מהדירה שבקומה התשיעית ברחוב השיקמים באור עקיבא, אפשר לראות בבהירות את הים ואת מתחם מגרשי הגולף של קיסריה. מהמרפסת הרחבה שבקומה הראשונה בבניין הסמוך, בולטים גגות בתי השכונה האדומים. בפנים, מיטות זוגיות מסודרות בקפידה, למי שאוהב – יש חדר כושר משותף ליתר השכנים שבקומלפקס, שדייריו כבר למדו להכיר ולאהוב את דיירי הדירות החריגים מעט בנוף המשפחתי.
נפגשנו לשיחה עם שיר ואדם, רחלי ויעקב ואוראל וזוהרית, שלושה מתוך חמישה זוגות המתגוררים בדירות ייעודיות בקומפלקס הבניינים המפואר. "אלו הדירות היחידות בארץ הנותנות מענה ומסגרת לזוגות עם מוגבלויות נפשיות ורגשיות, פה ניתנת להם ההזדמנות להיות כמו כולם ולפתח זוגיות, ולנהל קשר אמיתי תוך ליווי צמוד של מערך טיפולי מורחב", מסביר אשר רוזנברג, מנהל מערך הדיור באור עקיבא מטעם בית אקשטיין מקבוצת דנאל.
אלו בעצם שתי הדירות היחידות בארץ המאפשרות לזוגות עם מוגבלויות נפשיות ורגשיות ועם הפרעות נפשיות, לנהל לראשונה חיים משותפים ואורח חיים רגיל לגמרי. הם מכינים ארוחות, עושים כביסות, הולכים לסופר והכי חשוב - זוכים להתעורר זה לצד זו. "יש להם תקציב והם בוחרים מה להזמין, ואיך להתנהל מול המשלוח כשמגיע. יש להם ספר מתכונים שהם בחרו וממנו הם למדו לבשל ולאפות. בינינו, הם עושים את זה הרבה יותר טוב ממני", אומר רוזנברג בחיוך אבהי.
"תראי, כולם, מי יותר ומי פחות, עם פגיעות מאוד מורכבות, וסיפורים מאוד מאתגרים. הם עברו פה תהליך שיקומי, טיפולי וחינוכי והתקדמו כל אחד בדרכו שלו. כאן, לראשונה יש להם מקום חם ואת החופש לעשות כמעט כל מה שהם רוצים ולהגשים את עצמם כמו כל אחד אחר. המטרה היא בסופו של דבר, לשחרר להם עוד טיפה ועוד טיפה כדי שיהיו כמה שיותר עצמאים אם כי עדיין, בליווי מקצועי ועובדים סוציאליים שנמצאים עבורם 24/7 ובאישור משרד הרווחה שמאוד תומך ומקדם את הפרויקט", הוא מסביר.
"יש לי את הפינה והמקום שלי לחזור אליו"
שיר ואדם (בני 35), הם בני זוג המתגוררים כבר שלוש שנים בדירה שברחוב השיקמים. שיר עובדת ב"ארומה" ואדם במפעל. כבר למעלה מחמש שנים שהם יחד, ולפני שנתיים אדם הציע לשיר נישואים בסיוע של הצוות בהפקה מאחורי הקלעים. שיר מודה בהתרגשות: "האמת, הופתעתי. זה היה במסעדה. עם ההורים שלנו ועוד כ-80 אנשים שאנחנו אוהבים. ישר אמרתי לאדם 'כן'", היא מחייכת. על החיים יחד היא מספרת: "לא קשה להיות בזוגיות הזאת, אבל חיכינו הרבה זמן כדי שנוכל לגור יחד, וזה כיף".
7 צפייה בגלריה
"עברתי טראומות, באתי מחיים לא פשוטים. והאהבה הזו היא מעל הכול, נותנת לנו חוזק". שיר ואדם
אדם מביט בשיר בחיוך כובש ומשתף: "נדלקתי על היופי שלה, על החיבוק החם שלה. לא היינו יכולים לגעת אחד בשני או להתנשק לפני דירת הזוגות. היום, מי יעצור אותנו?"
שיר: "אני אוהבת את הנתינה שלו וכמה שהוא טוב לב. אכפת לו ממני, לא משנה מה. לא משנה לו שאני מלאה עם בטן. הוא מכבד אותי ואוהב אותי כמו שאני. עברתי טראומות, באתי מחיים לא פשוטים. והאהבה הזו היא מעל הכול. נותנת לנו חוזק. אדם עוזר לי להיות חזקה, לעלות קדימה ולהתקדם בשביל לא לחזור לילדות ולבכות על הדברים שעברתי".
אדם: "אני גבר עקשן. אבל אני אוהב אותה מאוד, היא יודעת שהיא גלגל ההצלה שלי". שיר מחייכת ומוסיפה: "גם אשר נותן לי הרבה חוזק ותמיכה. בתקופה שלא אהבתי את הבית, הוא עזר לי להבין דברים שעזרו לי להגיע הביתה ולהמשיך את החיים בסדר. עשינו חוזה כזה מול ההורים כדי שנרגיש כולנו נוח, ואני תמיד יודעת שיש לי את הפינה והמקום שלי לחזור אליו, ואוזן קשבת בבית הזוגות. פה אני הכי מתקדמת. הייתי במסגרות אחרות של פנימיה, אבל פה זה אחרת, הכי עדיף".
כחלק מהתפיסה השיקומית, הזוגות עוברים הדרכות על מיניות ויחסים, לצד חוגים ופעילויות מגוונות ויוצאים לעבוד במרכזי תעסוקה השונים. בסופ"שים ובחגים הם יוצאים למשפחותיהם. בין לבין הם יוצאים לטיולים אתגריים. פעם בשלושה חודשים יוצאת הקבוצה יחד עם הצוות לבית מלון או לצימר. הזוגות שברמת תפקוד גבוהה - עובדים ומרויחים כסף, בסיוע הצוות בהתנהלות הכספית, יוצאים גם לחופשות לבד. "אנחנו מאוד מעודדים אותם לכך", מסביר רוזנברג.
"אני מסתכל עליהם כאילו הם חלק מילדיי. מרגיש כמו אבא גדול למשפחה גדולה שדוחף את הילדים שלו קדימה", הוא מחייך ומוסיף, "עם הלב והחשיבה שלי והמשאבים שמעניק 'בית אקשטיין' – אני רק יכול לקוות שיפתחו עוד ועוד בתים דומים, שיעזרו לכמה שיותר אנשים למצות את הפוטנציאל והיכולות שבהם".
פעם בשנה יוצאים הזוגות והצוות לטיול שטח גם בחו"ל, ובעוד כשבועיים יטוסו לגיאורגיה. "היינו כבר ביוון וברומניה, שם הייתה חגיגה מרגשת לכולנו כי הפקנו לשלושה זוגות הצעות נישואים", מסביר רוזנברג, תושב פרדס חנה, גרוש ("אני תמיד אומר להם 'תלמדו מהטעויות שלי', ומעודד אותם גם לטעות ולא לשבת על הגדר") ואב לשלושה ילדים (בת 18 וחצי ותאומים בן ובת בני 16.5). "הבן שלי מצטרף למסעות בשטח, ישן איתנו בשקי שינה ומנגן על הגיטרה. זה חלק מההווי של להכניס את המשפחה פנימה".
יהיו שיגידו למה לך להכניס ראש בריא למיטה חולה.
"כאיש חינוך הילדים שלי גדלו בעולם הפנימיות ומכירים נוער בסיכון. גם פה הם חלק מהמארג ובאים למסיבות ולאירועים. זה חלק ממני שחשוב לי שגם הדיירים פה יכירו ויחוו אותם. זו אינטימיות שאני מביא איתי".
"אני מתקדמת ולא נתקעת על דברים"
רחלי (27) ויעקב (30), כבר יותר משבע שנים יחד. בשנתיים האחרונות שניהם עובדים במפעל "אומגה" בקיבוץ כפר גליקסון. "ביום הראשון שראיתי את יעקב התרגשתי. הוא הסתכל עליי ושאל אם אני יכולה להיות חברה שלו. ישר הסכמתי, לפני שמישהי תיקח לי אותו", היא צוחקת במבוכה.
"נכנסתי לפנימיה של בנות שם השפילו אותי, התעללו בי וירדו עליי. צבעו לי הפנים עם משחה, משכו לי בשיער וגילגלו אותי במדרגות. בדירת הזוגות אני פורחת. אני מרגישה שהשתניתי. שאני מתקדמת ולא נתקעת על דברים".
"בפעם הראשונה שנתתי לו נשיקה הוא נלחץ וזה הלחיץ גם אותי", היא מודה ומשחזרת עבר לא פשוט. "ההורים שלי לא קיבלו אותי כמו שצריך, אני מאוד כועסת עליהם, אבל אני שורדת. זה כבר עבר. נכנסתי לפנימיה של בנות שם השפילו אותי, התעללו בי וירדו עליי. צבעו לי הפנים עם משחה, משכו לי בשיער וגילגלו אותי במדרגות. בדירת הזוגות אני פורחת. אני מרגישה שהשתניתי. שאני מתקדמת ולא נתקעת על דברים".
יעקב מביט בה ומודה: "אני אוהב אותך רחלי ואני שמח שהכרתי אותך. היו לי עוד חברות אבל את הכי טובה שמצאתי. אני בחיים לא אעשה שטויות, אני אוהב אותך. כשאני עצוב את דואגת לי".
איזה טיפ לזוגיות טובה את יכולה לתת?
"לדבר ולשוחח זה חשוב. למדתי את זה על עצמי עם הזמן. אני יודעת מה אני אומרת".
מה אתם לומדים מאשר?
"הוא עושה לנו טיולים ומסעות ואנחנו מדברים הרבה. כשאני עצובה וכשקשה לי אנחנו מדברים. איתו אפשר לדבר על הכול. הוא עוזר לי יחד לפתור דברים עם יעקב, עם ההורים שלו, ולפעמים גם עוזר לי להבין את עצמי טוב יותר שזה חשוב מאוד. גם חמודי הרכז עוזר הרבה".
על הבית רחלי מספרת: "הוא נותן לי הרגשה טובה. יש שקט. רוגע. אווירה טובה ונעימה. שרק ימשיך כך", היא נוקשת שלוש פעמים על שולחן העץ וממשיכה לקול הצחוק של רוזנברג והדיירים שמסביבה, "לפני דירת הזוגות, במסגרת הקודמת, היה לי פחות נעים. יעקב ואני מסתדרים יחד וזה מאוד כיף לנו. כשהכרתי אותו התחלתי לנסוע לבד ברכבת למעלות תרשיחא למשפחה שלו. הם קיבלו אותי כבת משפחה. מאז יעקב יש לי מקום להיות בו בשבתות ובחגים. בעבר הייתי נשארת במסגרת ולא יוצאת. היה לי עצוב אבל זה היה. נגמר. בדירת הזוגות הגיעו אליי הרבה דברים טובים שלא היו לי בעבר".
7 צפייה בגלריה
"יש פה המון-המון דברים יפים שגם בעולם הנורמטיבי אנחנו יכולים ללמוד מהם על נתינה, על עדינות, על היכולת לראות אחד את השני". ארוחה משותפת לזוגות בית אקשטיין
רוזנברג שהחל את עבודתו החינוכית בגיל 21 כמדריך וניהל פנימיות לנוער בסיכון, מתרכך כשהוא מדבר על ה"חבר'ה שלו". "אני ממש אוהב את החבר'ה האלה. אנחנו יחד כבר שש שנים. כשהגעתי, גם לי טרחו לומר ולהסביר 'למה לא' לעשות דברים כאלו או אחרים. אבל אותי תמיד עניין לשאול, 'מה החלום שלך?' גם כשניהלתי פנימיות, בועדות קבלה, אנשים היו מדברים על הצד הטכני, ואותי תמיד עניין להקשיב להם. לראות אותם", הוא משתף.
"כבן לניצולי שואה שמעתי לא מעט סיפורים בבית על הרוע האמיתי ומהמקום שלי אני מנסה לעשות דברים טובים ולגרום לפחות למישהו אחד ביום, לחייך. המסגרת הזו בהחלט מעלה חיוך ונותנת נחת ורוגע להרבה הורים מתבגרים שרואים שהילדים שלהם בזוגיות מיטיבה. שהם לא לבד".
רוזנברג לומד מהם הרבה, לדבריו, על נתינה, על עדינות, על היכולת לראות אחד את השני. "וכן, יש גם היעלבויות ומריבות וצריכים לתווך בין כל המניירות של הזוגיות וללמד אותם על כך", הוא מסביר. "גם על המיניות. שפה, לראשונה, הם למדו שזה בסדר לדבר על זה ולהתנהל לתוך זה. כולם אומרים שפה הם הפסיקו להתבייש במיניות והבינו לראשונה שהכל בסדר עם זה. פתאום זה בפרונט".
נושא הילדים עומד לשיח?
"כרגע לא, כי הפרויקט הוא די חדש ואנחנו לא שם. יכול להיות שבעוד שנתיים-שלוש החבר'ה יעלו את זה ונעשה חשיבה יחד. בינתיים, הנושא כרגע הוא ההתמודדויות היומיומיות עם המשברים שעוברים בזוגיות, בלגור יחד, לפעמים ההורים מפריעים וזה מצריך תיווך. את מכירה את זה: הבאת מתנה קטנה מידיי, סובבת לחמה את הגב, זו נעלבה וגם זו. גם אצלם זה קורה. כמו לכולנו", הוא מחייך.
מקבלים את ההזדמנות בפעם הראשונה לחיות כמו כל זוג
אוראל וזוהרית בני 32 וכבר מעל ל-12 שנה יחד. גם הם מאוד אוהבים את המסגרת ומודים שלפניה לא היו בקרבה הדומה לזו שהתפתחה בבית באור עקיבא. אוראל עובד בארומה וזוהרית במפעל לקוסמטיקה בפרדס חנה: "אני אוהב את היופי, את החיוך שלה, איך שהיא מחבקת", הוא אומר והיא משיבה, "הוא אהבת חיי. לפעמים אני כועסת עליו כשהוא לא מתייחס אליי, אבל זה עובר מהר".
אחת הבעיות איתה נאלצים הזוגות להתמודד היא האופן שבו החברה מתנהלת מולם והיחס שלה אליהם. "הרבה פעמים אנחנו חוטאים ומסתכלים על האוכלוסייה הזו כאל ילדים קטנים חסרי ישע", מלין רוזנברג. "ככאלה, אנחנו מחליטים עבורם וזה לא נכון. הראייה צריכה להיות של מבוגר אל מבוגרים שיודעים מה טוב עבורם, ויודעים לקבל החלטות. צריך לראות ולהקשיב למה הם כן יכולים מתוך הסתכלות על מה כן ולא על מה לא. לראות את הצרכים שלהם ולקדם אותם מביא אותי כאיש חינוך, למקומות מדהימים יחד איתם", מוסיף רוזנברג.
"כאן אנחנו מגלים את העוצמות והיכולות המדהימות שבהם. בבית שנותן להם הרבה כוחות, תמיכה, ומאמין בהם - הם פשוט פורחים", הוא נרגש ומסכם: "תראי את התנ"ך. אלוהים לא סתם בחר את החבר'ה עם הפגמים להוליך ולהנהיג את העם. משה שגימגם ודוד שהיה צנום וקטן. נכון, המסע ארוך מאוד אבל הנה, מישהו מרגיש את הכאב שלכם, את הצרכים, המאווים. אפשר להיכנס לדיאלוג. אתם מקבלים את ההזדמנות בפעם הראשונה לחיות כמו כל זוג".
