אירועי "פברואר יוצא מן הכלל" של החברה למתנ"סים הארצית לעידוד שילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה, מתקיימים החודש בכל הארץ. במרכזים הקהילתיים נערכות פעילויות ואירועים משולבים, שמעודדים היכרות ושיח להפחתת הסטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלות.
צפו בריאיון באולפן ynet עם עו"ד אריה צוקרמן, מ"מ יו"ר החברה למתנ"סים:
"פברואר יוצא מן הכלל": החודש שמוקדש להשתלבות אנשים עם מוגבלויות בחברה
(צילום: ירון ברנר)
עו"ד אריה צוקרמן, ממלא מקום יו"ר החברה למתנ"סים, מספר על מיזם "פברואר יוצא מן הכלל" לשילוב אנשים עם מוגבלויות במרחב הציבורי: "זה פרויקט מאוד יפה, שהתחיל ב-2019 ביוזמת מתנ"ס ספציפי בכפר תבור, אומץ על ידי הדירקטוריון ועכשיו פרוס בכל הארץ. יש אלפי פעילויות שהמתנ"סים עושים שבעצם משלבים אנשים עם מוגבלויות בפעילויות משותפות, בפעילויות שהם עושים".
"יש פה חשיבות אדירה לחברה הישראלית. הפכנו להיות חברה מאוד אלימה, חברה שלא רואים אחד את השני ממטר. אנחנו רואים את זה בכביש, אתם סיקרתם את זה מקודם בערים מסויימות, בכל רבדי העשייה שלנו בחברה. אז בוא נתרגל לחדד את הראייה, לראות אנשים שאולי גם לא רואים אותם ממאה מטר לצערנו הרב".
שקופים לפעמים
צוקרמן: "שקופים, לא לפעמים. ואולי נתחיל לראות אותם, נתחיל לראות גם אחד את השני, אז הפרויקט הזה הוא חשוב מאוד לאזרחים, וחשוב להם".
לראות את ישראל היפה ולא את ישראל הקרועה, שסועה, מילים שפותחות כל מהדורת חדשות בימינו. זה פחות או יותר העקרון?
צוקרמן: "זה פחות או יותר העקרון. תראו, ב-2019 כשהתחלנו עם הפרויקט הזה אמרנו 'בואו נעשה סקר, נבדוק מה מצב האוכלוסיה כלפי אנשים עם מוגבלויות'. וציפינו שהמצב יהיה בסדר, למה שנהיה רעים? 90 אחוזים מההורים אמרו שהם מסרבים שהילדים שלהם ישתתפו בפעילויות עם ילדים עם מוגבלויות".
לצערנו אנחנו זוכרים את הנתונים האלה. וזה עוד מה שעונים בסקרים, יש אנשים שמנסים להלבין את עצמם בסקר.
צוקרמן: "יש כאן הרבה עניין, בכל העניינים בחיים, של מודעות, של חוויה. אנחנו התחלנו עם כמה עשרות פעילויות, עברנו למאות, אנחנו עכשיו באלפים, בכל הארץ. כשאנשים באים ורואים הופעה של אדם עם מוגבלות, זה יכול להיות קונצרט, הצגה, או פעילות משותפת. אז יש שיח. יש היכרות".
והשינוי מתחיל מהילדים, הוא לא יהיה מההורים, הוא תמיד יהיה מהחינוך. ככה זה נטמע.
צוקרמן: "לחלוטין. כשילד חוזר הבייתה ומתאר חוויה שבה הוא מתנדב עם ילדים עם מוגבלות, שהוא חווה איתם חוויות משותפות, טיולים משותפים, זה משפיע מאוד ואני אומר שוב, זה משפיע עליו לא רק בנקודה של איך הוא יתייחס לילד עם מוגבלות ולמבוגר עם מוגבלות, איך הוא יתייחס בהמשך לבן אדם עם דעות שונות, עם רקע שונה, ממגזר שונה, אני חושב שיש פה פוטנציאל לשנות לגמרי את השיח במדינה".
את הפרויקט מלווה קמפיין תקשורתי ארצי בהובלת מפעל הפיס, הפורום הכלכלי חברתי ואתר "שווים" ובמרכזו המסר: "אנחנו לא יוצאים מן הכלל".
צפו בסרטון המציג את מיזם "פברואר יוצא מן הכלל":
פברואר יוצא מן הכלל
"אל תתייחסו אל אנשים עם מוגבלות כמסכנים, אנחנו יכולים להצליח ולחיות בדיוק כמוכם, לנו פשוט לוקח קצת יותר זמן מאחרים".
"חשוב לי שהחברה לא תתייחס אלינו כמסכנים"
לרגל מיזם "פברואר יוצא מן הכלל" שוחחנו גם עם נטע ראובני (43) שחייה עברו טלטלה מפתיעה וקשה. לפני כ-14 שנים, היא הייתה בת 28, נשואה ואמא צעירה לילד בן שנה וארבעה חודשים, מנהלת HD בחברת הייטק, עם תואר ראשון בניהול וכלכלה. במהלך השבוע ה-18 בהיריונה שני, החלו להופיע אצלה כאבי ראש. משלא פסקו הכאבים לאחר שבועיים, החליטה לגשת למרפאה לבדוק את העניין, והרופאה אמרה לה לגשת בדחיפות לחדר מיון.
ראובני לא הבינה מה הדחיפות, ולמחרת, בדרך לעבודה, החליטה לעצור בכל זאת בבילינסון, והייתה בטוחה שלאחר כמה בדיקות תמשיך בשגרת חייה. "מאותו רגע שהגעתי למיון החיים שלי התהפכו", היא מספרת. "על פניו הבדיקות היו תקינות, אבל האחות אמרה שהיא רואה משהו לא תקין וביקשה שאחכה לנוירולוג. כשהוא בדק אותי, בשני התרגילים שביצעתי הוא ראה שאני לא מסוגלת לשמור על שיווי משקל. זהו. מאותו רגע התחיל המסע שלי עם המחלה".
2 צפייה בגלריה
נטע ראובני: "היום אני צוחקת לכולם בפנים ואומרת שהיה לי ברור שאצא מזה בחיים".
(צילום: יפעת פאר)
איזו מחלה גילו?
ראובני: "הבדיקות הראו שיש 'בעיה' במוח הקטן והסיקו, לאחר הרבה התייעצויות עם גורמים מקצועיים, שיש סרטן בגוף, אך לא הצליחו להבין היכן בגוף. אבל זו לא הייתה הבעיה. מה שגרם לתופעות שחוויתי הוא דווקא נוגדן שנקרא אנטי-יו (Anti yo) שמנסה להילחם בגידול סרטני, אך הוא זה שגם הרס לי את המוח הקטן לחלוטין. בעקבות זאת, הרופאים אבחנו אצלי את מחלת האטקסיה בדרגה הכי קשה".
המצב של ראובני הדרדר במהירות, ותוך ימים ספורים היא איבדה את יכולת הדיבור ויכולות פיזיות נוספות. סוללת הרופאים שבדקו אותה הבינו שללא ספק יש משהו שההיריון מסתיר והכניסו אותה באופן מיידי לניתוח מציל חיים, כשהיא ומשפחתה מבינים שהם יאלצו להפסיק את ההיריון.
"לא יכולתי לדבר אבל הקשבתי ויש דברים שבחרתי לשמוע, ובהחלטה משותפת עם המשפחה חתמנו על הפסקת היריון ותרמנו את העובר למדע. העיניים שלי היו עצומות מפני שהן קפצו כל הזמן וגרמו לי לסחרחורת ובחילות, אז העדפתי לעצום אותן, אבל אני זוכרת שבדרך לניתוח הקשבתי ושמעתי שהרופא המנתח אמר למשפחה שלי שאולי לא אצא מזה בחיים. היום אני צוחקת לכולם בפנים ואומרת שהיה לי ברור שאצא מזה בחיים".
מה שעמד בפני ראובני לאחר הניתוח לא היה פשוט כלל. היא לא יכלה לדבר, לא לאכול, לא יכולה לשלוט בתגובות שלה, אבל כוח הרצון שלה היה חזק יותר. לאחר שלושה שבועות של החלמה מהניתוח, היא עברה לשיקום ב"בית לוינשטיין", תוך כדי טיפולי כימותרפיה. בנוסף לכך, בהמשך גילו הרופאים כי היא גם נשאית של גן ה-BRCA, כך שהיא במעקב צמוד גם בהקשר זה.
"זה לא היה פשוט. בקושי יכולתי לדבר, אך גם המוטוריקה שלי נפגעה כך שבטיפולי השפה עם קלינאית התקשורת, לא יכולתי להצביע על לוח התקשורת וגם לא לכתוב. עבדתי קשה. המשפחה שלי לא עזבה אותי, יום ולילה היו עושים משמרות סביבי, ואני זוכרת שגם בשעות שהייתי אמורה לנוח, ביקשתי להגיע ולעשות תרגילי פיזיותרפיה ואימונים, היה לי חשוב להצליח. הבן שלי היה תינוק, בסך הכל בן שנה וארבעה חודשים, והוריי גידלו אותו. היה לי עצוב שלא יכולתי להיות חלק מההתפתחות שלו, לא חוויתי את הגדילה שלו בכלל".
אט-אט ובעבודה קשה, הצליחה ראובני בכל פעם לעשות צעד נוסף ולהתקדם. היא נאלצה ללמוד לעשות הכל מהתחלה: לדבר, לאכול, לכתוב, לאחר חודשיים של עבודה מאומצת החלה מעט לדבר, אך הדיבור היה איטי, קטוע ולא מובן. "גם היום הדיבור מאוד איטי, אבל גם 14 שנים אחרי, אני ממשיכה לעבוד על זה ולשפר".
איך הצלחת לקבל את העובדה שבאמצע החיים, הפכת לאדם עם מוגבלות?
ראובני: "זה לא קל, והכל משתנה, החיים משתנים, אבל החיים גם חזקים יותר, ויש לי צורך עצום להמשיך ולעבוד כדי להצליח. חשוב לי יותר שהחברה לא תתייחס אלינו כמסכנים. יש לא מעט אנשים עם מוגבלות שהיחס הזה משפיע עליהם ואז הם מאמינים שהם מסכנים, וזה לא צריך להיות ככה".
מה היית מבקשת מהחברה?
ראובני: "שיבינו שאנחנו בדיוק כמו כולם, ועם עבודה קשה אנחנו יכולים להצליח בכל דבר, רק שלוקח לנו קצת יותר זמן מאנשים אחרים, זה הכול. ברגע שהחברה תבין שכמו שאף ילד אינו דומה לילד אחר, כך לכל אדם יש את הזמן שלו, יהיה להם קל יותר לקבל את האנשים עם המוגבלות".
"החברה מתנהגת אלינו כמסכנים או נעזרים, ולפעמים אנחנו המוגבלים והנכים, באמת מקבלים את זה ומרימים ידיים. אני רואה את זה כל הזמן. פגשתי בחור צעיר עם כיסא גלגלים, שלצערי נותן לחברה להוריד אותו למטה. הוא עבר מכיסא גלגלים ידני לממונע כי החברה גרמה לו להרגיש שהוא לא מסוגל להתנייד עם ידני. אם החברה היתה מעודדת, הוא היה מצליח הרבה יותר להתגבר על הקשיים".
- אירועי "פברואר יוצא מן הכלל", הנערכים זו השנה החמישית, נועדו לקדם מתן הזדמנות שווה לכולם, השתלבות, נגישות והיכרות של הקהילה עם חבריה המתמודדים עם מוגבלות - ילדים, בוגרים ומבוגרים. מפעל הפיס יחד עם המרכזים הקהילתיים של החברה למתנ"סים, ממטולה ועד אילת, מקיימים אירועי ספורט, תרבות ואמנות משולבים, וכן הרצאות, מעגלי שיח, משחקים ותערוכות. כל האירועים מפורסמים באתר "פברואר יוצא מן הכלל".
