ב-7 באוקטובר, דאלי הדר מגל הרגישה איך הדם אוזל מפניה. כשהיא הבינה את ממדי האסון, היא כמעט וקרסה. בנה הבכור חי מתגורר יחד עם משפחתו בקיבוץ נתיב העשרה, וברגע אחד הוא החליט יחד עם הנכדה, אילה בת הארבע, להגיע לביתה בערב החג - במקום בחג עצמו. "המחשבה שהוא יכול היה להיות שם במהלך הטבח לא נותנת לי מנוח מאז", היא מספרת.
"חי היה זה שלפני כ-25 שנה, כשנתיים אחרי שאבא שלו נפטר והוא היה רק בן ארבע, ראה את העצב והדיכאון שהייתי נתונה בו אז, ואמר: 'הלוואי והייתה לי אמא אחרת', משפט שהוביל אותי לחפש את הדרך לקום על הרגליים", היא משחזרת, "הבנתי שהדיכאון שהייתי שרויה בו הקרין על הילדים למרות שהם היו קטנים מאוד, והחלטתי שאני קמה ובונה את החיים מחדש".
מאז, כבר 20 שנה שהיא בהסכם הורות משותפת ומאושרת, ויחד הם מגדלים שבעה ילדים - שניים שלו, שניים שלה ושלושה משותפים.
שפה חדשה להורים
היא החליטה לחזור לספסל הלימודים כי חיפשה עוד כלים איך להתמודד עם החיים החדשים שבפתח. "למדתי כל קורס התפתחותי, אישי, רגשי ורוחני שיכולתי למצוא. "נקודת המפנה שאני עושה משהו נכון ובדרך להחלמה, הגיעה כשבאחד הקורסים מישהי שאלה אותי "מה שלומך"?, וזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו באמת ראה אותי. פה ידעתי שאני במקום הנכון".
נקודת המפנה השנייה של דאלי, (52) ממודיעין, מורה לאמנות ומטפלת הוליסטית, הייתה במהלך סטאז' באחד הקורסים. "בשיחת הסיכום מול ההורים ("רק האימהות באו", היא מספרת) הבנתי שהן כולן אובדות עצות כמו שאני הייתי בתחילת הדרך, כשיצאתי למסע ההתפתחות בלי ארגז כלים אישי ומשפחתי וללא שפה משותפת כדי להצליח לעבד את הכאב והאובדן שחווינו", היא משתפת.
"ואז האימהות מהקורס ביקשו ממני ללמד אותן איך צלחתי את המסע שלי. פה הבנתי שאני צריכה לפתח שפה חדשה עבור הורים, ואיגדתי את כל מה שלימדתי אותן בקורס לספר, הדפסתי אותו במדפסת הביתית וחילקתי להן".
מאז, כבר 12 שנה ברציפות שהיא עושה את זה בהתנדבות. "עמותה " של אשה אחת. תומכת, מחבקת ומלמדת נשים ומשפחות איך להתמודד עם אובדן, עם פוסט טראומה ועם הרגשות שמגיעים בעקבותיהם, ובעיקר - איך לחזור בחזרה לחיים.
"עזרה ראשונה לנפש"
בשבועות הראשונים למלחמה היא התנדבה לענות לטלפונים לכל מי שהיה זקוק לעזרה, וכל הרגשות שחוותה כתוצאה מהאובדן ומהחרדה ממותו של בעלה - שבו בעוצמה. "אבל הפעם כבר הייתי מיומנת בהתמודדות, וידעתי מה לומר ועד כמה הכאב העצום צריך לקבל מקום. ידעתי שכל מה שהם מרגישים יפנה את מקומו בעתיד לצמיחה פוסט טראומטית, לעשייה ולשיקום".
זו הייתה גם הנקודה בה החליטה להוציא לאור חמישה ספרים, שנקראים "אביב בחיים", אותם תכננה לפרסם כבר לפני שנים והם חיכו במגירה. הספרים הללו מסכמים את כל מה שהיא מלמדת כבר שנים. "קראתי לזה 'עזרה ראשונה לנפש', אביב בחיים, כי יש הרי המון חומר לעזרה עצמית, אבל הבנתי שצריך משהו אינסטנט, כזה שיהיה זמין במהירות. מתכונים קלים ופשוטים שמאירים ומחממים כל לב ועוזרים לצמוח ולפרוח גם ביום הכי חשוך בחיים.
דאלי הדר מגל: "אני רוצה להנגיש עבור אנשים את הדרך לרפא את הכאב, להדליק את האור שבלב. כמו שאני החלטתי לטפל בעצמי, כדי להציל את עצמי ואת הבית שלי, זה מה שאני רוצה להעביר הלאה"
"זו הייתה דרכי גם לעזור לעצמי וגם לכל מי שרוצה ומבקש. זה ידוע שהדרך הכי טובה לעזור לעצמנו היא פשוט לעזור לאחרים ", מסבירה דאלי, שהפכה להיות "אימפריה" של אישה אחת. "זה גם מסביר מדוע כל עם ישראל קם והתנדב, זה מה ששמר עלינו נפשית בימים הכי קשים. אני קמה בבוקר ומה שאני רוצה זה לעשות טוב לאנשים, לשמח אותם וללמד איך לבנות חוסן נפשי. אנשים צריכים שמישהו יראה אותם".
יש לה אתר, סדנאות, הרצאות, ספרים שהוציאה לאור, קלפי רגשות שיצרה ובחודשים האחרונים, בשל המלחמה, פיתחה יחד עם בנה, חי מגל, אפליקציה לקלפי הרגשות של "אביב בחיים ", וספר ילדים שעוזר להתמודד עם חרדות בשם "מר חרדה", שכתב חי.
"המשימה שלי בחיים היא להאיר לאנשים את ארבעת חדרי הלב, בתוך החושך שיש להם בחיים. אני נותנת להם כלים להתמודד. אני רוצה להנגיש עבור אנשים את הדרך לרפא את הכאב, להדליק את האור שבלב", היא אומרת. "כמו שאני החלטתי לטפל בעצמי, כדי להצליח להינצל ולהציל את הבית שלי - זה מה שאני רוצה להעביר הלאה. יש כל כך הרבה כאב, עצב וחרדות בתקופה הזו, ואפשר למצוא את הדרך לצאת מזה".
