אביב,
בדרך לתל אביב קיבלתי ממך הודעה: "ספונטנית?" כן, עניתי לך, בדיוק נסענו בספונטניות ללילה בתל אביב. "וואלה? אז אין סיכוי שתגיעי?", שאלת והוספת "זו אחלה מסיבה!".
ובאמת קצת הצטערתי. אבל ממש קצת. תכלס העדפתי לנסוע עם אסף ללילה בתל אביב, זה היה הרבה יותר נדיר מללכת למסיבה איתך, אביב. אם רק הייתי יודעת שאחרי אותה מסיבת שנות ה-80 בקיבוץ לא תהיה עוד אחת. אם רק הייתי יודעת.
3 צפייה בגלריה
"אם רק הייתי יודעת שלא תהיה עוד מסיבה". רווי פלג ואביב אצילי בתמונה שצולמה בהשתלמות של צוות צח"י ותרבות אשכול
(פרטי)
אני בבית שלי, אבל זה כבר לא באמת עוטף. משהו באוויר בתקופה הזו, בעונה הזו, לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר. זה לא אותו עוטף. במקום התרגשות יש כל כך הרבה עצב באוויר. כל כך הרבה בלבול. כל כך מוכר וכל כך שונה
חצי שנה קדימה. אני מגיעה מהבית בתל אביב לבית שלי במושב.
ערב שבת, חג אביב. אני בבית שלי, אבל זה כבר לא באמת עוטף. משהו באוויר בתקופה הזו, בעונה הזו, לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר. זה לא אותו עוטף. במקום התרגשות יש כל כך הרבה עצב באוויר. כל כך הרבה בלבול. כל כך מוכר וכל כך שונה. אביב?!
והשידה?
עד אותה השבת היא היתה סתם שידה. ועכשיו? עכשיו, בערב שבת, אביב, עכשיו היא צועקת. עכשיו היא שותקת.
יש עליה, על השידה, שלושה חפצים, שלושה סיפורים מקושרים בחוט לגורל אחד.
1. עיניים אינדיאניות:
זה התחיל בשבת, 7 באוקטובר. אחרי 24 שעות בלי חשמל, בלי טלפון, בלי אינטרנט. בלי אבא שלנו שיצא עם כיתת הכוננות להגן על המושב כי לא היה מישהו אחר שיגן עלינו. מתוך הפחד הנורא ובלי להבין באמת, יצרנו, המתבגרים ואני, מארג של עיניים אינדיאניות מחוטי צמר שהיו שם. מארג ייחודי רק לנו. עיניים רק שלנו, נגד עין הרע. מתוך הפחד נולדה יצירה.
2. ציור של יובל רביע:
יובל, אמן צעיר ומוכשר מהעוטף. ארבע שנים קודם הבן שלי, רק בן שמונה, קנה את הציור באירוע באחת מהשבתות האלה ב"ביתהבוצ" בתלמי יוסף. הוא זיהה בחוכמתו שמדובר ברכישה של אמנות מקורית, ואמר ליובל שהמחיר זול מדי. הוא הוסיף שכשהציור יהיה שווה הרבה כסף הוא ימכור אותו ויחזור לשתף אותו איתו. יובל חתם לו על הציור בקריצה. חזרנו הביתה מרוצים ותלינו את הציור בחדר שלו, בממ"ד.
יובל לא חזר מהמסיבה. מי יכול היה להעלות על דעתו, בשבת הנעימה ההיא ב"ביתהבוצ" שארבע שנים אחר כך יובל יסיים את חייו בצורה כה טרגית, וייקבר לצד אחיו נועם בבית הקברות בצוחר, סמוך לביתם שבמושב ישע. העברנו את הציור לשידה.
3. גלויה בתוך מסגרת. אביב:
לא חשבתי שציור שציירת על בוכנה קטנה של טרקטור יהפוך לגלויה שתחולק במוסך באזכרה שלך. באזכרה שלך! שומע??? לא חשבתי, כי איש מאיתנו לא יכול היה לחשוב על כזו הזיה. כזה אסון. כזו שואה. מוח נורמלי, יצירתי ככל שיהיה, לא יכול לחשוב על ממדים כאלה של אסון ואובדן. מי יכול לחשוב על סיטואציה שבה במשך 55 ימים קיווינו שאתה 'רק' בשבי בעזה. כי משם אפשר לחזור. לקוות שאתה בשבי?! נכון שזה בלתי נתפס?
ואתה כבר לא בשבי אביב. אתה כאן, אבל אתה כבר לא איתנו. הגופה שלך אולי בעזה אבל הנשמה שלך כאן. אתה נח מתחת לאדמה שהיתה לך לבית. אדמת ניר עוז. לא רחוק מהבית שלכם שכל כך אהבת. לא רחוק מהמוסך. כמה עשייה, כמה תרבות וכמה אהבה הבאת למוסך הזה. איך השקט שלך מילא בנוכחות כל מקום שהיית בו.
3 צפייה בגלריה
"ליאת כבר לא בשבי. היא חזרה משם אחרי 54 ימים והיא מדהימה". אביב אצילי ז"ל וליאת שנחטפה לעזה ושוחררה בנובמבר
3 צפייה בגלריה
"הילדים המופלאים שלך, המשפחה והחברים שלך, עשו הכל כדי להחזיר אותך ואת ליאת". אביב אצילי ז"ל וליאת
יכולתי לספר לך אביב שכבר הרבה יותר מדי ימים יש הרבה יותר מדי חטופים בעזה. אבל אם אתה פה וגם שם אז אתה בטח יודע את זה לבד. ואם לא? אז יותר טוב שלא תדע
אז איך זה שאתה לא כאן?
הילדים המופלאים שלך, המשפחה והחברים שלך, עשו הכל כדי להחזיר אותך ואת ליאת שנחטפה מהבית בזמן שאתה יצאת להגן על הקיבוץ. גם ליאת כבר לא בשבי. היא חזרה משם אחרי 54 ימים והיא מדהימה. היא זו שאמרה שבפסח מאחלים 'חג אביב שמח', אולי כי קצר פה כל כך האביב.
יכולתי לספר לך אביב שכבר הרבה יותר מדי ימים יש הרבה יותר מדי חטופים בעזה. אבל אם אתה פה וגם שם אז אתה בטח יודע את זה לבד. ואם לא? אז יותר טוב שלא תדע.
אביב, אתה חסר לי. אני מתגעגעת למה שהיית בשבילי בתקופה הקצרה מדי שהיינו חברים. אני מתגעגעת למה שלא תהיה יותר. למי שיכולת עוד להיות. נדיר לפגוש אדם כמוך. נדיר שיש אדם כמוך בעולם, כזה שהופך את הבלתי אפשרי לאפשרי באפס מאמץ. איש עם נפש כל כך רכה, שיוצר בברזל כל כך קשה יצירות כל כך עדינות ויפות.
אביב. היית, חיית, חווית כמו שאף אחד אחר לא חווה. אני חושבת שאני יודעת מה המסר שהבאת לעולם ואני מנסה לחיות לאורו. תודה שהיית. חבל שמה שהיכרנו נגמר. תודה שבזכותך אני אדם יותר טוב ויותר מאושר. תודה שהשארת אחריך משפחה מיוחדת כל כך שממשיכה בדרך שלך.
תודה אביב. אני כל כך מתגעגעת אליך.
רווי
ולא, לא זו עם השלוש רגליים שנרצחה גם היא באותה השבת השחורה (עד עכשיו אני זוכרת את המבוכה על הפנים שלך שסיפרת לי שאתה זוכר את שמי רק בגלל שלכלבה שלך, זו עם השלוש רגליים, קוראים רבי (רווי). ואותי? אותי זה הצחיק ממש ואמרתי לך "הכל טוב. לידי אתה לא צריך להרגיש מובך, עדיף שתשחרר ותביא בירה". והבאת).
* * *
רווי פלג ממושב יבול היא מרפאה בעיסוק ויועצת למשפחות. חברה הטוב האמן אביב אצילי, ניהל את המוסך לציוד חקלאי בקיבוץ ניר עוז. מאז 7 באוקטובר נחשבו הוא וליאת אשתו לחטופים בעזה, אך יום אחרי חזרתה של ליאת מהשבי בחודש נובמבר נודע כי אביב נרצח ביום המתקפה. בן 49 היה במותו. השאיר רעיה, ליאת, ושלושה ילדים.
.
