האירוע הקשה שהתרחש לפני כשבועיים במהלכו הותקפו באלימות חמש בנות משפחה מרהט, בהן גם פעוטה בת שלוש, על ידי מתנחלים ממאחז גבעת רונן שבשומרון - חושף שוב את פניה המכוערות של הגזענות בחברה הישראלית.
האירוע החמור נפתח בסרטון מטריד שצילם אדם גזען מגבעת רונן - לשם נכנסו הנשים בטעות לאחר שהתבלבלו בדרכן לשכם - שבו הוא מתלבט אם לדרוס את הנשים הבדואיות רק בשל לבושן המסורתי, והמשיך באיומים, תקיפה אלימה והצתת מכוניתן, בעודן בפנים, רק בגלל שטעו בדרכן.
1 צפייה בגלריה
אחת מהנשים שהותקפו בשומרון יחד עם בתה שנכחה באירוע והאב, בבית החולים
(צילום: ליאור שרון)
מעשים חמורים אלו חושפים את עומק השנאה והפחד המוטמעים בחלקים מסוימים של החברה הישראלית כלפי הערבים בכלל, וכלפי הבדואים בפרט. בנוסף, הם גם מדגישים את הפערים העמוקים בין יהודים לערבים במדינה, ומעלים את הצורך המיידי במענה תקיף וברור מצד ההנהגה. אם זו לא תגנה את הגזענות והאלימות הזו במלוא העוצמה ותבהיר זאת באופן חד-משמעי, היא למעשה תעניק לרעות החולות הללו לגיטימציה להמשיך להתפשט ולהרוס את מעט האמון שעוד נותר בין שתי האוכלוסיות.
גם הרשויות חייבות להפעיל את כל הכוח החוקי העומד לרשותן כדי לעצור ולהעמיד לדין את המעורבים באירוע. אותם אנשים שביצעו את המעשים האלימים הללו - צריכים לדעת שלמעשיהם יש השלכות. בסופו של דבר הגזענות היא אינה רק בעיה של הנפגעים הישירים, אלא של החברה הישראלית כולה; היא מערערת את היסודות שעליהם בנויה מדינה דמוקרטית שאמורה להבטיח שוויון זכויות לכלל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע או מין.
עד שלא יהיה טוב לבדואים בנגב - לנגב לא יהיה טוב
לא ניתן להתעלם גם מההקשר הרחב יותר שבו מתרחשים האירועים הללו. בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה במספר הריסות הבתים של הבדואים בנגב. סוגיה זו אינה חדשה והיא קיימת כבר עשרות שנים, במהלכן היו כמה ניסיונות הסדרה שלא צלחו.
הסדרת היישובים הלא מוכרים בנגב לא רק תעזור למדינה ולחברה הבדואית מהבחינה הכלכלית, אלא תגביר גם את המארג החברתי בנגב. הפערים החברתיים והכלכליים בין היהודים לבדואים בנגב, מובילים לאירועים אלימים. הרבה צעירים בדואים המתגוררים בכפרים הלא מוכרים מוגדרים חסרי מעש וללא פרנסה, מה שמעמיק את תחושת הקיפוח והעוול בקרב החברה הבדואית
ובכן, זו העת להכניס את שרי הממשלה יחד עם מנהיגי החברה הבדואית לחדר - ושיישארו שם עד שייצא להם עשן לבן מהאוזניים - כדי להגיע להסכמה שתשרת את האינטרסים של המדינה מצד אחד, ובהתאמה לאינטרסים של החברה הבדואית שמונה מעל ל-30% מהאוכלוסייה בנגב. כי האמת היא, ככל הנראה, שעד שלבדואים בנגב לא יהיה טוב - גם לנגב לא יהיה טוב.
הסדרת היישובים הלא מוכרים בנגב לא רק תעזור למדינה ולחברה הבדואית מהבחינה הכלכלית, אלא תגביר גם את המארג החברתי בנגב. הפערים החברתיים והכלכליים בין יהודים לערבים, ובמיוחד בין יהודים לבדואים בנגב, מובילים לאירועים אלימים בסופו של דבר; הרבה צעירים בדואים המתגוררים בכפרים הלא מוכרים מוגדרים חסרי מעש וללא פרנסה, מה שמעמיק את תחושת הקיפוח והעוול בקרב החברה הבדואית. האינטרס להסדרה ולקידום שוויון אמיתי והידברות בין האוכלוסיות השונות הוא משותף ויועיל לשני הצדדים.
חשוב שכולנו נזכור שבניית עתיד של שלום ושוויון לכל אזרחי המדינה היא אחד מהיעדים החשובים ביותר עבור כולנו, והפחד והמתח בין יהודים לערבים מהווים מכשול אמיתי בדרך למימוש מטרה זו. עלינו לעשות ככל שביכולתנו כדי לשמור על מרקם החיים המשותף בנגב ובכלל המדינה, ולבנות חברה שוויונית וצודקת שבה כל אדם יכול יהיה לחיות בביטחון ובכבוד, ללא חשש מאפליה או תקיפה על בסיס מוצאו.
סלימאן אלעמור הוא מנכ"ל-שותף בארגון החברתי הערבי-יהודי "אג'יק מכון הנגב".
