כשמדברים על רעב עולמי נהוג תמיד לחשוב על אפריקה, היבשת השחורה, הענייה והרעבה, אבל לפי דו"ח הביטוח הלאומי האחרון 16.2% מהמשפחות בישראל נמצאות בחוסר ביטחון תזונתי.
כשליש מהמזון שמגודל או מיוצר בעולם נזרק, ואפילו בישראל הקטנה כמות המזון שמתבזבז בכל עיר בהחלט יכולה להשביע את ענייה. למעשה, ישראל היא המדינה השנייה ב-OECD בבזבוז מזון, כאשר לפי הדו"ח של המשרד להגנת הסביבה וארגון "לקט ישראל" בכל שנה נזרקים אצלנו 2.5 מיליון טונות של מזון – בשדות, במרכולים, במסעדות, בבתים ובשווקים. שוויו של האוכל שנזרק בישראל בלבד עומד על כ-20 מיליארד שקלים בשנה.
הצלת מזון היא למעשה שימוש מושכל בעודפי מזון, היא חוסכת ומשמרת את המשאבים שהושקעו בייצורו והופכת אותם למקור של שפע.
צפו במסיבת הצלת מזון של מיזם "רובין פוד":
רובין פוד
לפני כשנתיים נחשף לראשונה לתופעה עומר אדן יודלה (24) פעיל חברתי מתנועת "דרור ישראל" בפתח תקווה ורכז בנוער העובד והלומד. אחותו חזרה הביתה נרגשת ובידיה שפע של ירקות ופירות, אותם הצילה במסגרת פעילותה ב"מצילות המזון" של ירושלים, ארגון שעוסק בפתרון בעיית בזבוז המזון בעיר.
יודלה נדלק על הרעיון, החליט לחקור מעט את הנושא וביחד עם חבריו הצליח להביא את הבשורה גם לאזור השרון - "יש המון אנשים שיש להם חוסר ביטחון תזונתי. אם זו בעיה כל כך גדולה, אין מצב שהיא לא קיימת גם במרכז", הוא מסביר.
אבל רעיון לחוד ומציאות לחוד, עומר והפעילים החברתיים שאסף התחילו להציל מזון, כזה שנזרק בסוף היום בשוק, אבל עדיין לא ידעו בדיוק מה לעשות עם כל השפע שהצטבר לפתחם.
חבר הציע להם לעשות "מסיבת הצלת מזון", אז הם בישלו את כל האוכל שהצילו באותו היום, חילקו אותו לעשרות האנשים שבאו לחגוג איתם, ומאז הם דבקים בפעילות וחוגגים בכל פעם את המזון שהם מצילים. "היה מדהים ומאז עשינו עוד כמה מסיבות ברוח דומה", מתאר יודלה.
"רובין פוד" פתח תקווה, הוא בעצם שלוחה עצמאית של הארגון החיפאי המוכר "רובין פוד", שהוקם על-ידי שי רילוב, והפעילות שלהם מתרכזת כרגע בעיקר בשוק פתח תקווה, בשאיפה להתפתח בעתיד לכל השכונות בעיר, דרך פרויקט של מקררים חברתיים ותאים מקומיים של קהילות לשיתוף והצלת מזון. פעילות הסניף המקומי התגברה כשאלון חוטר, חברו של יודלה לתנועת "דרור ישראל" שמקדשת ערכים של חברה שוויונית, הציע שישלבו את האקטיביזם הירוק עם הפעילות החברתית שלהם. כך נוצר "באסטה 43" – בר חברתי לצעירים בו נערכות מסיבות הצלות המזון בשוק בפתח תקווה, המופעל על ידי מרכז הצעירים העירוני.
בתקווה לעיר ללא בזבוז מזון
המטרה שלהם היא להפוך את פתח תקווה לעיר הראשונה בישראל ללא בזבוז מזון. "הדרך לשם היא ארוכה", מסביר יודלה, "אבל היא לא פחות חשובה מהמטרה. אנחנו מאמינים בשינוי דרך חינוך ודרך יצירת תרבות".
הפעילים של "רובין פוד" עובדים כולם בהתנדבות, ואת הפעילויות שהם מארגנים מכסות ההכנסות מהמסיבות שהם עורכים. "אנחנו פועלים בשיטת הכובע – אנחנו מארגנים מסיבות רחוב ואירועים, מביאים אוכל שהכנו ממזון מוצל, וכל אחד משלם לפי כמה שהוא נהנה", מפרט יודלה.
את הכסף שנכנס הם מייעדים לפיתוח ותחזוקה של הפעילות השוטפת שלהם – רכישת עגלות נוספות להצלת מזון וקניית מצרכים, תבלינים וכיו"ב להשלמת הבישולים למסיבות.
אבל לא הכול ורוד (או ירוק) בתחום הצלת המזון. למרות שאת כל המזון שהם מצילים הם מעבירים לעמותות שמחלקות סלי מזון לנזקקים, או מחלקים בשוק בחינם. "יש עדיין הרבה חסרי אמונה ומתנגדים לפעילות", מפרט יודלה. "מרשתות המזון ששופכות אקונומיקה על המזון שהן זורקות, ועד לסוחרים בשוק שחושבים שהפעילות שלנו תפגע להם בעסקים".
3 צפייה בגלריה
"בכל מקום שבו מוכרים, משנעים או מייצרים מזון – זורקים מזון, ואתה רק צריך ללכת ולקחת".
"יש לנו קושי תפיסתי מובנה שהתקבע לנו מהחברה לגבי זבל וזריקה. יש עניין של אסתטיקה ויש גם עניין של ריקבון", הוא מוסיף, "אבל האמת היא שהעניין המרכזי הוא כמויות – פשוט נשאר יותר מדי. אני זוכר בוקר אחד שהגענו לשוק הסיטונאי בצריפין וראינו שהם זורקים כמויות של קולרבי. ניסינו להבין מה הבעיה – אולי הזן פגום או משהו, אבל הם כולם היו סחורה א"א. שאלנו את אחד הסוחרים והוא אמר שפשוט הגיעה כמות גדולה מדי באותו היום, ושאם יוציאו הכול לשוק ערך הקולרבי ירד והסוחרים יפסידו – אז זורקים".
"אתה יכול ללכת לשוק הסיטונאי, נזרקות שם כמויות של פירות וירקות. יהיה לך קל לקחת, אבל יהיה לך קשה בלב לראות את הכמויות המטורפות של אוכל שנזרק. בגדול, בכל מקום שבו מוכרים, משנעים או מייצרים מזון – זורקים מזון, ואתה רק צריך ללכת ולקחת", הוא מסביר. עד כה הצילו יודלה וחבריו כמה מאות קילוגרמים של פירות וירקות, כשהפריט המיוחד ביותר שיצא להם להציל היה דלעת ענק במשקל של כ-50 ק"ג.
את המזון שהצילו מבשלים הפעילים בעצמם עבור מסיבות הצלת המזון, אך הם כבר נמצאים במגעים עם מספר שפים שאמורים לקחת את החוויה צעד נוסף קדימה. החלום של יודלה וחבריו הוא להצליח להעסיק אדם או שניים במיזם במשרה מלאה ולהגדיל עוד את הפעילות. בנוסף הם חולמים גם להקים מסעדה שתמכור את המזון המוצל, לייצר פעילויות חינוכיות בנושא ולהקים מרכז לייצור קומפוסט.
בהמשך הם אפילו חושבים על קיום פעילויות שיתוף והצלת מזון בכל הערים, פעילויות שילוו בחינוך לערכים של קיימות, ניצול יעיל של מזון ושיתופו והקטנת הצריכה והבזבוז. "אני פחות מאמין בצדקה", מסכם יודלה את פעילותו, "אלא יותר בתיקון של מצב חברתי".
