בשיתוף המרכזים לצדק חברתי
כתבת: ניצן כהן | צילום: ירון שרון
הכנס השנתי של המרכזים לצדק חברתי, תחת הכותרת "כנס שיקום ישראל" שהתקיים כמעט שנה לאחר אירועי 7 באוקטובר, עסק באתגרים העומדים בפני החברה הישראלית בתהליך השיקום המורכב. לאורך כל היום, המשתתפים בכנס הדגישו את הצורך בשיתוף פעולה בין כל חלקי החברה הישראלית בתהליך השיקום. הדיונים התמקדו בפתרונות מעשיים ובדרכים ליישום התובנות שעלו בכנס. צפו בווידיאו בראש העמוד.
הכנס נפתח עם סיורים באזור הנגב המערבי. המשתתפים התחלקו לשלושה מסלולים שונים, המציגים את האתגרים והפתרונות בשטח. הסיורים כללו ביקורים ביישובים שנפגעו, מפגשים עם תושבים ופעילים מקומיים, והיכרות עם יוזמות שיקום שונות. סיורים אלה נתנו למשתתפים הזדמנות לראות מקרוב את ההתמודדות היומיומית של תושבי האזור ואת הצרכים הדחופים לשיקום.
לאחר הסיורים, התכנסו המשתתפים לוועידה הציבורית המרכזית. את הוועידה פתח יזהר כרמון, מייסד ומנכ"ל המרכזים לצדק חברתי, בסקירה מקיפה על האתגרים העומדים בפני החברה הישראלית בתהליך השיקום. כרמון הדגיש את הצורך בשיקום מקיף הכולל את היישובים שנחרבו, חיזוק השירותים הציבוריים, ובניית אמון מחודש בין האזרחים למדינה.
לב ליטמן, סמנכ"ל המרכזים לצדק חברתי, הדגיש שמטרת הכנס היא לא רק להצביע על הליקויים והקשיים אלא על התקווה שבעשייה. "אנחנו לא רק באים להיות עצובים אלא לתת תקווה. אנחנו באים לתת תקווה, וזה משהו שעושים בעשייה", אמר ליטמן בכנס. "אנחנו באים לשקם ולעזור, ולראות אם משהו שמצליח במקום אחד יכול להצליח גם במקום אחר. יש לנו 18 מרכזים ברחבי המדינה, מאופקים ועד נהריה, אנחנו מזמינים את כל הציבור להצטרף למרכזים, לקחת את העתיד שלנו בידיים ולבנות פה חברה ישראלית טובה ומלאת תקווה, כי זה מה שמגיע לנו".
השלטון המקומי בקו העימות: אתגרים וחיזוק העמידות
הוועידה כללה מספר פאנלים מרכזיים. הפאנל הראשון עסק בשלטון המקומי בקו העימות. משתתפי הפאנל, ביניהם ראשי ערים מהדרום ומומחים לשלטון מקומי, דנו באתגרים הייחודיים של הרשויות המקומיות באזורי הסכסוך ובדרכים לחיזוק עמידותן.
ד"ר מטי צרפתי הרכבי, חברת כנסת מטעם יש עתיד וראשת המועצה האזורית יואב לשעבר, הדגישה את נושא תחושת הביטחון האישי: "התובנה שלי בזמן כהונתי כראשת מועצה מקומית הייתה שאם אין אני לי מי לי, בעיקר - בחירום. הבנתי שאם יש טילים המדינה לא מסוגלת לרדת לרזולוציה של המענים לביטחון הפרטי של התושבים. גם בשוטף, אבל בעיקר בחירום - המדינה לא מסוגלת לספק לכלל התושבים את המיגון והביטחון, ולריק הזה נכנס השלטון המקומי".
איציק שמולי, השר לשעבר ומנכ"ל פדרציית ניו יורק בישראל, דיבר על דמות האזרח הישראלי: "מדינה צריכה להתעסק בדמות האזרח או בדמות הבוגר, איך מנחילים את הערכים של פטריוטיות ולאומיות, באותה זהירות ושוויון לכולם. אבל במקום לעסוק באמת בדברים כאלה ובדרך להטמיע אותם בשלטון המקומי, המדינה נכנסת לתוך תקציב השלטון המקומי וקובעת איך יתנהל. לא פלא שרואים שהמדינה מחזיקה את כל הממון, איך מערך של מימון מובנה, לא משנה אם אתה מימין שמאל או מרכז, אתה סובל מתת השקעה".
השר לשעבר אלון שוסטר, ח״כ מטעם כחול לבן וראש מועצה אזורית שער הנגב לשעבר, שיתף בחוויה שלו מבוקר ה-7.10: "ב-7.10, בזמן שחיכינו בממ"ד ושמענו מבחוץ יריות, אמרתי לבן שלי - שהוא סמ"פ בדובדבן - שיש יריות בחוץ, ויצאנו לדשא. ישר התקשרתי לחטיבה, שזה המדינה, וכאן חשוב להדגיש, המדינה היא לא רק הממשלה היא גם הצבא. החטיבה הכירה, ידעה, ולא יכלה לתת מענה. אמרו לנו להסתדר לבד. הפער הזה בין הציוד וההכנה שהמדינה עשתה עבור כיתת הכוננות לבין המוכנות בשטח הוא אדיר, ומדגיש את החשיבות של הכוח והשלטון המקומי".
כלכלה משנה כיוון: הצורך בהשקעה בשירותים אזרחיים
בפאנל "כלכלה משנה כיוון" שוחחו המומחים על הפתרונות השונים לשינוי כלכלי מהותי. עמית בן צור, מנכ"ל מכון יסודות ופורום ארלוזורוב, דיבר על הבעיה בשיח בנושא "צמיחה" בישראל: "בישראל מדברים הרבה פעמים על צמיחה, אבל צמיחה לא מדברת על כלל הפערים באוכלוסייה, על שירותים אזרחיים וחברתיים הנמצאים בדעיכה מסחררת. אנחנו נוטים לפחד מגירעון אבל הוא השקעה, סוג של מינוס כדי לקדם מטרות שיצרו את הצמיחה".
בן צור הדגיש שעל ישראל להשקיע בשירותים האזרחיים: "לישראל חסר 120 מיליארד שקלים, אם יתייחסו לזה כהשקעה בשירותים אזרחיים – ביטחון פנים, רווחה, חינוך, בריאות ובריאות הנפש, ועוד, אם ניקח את ההזדמנות ונשקיע בהם נעשה שינוי מהותי, ניצור מגזר מהותי חזק".
שותפות יהודית-ערבית: מפתח לחוסן חברתי
פאנל נוסף התמקד בשותפות יהודית-ערבית כמפתח לחוסן חברתי. מיכאל וידל, ראש עיריית רמלה, הצהיר: "החברה הישראלית חייבת להבין - כולנו באותה סירה. טיל שנזרק אינו מבדיל בין דם לדם. החיים המשותפים ברמלה הם חלק בלתי נפרד מהזהות של העיר שלנו, המורכבת מפסיפס אנושי מגוון. אנחנו פועלים יום-יום לקידום ההבנה, הסובלנות והכבוד ההדדי בין כל תושבי העיר – יהודים, ערבים, דתיים וחילונים – מתוך אמונה שהדיאלוג ושיתוף הפעולה הם המפתח לבניית קהילה חזקה וליצירת עתיד משותף וטוב יותר לכולנו".
עו"ד אמיר בשאראת, מנכ"ל הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, בירך את הערים המעורבות על ההצלחה בכינון יחסים טובים: "דווקא אחרי ה- 7.10 הצלחנו, בין אנשים בתוך ערים מעורבות ובין ערים, לייצר יחסי שכנות ערבים יהודים טובים, למרות שהממשלה מאוד רצתה שזה לא יקרה. שיקרה בדיוק להיפך".
ח"כ נעמה לזימי ממפלגת הדמוקרטים התייחסה לשינויים לאחר אירועי ה-7.10: "בתקו
פת ההפיכה המשטרית היה פספוס גדול של החברה הערבית וההנהגה של החברה הערבית, פספוס שבא לידי ביטוי בהבנת גודל השעה. יש כאן סיפור משותף של שמירה על הזכויות שלנו. אחרי ה- 7.10 היה תמונה הופכית כי דווקא פה ראיתי את החברה הערבית מגויסת לחלוטין. הסיפור הזה של חברה משותפת שהשתקף אחרי ה- 7.10, ב- 8.10, אגב, כאשר לא הייתה מדינה, בסוף הייתה התגייסות של חיים משותפים, של חברה משותפת. גם החברה הערבית הייתה שם".
היררכיית הכאב: התמודדות עם טראומה בחברה מורכבת
עו"ד רסול סעדה, מנכ"ל אל בייאדר ומנהל פורום קרנות על המשמר, הסביר את נושא "היררכיית הכאב" שנוצרה בחברה הישראלית והערבית: "נוצרה פה היררכיית כאב. מצד אחד לקבוצת הרוב מותר להביע כאב, מותר לבכות. גם אנחנו כואבים את החטופים, את הנרצחים, את המלחמה הזו, אבל יש לנו גם צד אחר, שם בעזה, שזה החלק השני שלנו. אי אפשר לנתק ולדבר על מרחב משותף, שותפות וחיים משותפים כשאנחנו מדברים רק על המרחב הזה, ב- COMFORT ZONE שלנו, מבלי לבוא ולהתייחס גם לחלק השני שלנו. ולכאב הזה לא היה קול. הוא הודמם, הוא הושתק".
בפאנל בנושא "כלכלה משנה כיוון: שיקום ואחריות המדינה", דנו בנושא החברה האזרחית שנחלצה להתמודד עם האסון והמלחמה, לצד חוסר התפקוד הממשלתי המתמשך. אורלי ביטון, פעילת "הרשת לחיים בכבוד" דיברה על המחסור הקריטי בביטחון תזונתי: "שירותי הרווחה לא תפקדו במשך שנים ויש החמרה גדולה בעקבות המלחמה. אם כבר קיבלו כמה סלי מזון, עכשיו הורידו את זה. אנחנו נתקלים בהתנהגות פושעת של המערכת. יש משפחות מועטות יכולת שבזמן שהן צריכות לקבל טיפולים הן נתקלות.
משבר כוח האדם בשירותי הבריאות והרווחה: הצורך בשינוי מערכתי
בפאנל על שיקום ואחריות המדינה, אורלי ביטון מ"הרשת לחיים בכבוד" הצביעה על המחסור הקריטי בביטחון תזונתי: "שירותי הרווחה לא תפקדו במשך שנים ויש החמרה גדולה בעקבות המלחמה. אם כבר קיבלו כמה סלי מזון, עכשיו הורידו את זה. אנחנו נתקלים בהתנהגות פושעת של המערכת." היא הדגישה את הצורך בשינוי יסודי ביחס המערכת למשפחות מעוטות יכולת, קוראת להבטחת זמינות, טיפול מהיר ושקיפות בשירותים החברתיים.
יערה מן מקרן ברל כצנלסון דיברה על משבר כוח האדם בשירותי הבריאות והרווחה, וציינה את ההנחות המגדריות הבעייתיות בבסיס המשבר כדבריה: "כל שיטת ההעסקה מבוססת על ההנחה שבגלל שהן נשים אפשר לשלם להן פחות. הנחה שבמקצועות בעשייה חברתית ומספקות תגמול 'רגשי' יהיו מספיק נשים שיסכימו לשלם את מחיר התנאים, השכר, השחיקה, המעמד הציבורי הירוד ויסתמכו על בן זוג שיפרנס". מן קראה למדיניות כלכלית שמתחילה במדיניות חברתית נכונה, מדגישה את הצורך בהשקעה בחינוך ובשירותים חברתיים.
עולי המלחמות: אתגרי העלייה הרוסית-אוקראינית בישראל
פאנל נוסף שהתקיים בכנס היה "ממלחמה למלחמה - העלייה דוברת הרוסית ותפקידה בשינוי חברתי". בפאנל זה דנו יזמים חברתיים וחברי כנסת בעליה עקב מלחמת רוסיה - אוקראינה, שהביאה לארץ מאות אלפי עולים חדשים דוברי רוסית. עולי העלייה הזו מאופיינים בתפיסה אזרחית - פוליטית ליברלית יותר מהעליות הקודמות. כיצד נראים חיי "עולי המלחמות" בשנת 2024?
אנה זרובה, מייסדת העמותה "חברים ישראלים של אוקראינה", הדגישה את חשיבות המפגש בין עולים חדשים לפעילי החברה האזרחית. "המחנה המשותף קיים וגם רצון לשנות, אבל בלי פרויקטים ופלטפורמות שמאפשרות מפגש משותף, שיח משותף וחיפוש פתרונות משותף, לא נשיג מטרות, אלא נמשיך להתקיים בעולמות נפרדים בתוך חברה אחת", היא ציינה.
במהלך השידור קיימנו גם ראיונות אישיים עם דמויות מפתח. איציק שמולי, השר לשעבר ונציג בישראל של הפדרציה היהודית של ניו יורק, על תפקיד יהדות התפוצות בתהליך השיקום. היזם העסקי-חברתי צור דבוש ישתף תובנות על החיבור בין יזמות עסקית לפתרונות חברתיים בעת משבר.
לקראת סוף הכנס התקיים טקס הענקת אות הצדק החברתי על שם אילן גילאון, המוענק לאישיות או ארגון שתרמו באופן משמעותי לקידום הצדק החברתי בישראל. את הכנס חתם נאום מיוחד של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שעסק בחשיבות האחדות והשיקום הלאומי בעקבות אירועי 7 באוקטובר.
בשיתוף המרכזים לצדק חברתי