגו 1202.
