6 צפייה בגלריה
"בגיל 21 ילדים עם צרכים מיוחדים עוברים לרשות הרווחה, והאפשרויות מצטמצמות". האחיות סתיו ושיר שפיר בילדותן
(אלבום משפחתי)
6 צפייה בגלריה
שיר היא מוזיקאית, בוגרת חינוך מיוחד, ויש לה תעודה על התנדבות בצה"ל. האחיות סתיו ושיר שפיר היום
(פרטי)
בגיל 21 השתחררתי מהצבא. נסעתי לבקו”ם, גזרתי חוגר, ולמחרת כבר התחלתי לימודים. עד היום אני חולמת על הטיול אחרי צבא, שלא עשיתי עדיין. לכל אחד יש סיפור על גיל 21. על ההחלטה הגורלית מה יבוא הלאה. על היציאה מהבית, הלבטים בין עבודה ללימודים. בשביל הרבה מאיתנו, זה הזמן שתמיד נתגעגע אליו. אבל זה לא ככה לכולם. בשביל אחותי הקטנה, הגיל הזה סימל חרדה. ככה מרגישות עשרות אלפי משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, משפחות כמונו.
שיר, אחותי, נולדה עם אוטיזם ומוגבלות התפתחותית. מה שאומר שהיא זקוקה לעזרה במשך כל שעות היום, גם בפעולות הפשוטות ביותר. היא בנאדם מופלא. מוזיקאית וסקרנית, חסרת ציניות, וטובת לב. אך כדי שאלו יבואו לידי ביטוי, היא צריכה שמישהו יהיה לצידה ויתווך לה את העולם - ולעולם אותה. בגיל 21 היא סיימה ללמוד בבית הספר לחינוך מיוחד, וקיבלה תעודה על ההתנדבות בצבא. היא פרחה שם. הצוות היה נהדר והסביבה הפכה - אחרי שנים של עבודה מאומצת - לבטוחה. ואז, ביום אחד, זה נגמר.
בעבור ילדים עם צרכים מיוחדים, בגיל 21 מסתיים פרק החינוך בחייהם - והם עוברים לאחריות הרווחה. משם האופציות מצטמצמות: חלקם נכנסים להוסטלים או מרכזי תעסוקה - שברובם יועסקו בעבודות פשוטות ורוטיניות במשך כל חייהם. והרבה פשוט נשארים בבית, עם המשפחה, כי לא מצאו מקום ראוי. החרדה הגדולה ביותר של משפחות כמונו היא מה יקרה אם לא אנחנו נדאג לה. איפה תהיה. מי ישמור עליה ועל הזכויות שלה. התשובה האמיתית קשה מלהכיל.
כחברת כנסת השתמשתי בחסינות שלי כדי לערוך ביקורי פתע בעשרות מוסדות מהסוג הזה, שנועדו לשרת בוגרים עם צרכים מיוחדים. השירותים הללו הופרטו לפני שנים לחברות פרטיות ועמותות. כך, בהרבה מההוסטלים ישנה צפיפות גבוהה מדי של דיירים, מחסור במטפלים וצוות שמרוויח שכר מינימום, ומתוך כך גם מתחלף תדיר. פעילות הפנאי מכוונת למכנה המשותף הנמוך - והרצונות של הדיירים לא באים לידי ביטוי. ההתפתחות האישית של האדם נעצרת, ובמקרים רבים מדרדרת. מבין עשרות אלפי הצעירים עם אוטיזם או מוגבלות, רבים פשוט נשארים בבית, אצל ההורים. עם הגיל שעולה - גם לילד וגם להורים - הטיפול הולך ונהיה יקר יותר, ופחות יעיל.
במשך כל הזמן הזה, שבו הסתובבתי בין מוסדות ברחבי הארץ, וקיבלתי פניות יומיומיות ממשפחות לילדים עם צרכים מיוחדים בבקשה לעזור להן לחפש מקום לילד שלהם - חיפשנו במקביל מקום בשביל אחותי. וגם אנחנו לא הצלחנו למצוא. שיר רק רצתה להיות כמו כולם. היא רצתה ללכת לצבא מרגע שראתה אותי לובשת מדים. היא רצתה להסתובב עם החברים של אחי ושלי, ורצתה ללמוד באוניברסיטה, כמונו. בסך הכל רצתה להיות כמו כולם - אך נתקלה שוב ושוב במחסומים. וכך, אחרי שנים שחיפשנו מקום ללא הצלחה, החלטנו פשוט להקשיב לה: ככה עלה הרעיון למרכז שיר"ה.
"שיר רק רצתה להיות כמו כולם. היא רצתה ללכת לצבא מרגע שראתה את אותי לובשת מדים. היא רצתה להסתובב עם החברים של אחי ושלי, ורצתה ללמוד באוניברסיטה, כמונו. בסך הכל רצתה להיות כמו כולם - אך נתקלה שוב ושוב במחסומים"
6 צפייה בגלריה
הסטודנטים עם אוטיזם וצרכים מיוחדים ישולבו בתעסוקה ירוקה, סביבתית, שתתרום לקיימות. הקמפוס של מכללת רופין
(פרטי)
6 צפייה בגלריה
מקום שמשלב תעסוקה ולימודים של צעירים עם אוטיזם, ביחד עם התמחות והכשרה לסטודנטים אחרים במכללה. מרכז שיר"ה
(פרטי)
6 צפייה בגלריה
ההיבט הלאומי: עצמאות גבוהה של בעלי מוגבלויות משמעה פחות סיוע מתקציבי מדינה. ח"כ לשעבר סתיו שפיר במרכז שיר"ה
(פרטי)
6 צפייה בגלריה
ידוענים שהתגייסו לתמוך במרכז שיר"ה לבעלי אוטיזם צעירים מספרים היכן היו הם ומה עשו בגיל 21. מתוך הקמפיין #גיל21
(אינסטגרם)
שיר"ה (שירותי התפתחות לאנשים מיוחדים) הוא מרכז חדשני שמחבר בין קמפוסים אקדמים לבין הצרכים של אנשים מיוחדים. המרכז הראשון שלנו מוקם בימים אלה במכללת רופין. כבר השנה יתחילו ללמוד בו סטודנטים עם אוטיזם וצרכים מיוחדים, בתכנית לימודים אישית שתותאם לרצונות שלהם. במקביל ללימודים הם יעבדו בתוך מרחב המכללה, בתעסוקה ירוקה, סביבתית, שתתרום לקיימות של המכללה. סטודנטים למקצועות הטיפוליים יעשו התמחות מקצועית במרכז, וסטודנטים אחרים יתנדבו בו. לסטודנטים המיוחדים זה יתן תחושת משמעות, סביבה בטוחה וטיפול ראוי. הסטודנטים הרגילים יקבלו ערך עצום: הרגישות, כושר המנהיגות וההתמודדות שלהם עם אתגרי החיים, יתחזקו. החלום שלנו הוא שבכל מכללה ואוניברסיטה בישראל יהיה מרכז כזה. מעבר לפתרון שיתן לאנשים עם צרכים מיוחדים, הוא גם יציע לחברה שלנו מודל אחר: במקום מקומות סגורים ומופרדים - יותר שילוב בקהילה, יותר חופש בחירה, ורגישות לעובדה שגם לאדם שנולד עם מוגבלות יש חלומות וצורך להרגיש משמעותי. זה גם הדבר הנכון לעשות, וגם יחסוך למדינה משאבים לעתיד - כי עצמאות גבוהה יותר משמעה פחות סיוע.
כדי להקים את מרכז שיר"ה נדרשים משאבים יקרים. חלק מהם מגיעים מהרווחה, אך חלקם צריכים להימצא בתרומות. בשבועות האחרונים יצאנו לגייס כסף מהציבור כדי לגרום לחלום של שיר, ושל רבים אחרים, להתממש. לא האמנתי שנמצא כל כך הרבה שותפים בדרך. אנשים טובי לב שנרתמים למשימה העצומה הזו בהתנדבות מלאה. אך המסע עוד ארוך. חשבו לרגע, מה עשיתם אתם בגיל 21? עם קצת עזרה, נוכל לשאול בפעם הראשונה גם צעירים עם צרכים מיוחדים את השאלה הזו - ולבנות ביחד איתם את הפתרון.
