( צילום: ירון ברנר)
הרבה לפני 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת שפרצה בעקבותיו, אורלי סוקולסקי לוריא, מנהלת מערך נגישות בפסטיבל "מגדה" שמתקיים מדי שנה כחלק מפסטיבל יערות מנשה שבמועצה האזורית מגידו, הבינה את היעדר הנגישות בפסטיבלים בארץ - והחליטה לפעול כדי שגם אנשים עם מוגבלויות יוכלו ליהנות באירועים הנערכים בטבע.
לפני כמה שנים היא אפילו זכתה באות הוקרה מטעם עמותת הנגישות הארצית על על פטנט ההנגשה שפיתחה עבור הפסטיבל, שנחשב לאירוע הנגיש ביותר בישראל מסוגו.
4 צפייה בגלריה
במה מוגבהת ונגישה עבור אנשים עם מוגבלויות בפסטיבל "מגדה"
(צילום: אורלי סוקולסקי לוריא)
"לכל אחד מבאי הפסטיבל ניתן מענה אישי לצרכיו, כולל צוות מלווה אישי", מסבירה אורלי, "ישנן כמה במות מוגבהות עם רמפות שיכולות לאכלס נכים בכיסאות גלגלים, מערכת תמלול שמתחברת באופן אישי לכל מכשיר שמיעה, תורים מקוצרים, והפטנט שאני גאה בו במיוחד - שבילים מותאמים העשויים מרצועות גומי מיוחדות, שנתרמו על ידי מחצבת שפייה ומוחזרו לטובת השבילים, הנמתחים לכל אורך שטח האפר כדי ליצור מעבר חלק עבור כסאות הגלגלים.
"בנוסף, גם האמנים שמופיעים בפסטיבל מתגייסים להגשים משאלות ולפגוש אורחים עם מוגבלויות באופן אישי במהלך האירוע".
אורלי סוקולסקי לוריא צילום: מתוך הווידאוההחלטה לעסוק בתחום ההנגשה היא תוצר של סיפורה האישי: אביה, ניצול השואה טוביה סוקולסקי, היה בין ספורטאי מינכן ששרד לאחר שקפץ מחלון חדר המלון בו שהה, כשעל גופו פיג'מה בלבד. אורלי, גדלה בצל הטראומה של אביה ומגיל צעיר נחשפה לקשיים המלווים אנשים פוסט-טראומתיים. החיבור שלה לעולם המוגבלויות הוא גם זה שהוביל אותה בבגרותה לשמש אם מלווה לנער עם צרכים מיוחדים, וכמובן - לפעול למען מהפכה בתחום הנגישות בארץ, ובפרט באירועי מוזיקה חברתיים הנערכים בטבע.
"'מגדה' לא נגיש רק למוגבלות מסוימת אלא לכל רצף המוגבלויות, ביניהן גם אלו הנחשבות שקופות כמו אוטיזם, פוסט-טראומה וקשיים נוספים שלא באים לידי ביטוי באופן פיזי, אבל דורשים התאמות ונגישות בדיוק כמו מוגבלות פיזית", היא אומרת.
רוקד לזכרם של החברים שנרצחו בנובה
זו השנה ה-15 שבה נערך הפסטיבל, שנחשב לאירוע הדגל התרבותי של המועצה האזורית מגידו. בשל נגישותו הרבה, מדי שנה מגיעים אליו מספר רב של מבלים עם צרכים מיוחדים, חלקם גם ילדים ונערים. השנה, מספרת אורלי, כמות המבלים הזקוקים להנגשה גדלה ובין באי הפסטיבל ישנם שורדי נובה וטבח 7 באוקטובר וכן קבוצות של לוחמים ולוחמות המתמודדים עם פגיעות מסוגים שונים.
"אמנם הפסטיבל תמיד מונגש אבל השנה, בצל המלחמה, אנחנו כאמור מתמודדים עם כמות גדולה יותר של אנשים הזקוקים להנגשה, ובהתאם לכך גם הגדלנו את הצוותים המלווים ואנחנו מפעילים שירות משלוחים של אוכל ושתייה מהמזנונים לאנשים הזקוקים לכך", אומרת אורלי. "חשוב לנו שכל מי שמגיע אלינו ייהנה מחוויה שוויונית ומכבדת, שלא ירגיש מקופח ויצליח ליהנות מההופעות ומהאירוע בכלל, כמו כל מבלה שאינו מתמודד עם מוגבלות", היא מוסיפה.
בין המבלים בפסטיבל גם שניר בר חנין ואמו נורית, שחייהם ניצלו בנס כשהחליטו לעזוב את המסיבה ברעים שעות בודדות לפני תחילת מתקפת הטרור הרצחנית. יומיים לפני שניר, צעיר המתמודד עם שיתוק מוחין ומרותק לכיסא גלגלים, הגיע יחד עם אמו לפסטיבל "יוניטי", שנערך אף הוא בחניון רעים. הם נשארו שם עד שעות הצהריים של יום שישי, ואז למעשה קיבלו את ההחלטה שהצילה את חייהם.
מאז, הוא מנסה להתמודד עם האובדן של חבריו הטובים שנרצחו בנובה, ביניהם גם רות פרץ ז"ל, שכמוהו גם היא התמודדה עם שיתוק מוחין והייתה מרותקת לכיסא גלגלים, ואביה אריק פרץ ז"ל. הוא יוצר מוזיקה אלקטרונית לזכרם של אלו שכבר לא ירקדו, ממשיך לפקוד פסטיבלי מוזיקה ולאחרונה גם הצליח לקיים את צוואתה של חברתו רות - ולרקוד ב"אוזורה", פסטיבל מוזיקה ואמנויות המתקיים בהונגריה.
"התכנון שלנו היה לנסוע ביחד עם רות ואריק ז"ל, אבל לצערנו הם לא זכו להיות איתנו שם. זה עדיין בלתי נתפס וכואב מאוד", אומרת האם, נורית.
"בהתחלה לא ידעתי איך לפנות לרות. ראיתי את אריק רוקד ואז אמא ואני דיברנו איתו, וככה נוצר הקשר", הוא משחזר. "אחרי שהם נרצחו הבטחתי לעצמי לטוס למסיבה בחו"ל, כמו שתכננו לעשות איתם, ולרקוד למענם. וגם הופעתי שם קצת, זו הייתה מחווה לאריק ורות".
לפסטיבל "מגדה" שניר ממתין כבר זמן רב. "מוזיקת טראנס זה החיים", הוא משתף, "אני מאוד אוהב את האווירה במסיבות טבע ובפסטיבלי מוזיקה - כולם שמחים ורוקדים, והמוזיקה עושה טוב בלב".
שניר. "ממשיך לרקוד בשביל החברים שנרצחו"צילום: מתוך הווידאובמיוחד שבפסטיבל הזה יש דגש רב על הנגשה לאנשים עם מוגבלויות, להבדיל מהרבה אירועים אחרים - בטבע וגם במקומות סגורים - שבהם אין חשיבה על מי שזקוקים להתאמות מיוחדות.
נורית: "לצערנו זה אכן המצב, על אף שבשנים האחרונות המודעות למוגבלויות עלתה ויש יותר נגישות, אבל זה עדיין לא מספיק. שניר יחגוג 35 עוד מעט, ומאז שהוא נער צעיר אני הולכת איתו למסיבות בטבע, לפסטיבלים ולהופעות. לאט-לאט אפשר להבחין בשינוי באירועים הללו, למשל בהנגשה לכיסאות גלגלים ולבמות מיוחדות שמאפשרות גם למי שלא יכולים לעמוד - לצפות בהופעות. אני מאוד שמחה שיש היום בארץ יותר מחשבה על אנשים עם צרכים מיוחדים, זה מעניק לי קצת תקווה".
פסטיבל "מגדה" נפתח אתמול (12 בספטמבר) ויימשך עד מחר בשעות הבוקר. לפרטים נוספים - היכנסו לאתר הפסטיבל
