ב-7 באוקטובר חווי ווגר וחני כץ, אחיות חרדיות ובעלות עסק של תכשיטים, מצאו את עצמן המומות, כואבות ובעיקר ניסו למצוא דרך שבה הן יוכלו לתרום לאלו שאיבדו את היקר להם מכל. כמעצבות תכשיטים, הרעיון הראשון שעלה במוחן הוא לייצר שרשרת זיכרון לקרוביהם של הנרצחים והחללים מאותה שבת ארורה, ולאורך כל המלחמה.
השתיים לא בזבזו זמן, וכבר ב-8 באוקטובר החלו להפעיל את פרויקט ההנצחה שיזמו - מיזם "תכשיק" - במסגרתו יצרו שרשראות עם תליון שעליו חרוטים מגן דוד ותמונת האדם שנרצח או נהרג, והעבירו אותה למשפחות באמצעות מתנדבים שהגיעו ישירות לבית האבלים. מיום הקמת הפרויקט ועד למועד הכנת הכתבה - למעלה מ-2,500 שרשראות כבר הוכנו ונמסרו למשפחות בכל הארץ.
"בציבור החרדי פחות נהוג להכין שרשראות עם תמונה, אבל בגלל הסיטואציה הקשה שהייתה - נדרשנו לצאת מהקופסה ולחשוב על אלו שבסופו של דבר יקבלו את התכשיט", מספרת ווגר. "המחשבה הייתה שבעזרת השרשרת, הנופלים והנרצחים ימשיכו להיות צמודים לליבם של קרוביהם האבלים".
איך המשפחות מגיבות למחווה הזו?
ווגר: "הן מתרגשות מאוד, הרבה יותר ממה שציפינו. לרוב, הן גם מתקשרות לבקש שרשראות נוספות לסבא ולסבתא, לאחים ולאחיות וגם ליתומים. אנחנו כמובן עושות מאמץ רב לשלוח כמה שרשראות שאנחנו יכולות".
"השרשרת הציפה אותנו"
במהלך החודשים מאז שהפרויקט החל לפעול, הן נתקלו בלא מעט סיפורים מרגשים. אחד מהם ריגש את ווגר במיוחד ואף נחרט בזכרונה. "יום אחד התקשרה אלינו אישה שהאחיין שלה נפל בעזה. היא לחצה עלינו שנביא את השרשראות כבר ביום שלמחרת, בזמן שהמשפחה האבלה עוד ישבה שבעה. הסברתי לה שאנחנו מעדיפות להגיע עם תום השבעה, מכיוון שבשבעה המשפחה מאוד עטופה ומחובקת, ובסיומה היא נשארת לבד, וכך להגעה שלנו יש אפקט מחזק יותר", משתפת ווגר.
"הדודה סיפרה לי שבמהלך השבעה הגיעה משפחה שכולה לנחם והם ענדו את השרשראות שלנו, ואז היא הבחינה שהאבא כל הזמן נוגע בשרשרת. כשהיא שאלה אותו לפשר העניין, הוא הסביר שבכל פעם כשהוא מרגיש שהנפש שלו לא מצליחה לעמוד בזה יותר - הוא נוגע בשרשרת, והיא מחזקת אותו ומעניקה לו כוח להמשיך. באותו רגע הבנתי שיש ערך עצום למיזם שלנו"
"למרות זאת, אותה אישה המשיכה ללחוץ שנגיע בזמן השבעה, והחלטנו להיענות לבקשה שלה. למחרת, כשהגענו לבית המשפחה, שאלתי אותה מדוע היה לה כל כך חשוב שנגיע עכשיו, והיא ענתה לי שבמהלך השבעה הגיעה משפחה שכולה לנחם והם ענדו את השרשראות שלנו, ואז היא הבחינה שהאבא כל הזמן נוגע בשרשרת. כשהיא שאלה אותו לפשר העניין, הוא הסביר שבכל פעם כשהוא מרגיש שהנפש שלו לא מצליחה לעמוד בזה יותר - הוא נוגע בשרשרת, והיא מחזקת אותו ומעניקה לו כוח להמשיך. 'אז החלטתי שאני חייבת שההורים האלו, שהשבוע איבדו את בנם ויושבים שבעה, לא יהיו רגע אחד בלי השרשרת המחזקת הזאת - ובגלל זה התעקשתי שתגיעו מהר', אמרה לי הדודה.
"באותו רגע הבנתי שיש ערך עצום למיזם שלנו, ואנחנו שמחות שאנחנו יכולות להיות בשביל המשפחות השכולות שנאלצות להתמודד עם אובדן נורא".
"ביום שישי בצהריים, שהיה למעשה סוף השבוע הראשון אחרי השבעה, הגיעו אלינו הביתה זוג חרדים, העניקו לנו את השרשרת ואמרו שהם הגיעו באופן אישי כדי לחזק אותנו. מאוד התרגשנו מהביקור שלהם, והשרשרת הציפה אותנו וגרמה לנו לדמוע. מה גם שזו הייתה ההנצחה הראשונה למתן", מספר שמעון אלמלם, אביו של מתן אלמלם ז"ל, שעבד כדי ג'י במסיבת הנובה (די ג'י קידו) ונרצח באותה שבת ארורה.
"המחווה הזו הותירה אותנו נפעמים מכך שיש אנשים טובים כאלו, ועם רצון אדיר כזה לנתינה וכל כך הרבה אהבת חינם. הם הגיעו בדיוק ברגע שבו היינו זקוקים לחיבוק ולאהבה",
4 צפייה בגלריה
שמעון אלמלם, אביו של מתן ז"ל, עם שרשרת הזיכרון. "הגיעו בדיוק כשהיינו זקוקים לחיבוק ולנחמה"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
"הם לא נשארו הרבה כדי לא לאחר לשבת, ומיד כשהם יצאו צלצלתי למספר של החברה שנאמר לי שאחראית על היוזמה, וחווי ענתה לי. איזו אישה מקסימה. היא ביקשה ממני שאספר על הבן שלי, ואכן סיפרתי מי הוא מתן וכמה מפורסם הוא היה בתחום התקליטנות. שיתפתי אותה גם בכך שחצי מהסיפורים שאנשים סיפרו לי עליו מכל העולם במהלך השבעה, בכלל לא ידענו.
"אני עונד את השרשרת רוב הזמן, ומרגיש גאווה כשהיא עליי. כשאני לא עונד אותה, היא מונחת ליד נר נשמה, וכך כל אחד מהילדים יכול לקחת אותה ולענוד גם", מוסיף האב. "בהמשך, הזמנו מחווי שרשרת עם השם 'קידו' ועם הלוגו של העסק של מתן - אוזניות הפוכות. הן גם הכינו עבורנו צמיד עם שמות הילדים והנכדים, וכמובן שלא הסכימו לקחת עליו תשלום".
4 צפייה בגלריה
שרשרת הזיכרון לזכרו של מתן אלמלם (די ג'יי קידו) ז"ל. "היינו עם דמעות בעיניים"
(צילום: מהאלבום המשפחתי)
עם כל הדיון על שוויון בנטל וחוק הגיוס, הפתיע אותך שהמיזם נוצר דווקא על ידי חרדיות?
אלמלם: "ממש לא הפתיע אותנו. אלו אנשים של נתינה וחסד, ואני גאה בהן שהן הקימו את המיזם המרגש הזה. אנחנו מכירים לא מעט גופים מהציבור החרדי שתורמים לציבור בלי הפסקה, ועושים עבודת קודש. אגב, יום אחד קיבלתי שיחת וידאו מחווי, בה היא סיפרה לי שהיא נסעה לרעים, לאזור שבו התקיימה המסיבה, כדי לתלות שם דגל ישראל, להניח פרח ולהדליק נר נשמה. אין לי דרך לתאר כמה שהיא ריגשה אותי באותם רגעים".
בדומה לאלמלם גם ליהי כהן, אחותו של סרן ליאל חיו ז"ל - מ"מ בגדוד 51 בגולני, שנהרג בתקרית הקשה בשכונת שֻׁגַ'אעִיַּה בעזה ב-12 בדצמבר, עונדת על צווארה את שרשרת הזיכרון שהוכנה עבורה על ידי האחיות.
"ההורים קיבלו את השרשרת באזכרת ה-30 לליאל, ואנחנו האחיות, קיבלנו את השרשרת בדיוק בתאריך יום ההולדת שלו. התרגשנו כל כך, ועבורנו זו הייתה מתנה עם ערך כפול", היא מספרת בהתרגשות. "על השרשרת שלנו כתוב 'אחי הגיבור', ואנחנו גאות לענוד אותה ולהביט בה, ובעיקר מרגישות שבדרך זו אנחנו מצליחות להנציח את אהבתנו לאחינו היקר והגיבור, שנפל תוך כדי שהוא מגן על חייליו ועל המדינה.
"המיזם משמעותי ומרגש מאוד, והרצון הטוב של חווי וחני לשמח את המשפחות השכולות - אותן הן לא מכירות ומעולם לא פגשו בעבר, ולגרום להן להרגיש שיקיריהן נמצאים קרוב לליבן - הוא לא פחות ממדהים וראוי להערכה רבה".
למעלה מ-1,500 פניות ביומיים
תהליך העבודה על השרשראות דורש לא מעט סבלנות והשקעה - החל מאיתור המשפחות ועד למציאת תמונות ראויות לחריטה. אבל התוצאה, אומרות האחיות, שווה כל רגע של מאמץ.
"העבודה מתחילה עם הגרפיקה, נמשכת בהטבעת האיור ומסתיימת בחריטתו בלייזר על התליון עצמו; במקרים שבהם יש לאדם שמת עמוד פייסבוק או דף אינסטגרם, אנחנו נעזרות בתמונות שפורסמו שם, כי לרוב אלו תמונות שאותו אדם פרסם בעצמו וככל הנראה היו אהובות עליו, וזה מאוד משמח את המשפחה", מסבירה ווגר. "אם אותו אדם לא תחזק רשתות חברתיות - אז התחקיר הופך להיות מורכב יותר, בעיקר כשמדובר באזרח, ובמיוחד עבור הגרפיקאיות שמתעסקות בזה".
"בהתחלה, לגרפיקאיות היה קשה לצייר אנשים צעירים שמתו באופן טראגי כל כך. לצערנו, ככל שעבר הזמן והתווספו עוד מתים - העבודה הפכה להיות על אוטומט, והבנות נמנעו מלהתעמק במוות, וניסו להתרכז רק במחשבה על המשפחה ועל האושר שהמחווה הזו תגרום לה"
לדבריה, בשבוע הראשון לפעילות שתיים מהגרפיקאיות התקשו לצייר את תמונותיהם של הנרצחים והנופלים. בשבוע שלאחר מכן, גרפיקאית נוספת הצטרפה אליהן, ואמרה שגם לה קשה מאוד לצייר אנשים שמתו באופן טראגי כל כך.
"עם הזמן הן הצליחו להתגבר על הקושי, ולצערנו מרוב כמויות של מתים שהיו בחודשים האחרונים - העבודה הפכה להיות על אוטומט והבנות נמנעו מלהתעמק במוות של אותם אלו שהם ציירו, וניסו להתרכז רק במחשבה על המשפחה ועל האושר שהמחווה הזו תגרום לה", היא אומרת.
איך אתן מגיעות למשפחה ולקרובים? הרי בסוף הרבה פעמים מדובר במחווה שהם לא ידעו עליה קודם.
"בהתחלה היה מאד קשה. התחלנו עם חיילים בודדים, שהסיפורים שלהם היו מתפרסמים בתקשורת, כולל היכן יושבים שבעה. בהמשך, קמו הרבה אתרים שעדכנו על מקומי שבעה נוספים. בשלב מסוים גם פתחנו דף נחיתה ואתר, בו כל אחד שמכיר בן משפחה, שכן, או ידיד שאיבד אדם במלחמה - יכול יהיה להכניס את הפרטים הנדרשים עבורנו, כדי שנוכל להגיע אליהם ולמסור להם את השרשרת. ביומיים נכנסו מעל ל-1,500 פניות, וזה הקל עלינו מאוד".
כמה אנשים עוסקים בהכנת השרשראות?
"את המיזם התחלנו עם צוות מצומצם יחסית, אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו זקוקים לידיים נוספות וצירפנו יצרני תכשיטים נוספים, שכמובן נרתמו לפרויקט במהירות. בנוסף, כ-100 מתנדבות הסתובבו בין המשפחות והביאו להן את השרשראות המוכנות.
"היום, לשמחתנו, הצורך בשרשראות פחת וכרגע אנחנו מייצרות אותן רק בעסק שלנו, עם סיוע של 20 מתנדבות שאחראיות להביא אותן לבתי המשפחות בכל הארץ".
איך בני המשפחה שלכן מגיבים למיזם?
"הם ממש מתרגשים וגאים בנו, ורבים מהקהילה שלנו רוצים לעזור לנו בחלוקת השרשראות למשפחות. הקהילה היא למעשה המתנדבים שלנו שמסייעים בהבאת התכשיטים, כשאנחנו לא מספיקות. אין יום שבו הם לא מתקשרים ומציעים את עזרתם".
"להיות האור הגדול בתוך החושך שירד עלינו"
מיזם "תכשיק" הוא אחד מ- 152 המיזמים שנתמך על ידי מיזם "שחר - תומכים ובונים מנהיגים חברתיים", ביוזמת מכון "שחרית" וקרן FNL, שהוקם לזכרם של יו"ר מכון "שחרית", משה אוחיון שנרצח עם בנו אליעד ז"ל, תוך לחימתם והגנתם בגבורה ועוז על עירם אופקים.
מיזם "שחר" הוקם מיד עם פרוץ המלחמה, במטרה להעניק באופן מידי מיקרו מענקים ליוזמות ולפרויקטים חברתיים, שהוקמו מאז 7 באוקטובר, ופיתחו פתרונות יצירתיים כמעט לכל סוג של בעיה שהתעוררה בעת מצב החירום, ועוררו תקווה וגאווה.
לדברי חלי טביבי ברקת, מנהלת מיזם "שחר" ומנהלת מרכז המנהיגות ב"מכון שחרית": "היזמים והיזמות שפגשנו בדרך היו האור הגדול בתוך החושך שירד על מדינת ישראל באותה שבת. במעשיהם הוכיחו כי ערבות הדדית ולכידות חברתית אינן תלויות מגזר, מפלגה או השקפה, וכי החברה בישראל יודעת לעמוד איתנה ומאוחדת ולהושיט יד של תמיכה לאלו בתוכה הזקוקים לכך".
