עד לפני כשנתיים סגן אלוף (במיל') איציק גרוסמן (71) עדיין שירת במילואים. אלא שבעקבות אירועי 7 באוקטובר, סא"ל (במיל') גרוסמן - נווט קרב שבמלחמת יום הכיפורים לחם בטייסת הפנטומים 119, ולקח חלק גם במלחמת לבנון הראשונה - לבש שוב את המדים, עטה את הדרגות והתייצב מחדש למילואים.
"קיבלתי הודעה שצריך מתנדבים ומיד התנדבתי", הוא מספר. "באוקטובר עשיתי קורס קציני סיוע אווירי, ומאז אני במילואים. אנחנו, קציני סיוע אווירי, מתווכים בין חיל האוויר לבין כוחות קרקע שצריכים סיוע, ומתאמים להם סיוע במטוסי קרב, או חילוץ במסוקי סער. במלחמה הזו חיל האוויר נותן סיוע שכמותו לא היה".
סא"ל (במיל') גרוסמן, לא תיאר לעצמו שבגילו הוא יתנדב שוב לצבא ויתמודד עם תנאי שטח: "לגור באוהל עם עוד מאה איש ומקלחות משותפות, כבר שכחתי איך זה נראה. אבל זה מה שצריך לעשות עכשיו, ואני שמח על ההזדמנות לתרום.
"משרתים איתי בעיקר מילואימניקים, יותר צעירים ממני, מכל שכבות החברה", הוא מוסיף. "בחודשיים הראשונים של המלחמה, כשהיינו בדרום, פנתה אליי קצינה ואמרה לי: 'אתה לא יודע מה זה עושה לנו שאתה פה. כשרואים אדם בגילך מתנדב, אנחנו מבינים מה אנחנו עושים פה וזה נותן לנו מוטיבציה'.
"אמרו לי הרבה פעמים תודה. גם המשפחה שלי מאוד תומכת ומעריכה את ההתנדבות שלי, והנכדים מאוד גאים בי ותומכים בי".
במילואים הנוכחיים הצליח סא"ל (במיל') גרוסמן גם לסגור מעגל אישי, כשצוות לחטיבת כרמלי, שבה שירת דודו ישעיהו גרוסמן ז"ל, שנפל בקרב על ג'נין במלחמת השחרור, ושאותו לא זכה להכיר.
"גדלתי על הסיפורים עליו, היינו בקשר עם החטיבה והגענו לאזכרות, ועכשיו זה מרגש לשרת באותו מקום שהוא שירת", סיפר אתמול. "אנשי חטיבת כרמלי שלצידם אני נלחם כיום, חלקם הגדול יוצאי גולני. אנשים מצוינים אחד-אחד. אני מצדיע להם על הנחישות, הדבקות במשימה והנכונות להמשיך כמה שיידרש עד להשלמתה".
"תמיד הייתה לי כמיהה לישראל"
גרוסמן אינו איש המילואים היחיד שנרתם למשימה כשהוא בן יותר מ-70: איציק מישאל (71) הגיע במיוחד ממיאמי לישראל, כדי לחבור לחטיבת המילואים שלו.
בשנת 1966, כשהיה מישאל בן 14, היגרה משפחתו לארצות-הברית. ב-1973 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה מישאל סטודנט שנה רביעית למינהל עסקים. הוא לא היסס, עזב הכול והגיע לישראל כדי להתגייס. "הגעתי כחייל בודד היישר לטירונות ברפיח", נזכר מישאל. "משם עברתי לבסיס ג'וליס ובהמשך ירדנו לסיני לחטיבה 500. שם שירתי בקו שמונה חודשים, ומשם המשכתי לקורס מפקדי טנקים.
"שובצתי לגדוד 71, בחטיבה 188. מי שראיין אותי אז לגדוד היה יוני נתניהו ז"ל, שהיה אז מג"ד. שירתי שם במשך תשעה חודשים במוצב החרמון. זה הסב לי אז גאווה אישית גדולה לצד סיפוק אדיר לשרת את המדינה שלי", הוא מוסיף.
מישאל גרוש, אב לשניים וסב לארבעה. "כל המשפחה הגרעינית שלי מתגוררת במיאמי", סיפר. "לי תמיד הייתה כמיהה לישראל. אחרי 7 באוקטובר, עם כל התופת שאירעה בעוטף והמלחמה שפרצה, הרגשתי צורך עז לחזור שוב ארצה, להתגייס לגדוד שלי ולסייע בכל מה שניתן.
מישאל: "כל עוד בישראל תימשך המלחמה, אני אחזור שוב ושוב לתרום את חלקי הזעיר. במקביל, התחייבתי שכשאחזור למיאמי אמשיך לגייס תרומות לרכישת ציוד נדרש לחיילי הגדוד"
"היה לי חשוב להגיע פיזית לארץ ולהתנדב לסייע בחטיבה שלי במוצב החרמון, להתחכך עם החיילים בשטח. למזלי הגדול אישרו לי, ואני עושה שם כל מיני עבודות לוגיסטיות. הסיוע לחיילי החטיבה שלי גורם לי לסיפוק גדול ולגאווה".
כעת מתכוון מישאל לחזור לביקור קצר במיאמי, אך לא לסיים את המילואים. "אחזור בקרוב שוב להתגייס", הבטיח. "כל עוד בישראל תימשך המלחמה, אני אחזור שוב ושוב לתרום את חלקי הזעיר. במקביל, התחייבתי שכשאחזור למיאמי אמשיך לגייס תרומות לרכישת ציוד נדרש לחיילי הגדוד. גם כשאני חוזר למקום מגוריי במיאמי, הלב שלי נשאר כאן".
