"ילדים, בכל גיל, אינם עיוורים להבדלים החברתיים שאנחנו, הבוגרים, חווים. הם מושפעים מהם. כל אלה נובעים, כמובן, מהסביבה והנראות אבל הרצון לצמצם פערים מחייב אותנו לדאוג להסתכלות שונה שלהם האחד על האחר.
"למשל, השילוב של אנשים שונים בסביבתם, למשל במסגרות החינוכיות הרגילות לכאורה, משפיע עליהם מאד. אני מאמין, שילדים יכולים להשפיע לטובה בעולם", את הדברים הללו אומר רן כהן אהרונוב.
כהן אהרונוב עוסק בחינוך לגיל הרך כל חיי הבוגרים. באופן מאד לא שגרתי הוא החל את דרכו כמחנך אחרי הצבא. "התחלתי כסייע בגן ילדים בעיריית ירושלים בתקופה שלא היו כמעט כאלה. משהו באינטואיציה שלי אמר לי שזה בשבילי. אמא שלי הייתה ילדה בגיל הרך במהלך מלחמת העולם השנייה בהולנד ומגיל צעיר הבנתי את ההשפעה שהייתה להיותה ניצולת שואה בגיל הזה על הילדות והבגרות שלי", הוא אומר ומספר שכל זה התערב עם תחושותיו בהיותו תלמיד שהמערכת לא רואה אותו והפך אותו למי שהוא.
כהן אהרונוב עוסק בחינוך לגיל הרך כל חיי הבוגרים. באופן מאד לא שגרתי הוא החל את דרכו כמחנך אחרי הצבא. "התחלתי כסייע בגן ילדים בעיריית ירושלים בתקופה שלא היו כמעט כאלה. משהו באינטואיציה שלי אמר לי שזה בשבילי. אמא שלי הייתה ילדה בגיל הרך במהלך מלחמת העולם השנייה בהולנד ומגיל צעיר הבנתי את ההשפעה שהייתה להיותה ניצולת שואה בגיל הזה על הילדות והבגרות שלי", הוא אומר ומספר שכל זה התערב עם תחושותיו בהיותו תלמיד שהמערכת לא רואה אותו והפך אותו למי שהוא.
מתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת פועל כהן אהרונוב באותו כיוון, בעיקר באזור ירושלים; הוא הקים את "הגן של רן", שפעל ברוח הסובלנות וקבלת האחר, היה שותף בהקמת בית הספר הסביבתי הפתוח קס"ם (קהילה – סביבה – מקום), ששם את הצמיחה האישית של כל ילד במרכז, תוך חיבור לסביבה ולקהילה, הוא פיתח תכנית 'מחנכים בגן הילדים ברוח החינוך הפרוגרסיבי' – במכללות סמינר הקיבוצים בתל אביב ודוד ילין בירושלים והוא עובד במכון לחינוך דמוקרטי בו הוא שותף למגוון יוזמות חינוכיות. במקביל, הוא שותף בהקמת הארגון Early Starters International, שמעודד את זכותו של כל ילד לחינוך איכותי בגיל הרך במדינות מתפתחות, באזורי מצוקה הומניטרית וכיום עובד עם פליטים ביוון, מלאווי, אתיופיה והאיטי.
לאורך השנים ובמקביל, הוסיף כהן לחינוך גם יצירה וכתב 10 ספרי ילדים, כחמישה מהם נכתבו יחד עם אחיו, יאיא כהן אהרונוב, חבר להקת "הדג נחש" ואתם אולי מכירים אותה כסדרת "ילדי בית העץ" שזכתה לאחרונה בארבעה פרסי טלוויזיה לילדים ולנוער. "התסריטים הראשונים נכתבו לפי השירים שבחרנו וכל הפרקים עוברים דרכנו", הוא מספר.
"אני מאמין, שילדים יכולים להשפיע לטובה בעולם", אומר רן כהן אהרונוב. "גם ב"ילדי בית העץ" כל הדמויות של הילדים עושות למען האחר וזה לא סתמי. אני מאמין שבכל מסגרת צריך להפעיל ילדים למען האחר. זה יהפוך אותם למבוגרים שנותנים לאחרים ולסביבה".
מה ילדי הגיל הרך מבינים?
מחקרים רבים מראים שמה שמקבל ילד בגיל הרך ישפיע על דמותו כשיגדל ויתבגר, מסביר כהן אהרונוב. "מחקרים מראים את ההשפעה הדרמטית של השנים האלה על העתיד הרגשי והחברתי ואפילו על היכולות הכלכליות שלהם, כשיהיו בוגרים. המטרה שלנו היא לדאוג לאותם ילדים בגיל הרך שיהיו המבוגרים שלנו בעוד עשרות שנים, גם מבחינת כלל החברה וגם מבחינת יכולת ההשתכרות ומיצוי הפוטנציאל שלהם בבגרות".
מה יכולה לעשות המדינה?
כהן אהרונוב מפתיע עם נתון מדהים: "25%-30% מהילדים בגיל הרך בישראל, שהוא מלידה עד שלוש, נמצאים במסגרת ביתית בלבד ולא כולם מקבלים את אותו הדבר. בציבורים שונים אין כלים להתמודד נכון או שאין את הידע להתמודד נכון עם כל אתגרי השפה, החיברות ובכלל", הוא אומר
"המדינה צריכה להרים קמפיין גדול, שמסביר את חשיבות הגיל הרך ועל מה צריך לשים שם דגש, לא משנה באיזו מסגרת. צריך למפות את כל הילדים במדינה ואז לתת מענים מתאימים לצרכים השונים. ככל שהטיפול בחינוך יהיה טוב יותר, הורים גם יאמינו יותר בממסד ובמערכת החינוך הישראלית. אני מאמין שזה יקרה בסוף. הנה, מתחילים לדבר על העברת החינוך בגיל הרך לידי הממשלה. זו רק תחילת הדרך אבל אני אופטימי", אומר כהן אהרונוב.
אז איך באמת גורמים לפעוט לראות את האחר ולאפשר שוויון?
"ראשית, במודל שלנו כבוגרים, כהורים – מכילים ואמפתיים ולכן צריך להסביר להורים איך הם צריכים להתנהג בבית מבחינתם, איך שומרים על הסמכות ההורית וגם מפחיתים קונפליקטים עם הילדים. זה, כמובן, נכון גם לצוותי החינוך. צריך ללמד למצוא איזונים, לעורר סקרנות, לסמוך על ילד, לפתח אצלו עצמאות ויכולת בחירה", הוא אומר. "הורים צריכים ללמוד לתת לילדים כלים לחיים ותפקידם של צוותי ההוראה חשוב לא פחות. כולם חייבים להבין שהדור הזה של הילדים וההורים שלהם הוא שונה מדורות קודמים ולהכיר בכך שזה גיל דרמטי, שחשוב להשקיע בו".
איך עושים את זה? "קודם כל צריך להפגיש ילדים עם ילדים אחרים, שאינם כמותם וזה חייב לקרות במרכז ובפריפריה גם יחד. לי יש בן אוטיסט ובגנים שלי תמיד היו ילדים אוטיסטים, עוד לפני הולדת הבן שלי. לפגוש את האחר זה קריטי בגילאים האלה", הוא אומר מניסיון.
כמה אופטימיים כדאי להיות?
כהן אהרונוב הוא, כאמור, אופטימי: "הזכות הראשונה שלנו היא לחיות כאן כשווים והיא חסרה להרבה מאד אנשים. זה צריך להוביל אותנו. למרות התחושה, העולם היום במקום טוב יותר היום מזה שהיה בו בעבר. אין טעם להתייאש. צריך לעשות כל אחד בחלקתו הקטנה, לעשות את המקסימום שאפשר במגבלות הקטנות שלנו. צריך לשאוף להיות מודל לילדים ולהפנות אותם למסגרות מגוונות. כל אחד צריך לעשות את המקסימום שהוא יכול.
"כל צעד יקדם אותנו ותמיד יש מה לעשות. צריך לשלב – ילדים עם צרכים מיוחדים, מדתות שונות, מקומות שונים, צבעים שונים. כל הזמן ללמוד, להשתפר. זה דור טוב יותר ויש שם כנראה עתיד טוב יותר ודברים ישתפרו. אני אופטימי וגם בר מזל - יש לי פריבילגיה לעשות את מה שאני אוהב ולהשפיע לטובה", הוא מסכם.
