"הרעיון התחיל מקבוצה של נערים ונערות מבית שמש בספטמבר 2019", מתאר גפן מאיר, מזכ"ל התנועה הצעיר. "הם יזמו רעיון להפגיש ביניהם, קבוצה של צעירים, לאזרחים ותיקים, במטרה להפיג בדידות וליצור חיבור בין הדורות. הם הביאו משחקי קבוצה, פתחו שולחנות, וזה עבד להם נורא טוב והם כתבו חוברת על איך להפיץ את הרעיון הזה ואיך לפתוח עוד סניפים במודל הזה".
הכירו את "סבבתא":
סרטון קמפיין סבתא עברית
על הרעיון המרגש שמע מאיר כבר בתחילת הדרך, וכבוגר המסלול לפיתוח מנהיגות צעירה בישראל מטעם ארגון LEAD, מלכ"ר שפועל להכשרת צעירים למנהיגות דרך עשייה חברתית, החליט לתרום מניסיונו במטרה למסד את הרעיון ולהפיץ את הבשורה בכל הארץ. כיום כבר מונה התנועה כ-600 פעילים והיא פועלת ב-20 סניפים מבאר שבע בדרום ועד לקריית שמונה בצפון.
"סבבתא", שילוב של המילים "סבא", "סבתא" ו"סבבה", היא למעשה תנועת הנוער הראשונה בישראל שמשלבת בפעילותה בני נוער לצד בני גיל הזהב. התנועה, שפועלת להעלאת המודעות לצורך במפגשים הבין-דוריים, שמה דגש גם על קהילתיות ועל הדדיות. יחד נהנים בני הנוער וחבריהם המבוגרים מחוויות של יצירה, סיפור, לימודים משותפים או "סתם" משחקים משותפים. המפגשים נערכים אחת לשבוע, בשעות בין הערביים, פועלים כגשר מעל הפער הבין-דורי ותורמים ליצירת חברה מתוקנת שבה אין רתיעה מבני הגיל השלישי.
"'סבבתא' התחילה כמיזם שעונה על צורך של בדידות", מספר מאיר. "בדידות היא תופעה שכיחה בגיל השלישי. 42% מבני ה-75 ומעלה מצויים בבדידות על בסיס יומיומי, ויש נתק בין הדורות. אבל גם אצל בני הנוער יש סיפור של בדידות", מדגיש מאיר ומוסיף שבשנת 2020, שנת הקורונה הראשונה, דווח כי במשך חודשיים בלבד, ממרץ ועד מאי, היו למעלה מ-24,000 פניות של בני נוער לשפ"י, השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך. "בני נוער שפשוט רצו שיקשיבו להם. שמישהו ידבר איתם", הוסיף. "אלה שני צדדים שהם לא המיינסטרים. בדרך כלל מי שמוביל את סדר היום הציבורי הם אנשים בגיל 30 עד חמישים, ומי שבן 60 ומעלה, או 20 ומטה, הוא בפריפריה".
"אנחנו רואים נכס בכל אחד מהצדדים בפעילות, גם בצעירים וגם בזקנים", מדגיש מאיר ומתאר מצד אחד את הניסיון והידע שצברו הזקנים בחייהם, ומצד שני את חוסר הניסיון, במובן החיובי של המילה, שמביאים עימם הצעירים. "אנחנו חוגגים את היתרונות האלה. אנחנו נהנים מהגיוון ומהיתרונות שכל צד מביא במפגש הזה. הזקנים מביאים ניסיון ויש להם פרספקטיבה. הם ראו דברים, והצעירים מביאים איתם משהו שהוא לא מקובע. הם נותנים תחושה של מסוגלות".
"חשוב לי להיות מחובר לשטח. אני מסתובב המון בסניפים ויש אנרגיה שקשה להסביר אותה – צריכים לבוא ולראות כדי להבין", מתרגש מאיר. "באחד הסניפים שמעתי את אחת הפעילות מספרת לאחת החברות הזקנות שלה שהיא עוברת חרם בכיתה. היא נתפסה כ'ברווזון מכוער' - לא מוזמנת למסיבות, לא חלק מהקבוצה ולא יוצרים איתה קשר. היא הייתה מאוד מתוסכלת", הוסיף. "הזקנה שדיברה איתה הביאה לה פרופורציות. היא נתנה לה מבט ממעוף הציפור ורוממה אותה ואמרה לה שגם היא לא הייתה מקובלת בגילה 'אבל עם הזמן נהייתי יותר מגובשת ויפהפייה ובסוף הראיתי לכולם מה אני שווה. תהיי מי שאת ובסוף יאהבו אותך'".
"זקן" זו מחמאה
"מבחינתנו 'זקן' זו לא מילת גנאי, זו מחמאה", מדגיש מאיר. "אנחנו קוראים למבוגרים 'זקנים'. זה השם שהם בחרו עבור עצמם. עשינו בדיקה וחקירה של איזה מושג אנחנו רוצים. 'קשישים', 'מבוגרים', 'בני הגיל השלישי' - כל המושגים האלה הם מושגים של הבדלה ביולוגית, אבל 'זקן' זו הבדלה ערכית", הוא מסביר. "'אין זקן אלא מי שקנה חוכמה'", מצטט מאיר מהמקורות ואף מדגיש שלא מדובר על אנשים שהגיעו לגיל מסוים, אלא מדובר בהתייחסות אל הסטטוס התבוני שלהם. "'זקן' זה בן אדם שמנהיג אחריו ומוביל אחריו - 'זקן השבט', ויש הרבה כבוד במילה 'זקן' שאנחנו מפספסים אם אנחנו לא מסתכלים על המשמעות האמיתית שלה", מוסיף מאיר.
"ב'סבבתא' לא באים לשמח זקנים, אלא באים לשמוח יחד איתם", מסכם מאיר. "כאן אין מתנדבים. אנחנו לא באים לעשות טובה לאף אחד אלא באים יחד לפעילות חווייתית משותפת. אנחנו רוצים לגדול. להפיץ את הבשורה. להיות גוף מוכר ומבוסס ונפוץ. להביא את מה שאנחנו עושים ולתת לאנשים הזדמנות לחוות. אנחנו מאמינים שלכל אדם, ללא קשר לגיל שלו, יש ערך סגולי. משהו שאפשר ללמוד ממנו".
"כשאתה מעורב רק עם בני הגיל שלך, מדברים על תרופות ועל זיקנה, ופה הצעירים מביאים אותנו למקום אחר לגמרי – אנחנו הופכים להיות שטותניקים, כמוהם, ולומדים כל מיני דברים שאנחנו לא מכירים. אני חושבת שזו זכות לקבל חבר'ה כאלה ולהיות איתם.
"שילוב של כיף וגם של ערך"
"לא הכי מצאתי את עצמי מבחינת מעורבות חברתית", מספר בפתיחות לב להב רוזנברג בן ה-16, פעיל ב"סבבתא", "עד שבפברואר התחלתי לבוא לתנועה, ומאז אני מרגיש שיש לי מקום. אני מרגיש שיש לי מה לעשות אחר הצהריים. מה לעסוק בו", הוסיף. "יש אחת בשם יעל דגני, שיצא לי יותר להתקרב ולעשות צחוקים איתה. יצא לנו ליצור סרטון טיק-טוק יחד. אנחנו יותר מחברים, כי אני חושב שהיא בראש קצת יותר צעירה משאר המבוגרים. יוצא לנו לדבר ולעורר שיח שהוא קצת מעבר למסגרת של התנועה. יותר מ'סמול טוקס'", מסביר רוזנברג. "נראה לי שיש לי קצת יותר סבלנות כלפי בני הגיל הזה. עד עכשיו אני לא חושב שהייתה לי סבלנות כלפי הסבים והסבתות שלי, ואני מרגיש יותר חיבור איתם ורואה בהם מעבר", סיכם.
גם מהצד השני של המתרס נראה שמברכים על העשייה המבורכת. "כששמענו על הפרויקט הזה, לא כל כך ידענו למה לצפות", מתארת יעל דגני, אחת הפעילות בתנועה שבקרוב תחגוג את יום הולדתה ה-70 "אבל הרווח הוא כולו שלנו". "החבר'ה האלה חמודים לאללה. הם באים עם אווירה טובה, עם חשק. אפשר לצחוק איתם ולהתלוצץ איתם. זה כיף. הם מלמדים אותנו דברים שלנכדים שלנו אין זמן ללמד אותנו". "אנחנו לא אנשים בודדים, זה לא עניין של בדידות", מוסיפה דגני, "אבל כשאתה מעורב רק עם בני הגיל שלך, מדברים על תרופות ועל זקנה, ופה הצעירים מביאים אותנו למקום אחר לגמרי – אנחנו הופכים להיות שטותניקים, כמוהם, ולומדים כל מיני דברים שאנחנו לא מכירים. אני חושבת שזו זכות לקבל חבר'ה כאלה ולהיות איתם".
"אני מאוד נהנית מהפעילות", מספרת הפעילה פסיה הריס, "אני אוטוטו בת שמונים, ובחברתם אני מרגישה ממש צעירה. אנחנו יחד – יושבים, מתייעצים, משוחחים, מדברים. אתה רואה שהם יוצאים מכליהם לעזור ולתת, אבל אנחנו יחד. אנחנו פשוט חבורה. אני מאוד נהנית מהפעילות – החבר'ה מאוד נחמדים. חבר'ה ערכיים. מאוד רוצים לתת ולהעניק ולעזור, והם עוזרים לי. נהייתי יותר חכמה", הוסיפה. "יש כמה שאני בקשר איתם כבר שלוש שנים, ואני אומרת להם – 'אתם כמו נכדים. נכדים ונכדות'. הם שומרים איתי על קשר, מתקשרים מדי פעם, ומגיעים תמיד עם איזו עוגה לקראת שבת. נכדים ונכדות יש לי, בלי עין הרע, הרבה, אבל אימצתי עוד כמה", היא מסכמת. "הלוואי וירבו כמותם בישראל".
"אני רואה את השינוי – יש את כל היתרונות שהם לומדים מאיתנו, ויש להם כל מיני דברים שהם מלמדים אותנו", מסכמת מוריה רונס בת ה-18. "יש לי חברות שגדולות ממני ב-70 שנה. זה מדהים. זה שילוב של כיף וגם של ערך. אני מגיעה ואני מרגישה כמה זה עושה טוב למבוגרים, אבל גם לי. זה מה שכל כך מדהים בזה".
