הצוות של אחמד גדיר בפעילות
(קרדיט: מהאלבום הפרטי)
שנה חלפה מאז אותו יום שבו אחמד גדיר (20) מהכפר הבדואי ביר אל-מכסור, צעד יחד עם חברו לכיוון ביתו אחרי מפגש משותף במרכז הכפר, כשלפתע נשמע פיצוץ חזק. בלי לחשוב פעמיים השניים, המשרתים כלוחמי אש במסגרת השירות הלאומי, רצו לכיוון מקור הרעש ותוך זמן קצר הבחינו בבית בוער.
בתושייה רבה ומבלי לבזבז זמן יקר, אחמד וחברו יצרו קשר עם כוחות הכיבוי וההצלה, הכווינו אותם לזירת האירוע וסייעו ללוחמים שטיפלו באירוע. "שאלתי אנשים שהיו בזירה אם יש מישהו בבית, בני אדם או בעל חיים, אבל אף אחד לא ידע להשיב לי", משחזר אחמד.
5 צפייה בגלריה
אחמד גדיר במדים. "מגיל צעיר חלמתי להציל כמה שיותר אנשים"
(צילום: באדיבות "האגודה להתנדבות")
"הורדתי את החולצה שהייתה עליי, הרטבתי אותה וכיסיתי את הפנים כדי לא להיחנק מהעשן, וככה נכנסתי אל תוך הבית הבוער", הוא מוסיף לתאר. "במזל, בתוך הבית עצמו לא היו אנשים והאירוע הסתיים ללא פגיעה בנפש. גם הטיפול המהיר בשריפה מנה מהאש להתפשט לשטחים סמוכים. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא היו מספיקים לעצור את האש".
מזל שאתם הייתם שם.
"אנחנו והלוחמים שהגיעו מהר ופעלו במקצועיות רבה. האירוע הזה רק חיזק אצלי את הרצון להמשיך להתמקצע בתפקיד לוחם אש, ולהפוך ממתנדב לעובד בשירותי הכבאות וההצלה ולהמשיך לשרת את המדינה במקצוע שאני כל כך אוהב. זה בוער בי ממש".
"חלמתי להציל אנשים"
הוא נולד וגדל בביר אל-מכסור למוחמד, בדואי שאף הוא נולד וגדל בכפר, ולביאטריס פליצ'יה, שעלתה ארצה מרומניה ועברה להתגורר בכפר בעקבות בעלה. בילדותם, הוא ואחיו התחנכו על ערכים של עזרה לזולת, והוריהם תמכו בהם לתרום למדינה עם הגעתם לגיל גיוס.
עם סיום לימודי התיכון, אחמד מצא את עצמו מתלבט בין גיוס לשירות קרבי במג"ב להתנדבות לשירות לאומי בשירותי הכבאות וההצלה והתמקצעות בתפקיד בו חשק מאז ילדותו - לוחם אש, בתקווה שזו תסלול את דרכו לעבודה בתחום בעתיד.
5 צפייה בגלריה
אחמד בעת פעילות כיבוי שריפה. "אני אתן 200% מעצמי כדי להיות לוחם אש"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"כבר מילדות היה לי חלום להיות כבאי ולהציל אנשים, ואני אפילו זוכר את היום שבו הבנתי שזה התחום שארצה לעסוק בו כשאהיה גדול", הוא נזכר, "הייתי אז בן ארבע או חמש, אמא אספה אותי מהגן וכשהתקרבנו לכיוון הבית גילינו שפרצה שריפה בבית סמוך. היו שם הרבה מאוד כבאים, וזו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי אליהם ולעבודה שלהם.
"עד היום אני לא יכול לשכוח איך נדהמתי כשראיתי אותם נכנסים לבניין הבוער, מוכנים לעשות הכול כדי להשתלט על השריפה ולהציל כמה שיותר אנשים", הוא מתאר. "אפילו שאלתי את אמא איך זה יכול להיות שאין בהם פחד. וזהו, מאותו רגע החלום שלי להיות לוחם אש רק הלך והתגבר".
אז הוא התנדב לשירות לאומי במכבי אש, ובאוקטובר 2022 סיים בהצלחה קורס תומכי לחימה במכללה הלאומית לכבאות והצלה. זמן קצר לאחר מכן, הוא כבר השתלב כבן שירות לאומי בתחנת נוף הגליל, שירות אותו הוא עתיד לסיים בעוד כחודשיים.
אתה שמח בבחירה שלך בשירותי הכבאות? הרי התלבטת לא מעט לפני שנרשמת לשירות.
"מאוד שמח ויודע שעשיתי את הדבר הנכון והמתאים ביותר בשבילי. רוב החברים מהכפר מתגייסים למג"ב ולהיות כבאי נחשב פחות פופולרי אצלנו למרות שמדובר בהצלת חיים ובשירות משמעותי לא פחות. אני מקווה שאצליח לגרום לחבר'ה נוספים מהכפר להצטרף אליי".
מיד לאחר סיום התנדבותו לשירות, אחמד מתכנן להגיש בקשות להשתלב במערך לוחמי האש בהתאם למכרזים שעתידים להתפרסם מעת לעת. "אני אתן 200% מעצמי כדי להיות לוחם אש", הוא מבהיר, "במידה ויזמינו אותי למבדקים ולמבחני מיון, אני מקווה לעבור אותם ולהתחיל את תקופת ההכשרה שבסיומה משייכים את אלו שמתקבלים לאחת מהתחנות בצפון".
"כשהגעתי לא ידעתי עברית - היום אני מדבר שוטף"
השבוע, בטקס מרגש בו נכחו גם בני משפחתו, הוענקה לאחמד תעודת הצטיינות על פעילותו המשמעותית והמקצועית בשירות הלאומי. האגודה להתנדבות במערך הכיבוי וההצלה, נימקה את הענקת אות ההצטיינות למתנדב הצעיר במילים מרגשות במיוחד:
"אחמד גדיר, אחד מתומכי הלחימה המוערכים ביותר של האגודה להתנדבות בתחנת נוף הגליל, סיים בהצלחה את קורס תומכי הלחימה במכללה הלאומית לכבאות והצלה ומאז הפגין יכולות מרשימות ומקצועיות שאין שני להן.
"אחמד ידוע באהבתו הרבה למערך הכיבוי וההצלה, והוא מתפקד בצורה מיטבית בכל המשימות המוטלות עליו. בנוסף, הוא מתנדב אמין וחרוץ, בעל משמעת עצמית גבוהה, וניכר עליו שהוא שואף להמשיך ללמוד ולהתפתח מקצועית", נאמר על ידי נציגי האגודה, "לא רק בתחום המקצועי מצטיין אחמד, אלא גם בתחום החברתי. הוא השתלב בצורה טובה מאוד עם צוות התחנה, ומגלה יוזמה והתלהבות בכל עת. אנו בטוחים שהוא ימשיך לתרום רבות ולקדם את מערך הכיבוי וההצלה בישראל".
5 צפייה בגלריה
אחמד (בחולצה הלבנה באמצע) מקבל את תעודת ההצטיינות. "המשפחה הייתה מאוד גאה"
(צילום: באדיבות "האגודה להתנדבות")
הופתעת כשהעניקו לך את התעודה?
"בעיקר מאוד שמחתי והתרגשתי. תחילת הדרך בשירות לא הייתה פשוטה עבורי, מכיוון שלא שלטתי בשפה העברית והייתי קצת ביישן. אבל בתחנה קיבלו אותי בזרועות פתוחות ודאגו שלא יחסר לי דבר. גם מבחינה מקצועית היה מי שנרתם וסייע לי, כך שעם הזמן התמקצעתי בתחום יותר ויותר, והיום אני מדבר עברית שוטפת".
אתה מרגיש שהשירות שינה אותך כאדם?
"מאוד. הפכתי להיות חברותי יותר ולמדתי להתגבר על הביישנות שלי ולהיפתח בפני חברים מהתחנה".
איך המשפחה הגיבה להתנדבות ולתעודה?
"במשפחה שלי יש המון מודעות לכל מה שנוגע להתנדבות ולתרומה, ואת השירות הלאומי הם הכירו בזכות אחותי הגדולה, שהתנדבה לשירות לאומי במועצת הכפר כשהייתה בגילי. הם מאוד התרגשו מהתעודה ומעריכים מאוד את העשייה שלי עבור המדינה".
תחושת הגאווה של אחמד ושל משפחתו על תרומתו למדינה, התחזקה ביתר שאת במהלך חודשי המלחמה. ב-7 באוקטובר, אחמד היה בתחנה, תורן במשמרת בוקר שתחילתה הייתה נראית שגרתית לגמרי. אולם, כעבור כשעה ראש המשמרת באותה שבת סיפר לאחמד ולחבריו על פריצת הגדר בעוטף על ידי מחבלי חמאס, על פלישתם ליישובים הסמוכים, וכן על הירי הרקטי הבלתי פוסק שנורה מצד הרצועה והגיע עד לאזור השרון.
"ברגע שהבנו עד כמה המצב בדרום חמור, פעלנו במהירות כדי לסייע בכל הגזרות", משחזר אחמד. "החלוקה הייתה ברורה: הלוחמים מהתחנה פעלו לכיבוי שריפות בצפון, ואנחנו, בני השירות הלאומי, טיפלנו באירועים מקומיים יותר"
"הפרצוף שלו אמר הכול", נזכר אחמד. "הוא סיפר לנו על ההתרחשויות ושיתף אותנו בכך שהבן שלו, מ"פ מפקדת גדוד 51, משרת באזור שבאותם רגעים הפך לזירת קרב איומה, ושמאז תחילת המתקפה הוא לא מצליח לתפוס אותו".
כמה שעות מאוחר יותר התקבלה הבשורה הקשה מכל - הבן, רס"ן רז פרץ, נהרג במהלך אותו יום בקרבות מול המחבלים שחדרו למוצב כיסופים. בזכות אומץ לבו ותושייתו הרבה, פרץ ז"ל הציל את חייהם של עשרות מהחיילים ששהו עמו במיגונית באותו בוקר נורא.
"ברגע שהבנו עד כמה המצב בדרום חמור, פעלנו במהירות כדי לסייע בכל הגזרות", משחזר אחמד. "החלוקה הייתה ברורה: הלוחמים מהתחנה פעלו לכיבוי שריפות בצפון, ואנחנו, בני השירות הלאומי, טיפלנו באירועים מקומיים יותר".
מתגייסים, תורמים ועדיין סובלים מאי-שוויון
כמעט בלתי אפשרי להישאר אדישים לתשוקה שבקולו כשהוא מתאר את הרצון העז שלו ושל חבריו לכפר, שמתנדבים עמו בתחנה, לסייע למדינה בשעתה הקשה ביותר. ההקרבה והנאמנות של הצעירים הבדואים למדינה שבה הם אמנם נחשבים לאזרחים ישראלים, אבל חיים בה כמיעוט מוחלש ולא דומיננטי, ממעמד חברתי-כלכלי נמוך במיוחד, בתוך המיעוט הערבי הכללי במדינה - הן לא דבר של מה בכך.
ההגדרה של מדינת ישראל במגילת העצמאות כמדינה דמוקרטית המבקשת להעניק מעמד שווה לאזרחיה, מתנגשת עם הגדרתה כמדינת הלאום היהודי המעוגנת בחקיקה, ובכך מעניקה בפועל מעמד שונה לחלק מאזרחיה, בין היתר, כאמור, גם לחברה הבדואית שנתפסת על ידי קבוצת הרוב היהודי כבדלנית ולעתים אף כעוינת. ולמרות זאת, אחמד מבקש להדגיש כי החברה הבדואית תמשיך לתרום ולתת מעצמה למען מדינת ישראל.
"בסופו של דבר הרבה מהבדואים, בדומה לדרוזים ויש גם ערבים נוצרים שמתגייסים לצבא, תורמים ומקריבים מעצמם המון למען המדינה, ותמיד מתייצבים ברגע שהם נדרשים לכך", הוא אומר. "ועדיין, לצערי, יש גזענות מסוימת כלפינו בחברה הישראלית. היחס שיהודי מקבל במקומות מסוימים לא זהה ליחס שבדואי בן גילו יקבל באותו מקום בדיוק, וזה גורם להרבה בדואים לא להרגיש חלק מהחברה ומהמדינה שבה הם גרים.
"זה עצוב מאוד, כי בסוף צריך לזכור שכולנו נמצאים כאן בשביל מטרה אחת זהה: לחיות בשלום ובשלווה במדינה שבה נולדנו, ושאותה אנחנו אוהבים עד כדי כך שאנחנו מוכנים להילחם עד מוות עבורה", הוא מוסיף. "צריך לעשות הכול כדי לגרום לכך שיהיה שוויון בין כל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, מין או לאום, בדיוק כמו שקורה בתחנת הכיבוי שבה אני משרת".
5 צפייה בגלריה
"היחס שיהודי מקבל לא זהה ליחס שבדואי מקבל, וזה חייב להשתנות כי בסוף המטרה שלנו היא לחיות כאן יחד בשלום"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"שירות לאומי בתחנות כיבוי האש, כחלק משירותי החירום במדינת ישראל, קיבל משנה תוקף מאז פרצה המלחמה", אומר אומר יגאל ויינר, משנה למנכ"ל "האגודה להתנדבות". "המתנדבים הופכים להיות חלק בלתי נפרד ממערכת הביטחון הסוציאלי של ישראל - הם מספקים תמיכה חיונית לכבאים המקצועיים, משפרים את חוסן הקהילה, מפתחים מיומנויות יקרות ערך, תורמים להכנת המדינה למצבי חירום ומקדמים לכידות חברתית".
ירון לוץ, מנכ"ל האגודה, מבקש אף הוא להוסיף בשבחו של אחמד ואומר כי: "הציבור הבדואי הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. למרות שהם שילמו מחיר כבד מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל', הם לא מקבלים את כל ההזדמנות למוביליות חברתית וכלכלית שמגיעה להם, וזה בדיוק מה שאנחנו משתדלים לעשות ב'אגודה להתנדבות' - לפתח תוכניות חברתיות באמצעות השירות הלאומי ודרך תוכניות מחוץ לשירות הלאומי, שיאפשרו הזדמנות למוביליות חברתית וכלכלית לאותם צעירים וצעירות. אחמד הוא מקור לגאווה, ואני בטוח כי נכון לו עתיד כדמות מובילה".
