בשיתוף עמותת עלם
הרגע שבו הבינה גומא חמיאס, 18, את גודל הזוועות שעברו עליה ועל הקהילה שלה היה כשהגיעה לראשונה לאסוף חפצים מביתה בקיבוץ כפר עזה, שלושה חודשים אחרי הטבח. "לא הבנתי שעברתי טראומה עד שהגעתי לקיבוץ", היא אומרת. "הכל היה מפויח. הבית שלי הפך למקום מפחיד. הכל מסביב היה שקט, לא הרגשתי בנוח".
15 חודשים אחרי היום השחור ששינה את חייה ואת חיי קהילת כפר עזה, יש לה מסר ברור: בני הנוער שחוו את מאורעות ה-7 באוקטובר צריכים שיקשיבו להם ושישתפו אותם בהחלטות. במקרה שלה, מה שעזר לה לצלוח את השנה ולסיים את הבגרויות בהצלחה, הייתה המסגרת התומכת של פרוייקט "מרחב לנשימה"* שהפעילה בשנה האחרונה עמותת עלם בשיתוף משרד הרווחה, בשפיים ובעוד כ20 מוקדים בהם שהו בני נוער שפונו מבתיהם.
ה-7 לאוקטובר של גומא התחיל בקיבוץ אור הנר הסמוך לשדרות, הרחק ממשפחתה. "היינו עם משלחת של תלמידים מגרמניה, שהגיעה יומיים קודם לכן. הלכנו לישון מאוחר ביום שבת לפנות בוקר, בערך ב-4. אחרי שעתיים התחילו אזעקות ונכנסנו לממ"ד. ניסינו להרגיע את הנערים והנערות הגרמנים שהכל בסדר, ובמקביל התחלנו לקבל ידיעות על חדירת מחבלים. רק כשהודיעו לנו שראש המועצה שלנו נרצח (אופיר ליבשטיין ז"ל, מ"ר), הבנו שזה רציני".
אמה ואחיה של גומא הסתתרו בממ"ד במשך 27 שעות עד שחולצו. "באיזשהו שלב המחבלים התבצרו על גג הבית שלנו ובנס לא ניסו להיכנס פנימה. כנראה חשבו שאין אף אחד בבית כי לא היו מכוניות בחנייה והסולם היה שעון ליד דלת הכניסה". אביה נפצע באורח אנוש אחרי שנחלץ לסייע למשטרה בלחימה בכפר עזה. "הוא חטף שני כדורים בריאות והתפוצץ עליו ארפיג׳י. הוא שמר על עצמו שלוש שעות בהכרה עד שפינו אותו לבית החולים".
קיבוץ כפר עזה ספג מכה קשה וטרגית ב-7 באוקטובר: 62 חברי קהילה נרצחו על ידי מחבלי החמאס וחמישה חטופים עדיין נמצאים בעזה – דורון שטיינברכר, אמילי תהילה דמארי, קית' סיגל, זיו ברמן וגלי ברמן. בת כיתתה של גומא, אגם גולדשטיין אלמוג, נחטפה ושוחררה במסגרת עסקת חטופים אחרי 51 ימים בשבי.
למצוא אוויר לנשימה
עברו יומיים ארוכים ומתישים עד שגומא הצליחה להיחלץ מקיבוץ אור הנר ולהתאחד עם בני משפחתה במלון המפונים בקיבוץ שפיים, שם התגוררו בדירת חדר עד לאחרונה. את הימים הראשונים אחרי הפינוי היא מתארת ככאוס מוחלט. "הגיעו המון אנשים שמאוד רצו לעזור. זה היה משמח אבל זה גם היה יותר מידי. בשלב מסוים רוב האנשים שבאו לעזור עזבו".
בין היחידים שנשארו בסביבה למעלה משנה היו אנשי עלם, העמותה שהוקמה לפני ארבעים שנים למען נוער במצבי סיכון. בימי שגרה הם פועלים באופן אינטנסיבי בשטח, בין היתר בתפעול ניידות 'כתובת רחוב' המאתרות נערים במצוקה ומצבי סיכון. מאז פרוץ המלחמה עלם לקחה על עצמה את המשימה לתמוך גם בבני הנוער המפונים מדרום וצפון הארץ ובצעירים שורדי הנובה. העמותה הקימה את פרויקט "מרחב לנשימה" למתן תמיכה רגשית וסיוע ראשוני בכ-20 מוקדי ההתכנסות של המפונים, בהם בשפיים, טבריה, נתניה, אילת, ירושלים, ת"א, מעלה החמישה ,משמר העמק ועוד בסיוע משרד הרווחה.
5 צפייה בגלריה
מימין לשמאל-יואב, גומא ועינת, אמה של גומא, בטקס הענקת דוח עלם לשר הרווחה.
(צילום: מיכאל דימשטיין, לעמ)
גומא מעידה שבמרחב הנשימה בשפיים היא מצאה כוחות ומרגוע מהסערות שמסביב. "יום אחד, הייתי מהבוקר בהלוויות ובאזכרות וכשחזרתי לחדר שלי, הגיעו שלושה אנשים נחמדים מעלם שהציעו לי לשבת איתם. הסכמתי כי זו הייתה סיבה לצאת מהחדר. זה נהיה סוג של הרגל – כשעלם מגיעים אנחנו יושבים איתם על המחצלת ומשתפים. יש אוכל, תה, פינוקים, מנות חמות. כיף לשבת איתם. הם לא מנסים לשאול בכוח, הם פה בשביל לדבר על מה שבא לי. ככה התחלנו להיפתח אליהם".
איך המפגשים האלו עזרו לך?
"בתחילת המלחמה כולנו היינו בשוק והייתה נטייה כל הזמן להשוות חוויות, לפחות אצל הצעירים. אני חוויתי אחרת את ה-7 באוקטובר. אני לא הייתי בקיבוץ, המשפחה שלי ניצלה ואבא שלי 'רק' נפצע קשה. יש כאלו שאבא שלהם נרצח או שהמשפחה שלהם נחטפה. עם עלם הייתה תחושה שאני יכולה לספר הכל, בלי להרגיש לא נוח ובלי לעשות כל הזמן השוואות".
יואב רוט, מנהל "מרחב לנשימה" בקיבוץ שפיים שם התכנסה קהילת כפר עזה, מספר שעלם התאימה את עצמה למצב ימים בודדים אחרי ה-7 באוקטובר. "נוצרה מציאות של הרבה קהילות שנמצאות במרכזי מפונים ובני הנוער היו מנותקים ממערכות החינוך ומעורף משפחתי. מרחבי הנשימה פותחו על פי מודל הניידות של עלם".
רוט עצמו התנדב במשך 8 שנים בניידת הרחוב של עלם באשדוד. "כשהמלחמה פרצה יצרו איתי קשר ואמרו לי שמגייסים באופן בהול עובדי רחוב וותיקים ומנוסים". רוט לא היסס והתייצב למשימה. "הגענו צוות של כשישה עובדים ומתנדבים לשפיים שלוש פעמים בשבוע בשעות הערב. המרחב שלנו היה פתוח מ-9 בערב עד השעות הקטנות של הלילה, לפעמים עד 4 בבוקר. המטרה שלנו הייתה פשוט להיות שם ברגעי המצוקה של בני הנוער. להיות איתם בחוויה ולאפשר להם להביא את מה שהם צריכים. במקרים בהם היה צורך ביצענו הפניות לגורמים בקהילה שימשיכו את הטיפול, זו שיטת העבודה של עלם גם בשגרה."
איזה נוער פגשתם בשנה האחרונה?
"אנחנו עושים עבודה קהילתית עם אוכלוסייה שחוותה, ועדיין חווה, טראומה משמעותית. בכל מצב משברי שחברה עוברת, בני הנוער הם הראשונים להיפגע. בתחילת האירוע ראינו בני נוער שבורים, אבודים ומפוחדים, כמו שאר הקהילה. לאורך השנה, בעזרת עבודה יפה של הגורמים בקהילה וצוותי החינוך, הדברים השתנו ויכולנו לראות איך הדברים נרגעים והמצב משתפר. אני מסתכל על גומא של היום – היא לא דומה לגומא שפגשנו באוקטובר 2023. יש בה המון בגרות ויציבות. אני חושב שזה קשור לעובדה שלקהילת כפר עזה יש חוסן וכוחות פנימיים".
"מקווה שיקשיבו לי"
לאחרונה פרסמה עמותת עלם דוח שמתאר את מצבם של בני הנוער בצל מלחמת ה-7 באוקטובר. הדוח משרטט תמונת מצב עגומה, עם עלייה חדה בתחושות מצוקה, דיכאון, שימוש באלכוהול ובסמים ובחשיפה לאלימות מחוץ לבית. בשבוע שעבר, נציגי עלם הגיעו למשרד הרווחה, במעמד השר יעקב מרגי וההנהלה הבכירה של המשרד, להגיש את הדוח במטרה להעלות את המודעות לצורך הדחוף בטיפול בבני הנוער. לאירוע הוזמנה גם גומא, שסיפרה את סיפורה וקראה לפעול למען בני הנוער ולהקשיב למצוקותיהם.
את כיתה י"ב גומא סיימה בבית הספר חוף השרון, הרחק מחבריה ומהקהילה בה נולדה וגדלה, ואחרי שנלחמה עם תלמידים נוספים להשתלב בבית ספר 'רגיל' ולא במסגרת מיוחדת שיועדה למפונים. "לא הייתי בראש להכיר חברים חדשים, רק רציתי לסיים את הבגרויות", היא מודה. "מה שעזר לי כל השנה היו השיחות והיחס האישי".
בימים אלו גומא מתכוננת לקראת הגיוס לצבא בחודש הבא. היא תשרת בתפקיד שתמיד חלמה עליו - תצפיתנית. "כל חג היינו מכינים מארזים לתצפיתניות, בייחוד במוצב נחל עוז. היה לנו קשר איתן, ידענו מה התפקיד שלהן וזה תמיד עניין אותי", היא מספרת.
על החשש מפני התפקיד שהפך לסמל ההפקרה של ה-7 באוקטובר אומרת גומא: "אני מקווה שכשאגיע לתפקיד יקשיבו לי ושמה שאני אעשה יהיה משמעותי. זה תפקיד שהיום אף אחת לא רוצה לקבל ולדעתי זו טעות, כי זה תפקיד מדהים".
* 'מרחבי הנשימה' של עלם מופעלים בשותפות משרד הרווחה והביטחון החברתי.
בשיתוף עמותת עלם
