"עמית אמרה שמאז ומתמיד היא חלמה להיות פרמדיקית, אבל כשקיבלה פידבק חיובי מהקהל על יכולת המשחק שלה בהצגה, היא הודתה שזה פתח לה את התיאבון והיא לא יודעת במה לבחור", מספר אורן כהן, שחקן בתיאטרון באר שבע ומורה בבית ספר למשחק בנתיבות. מפרוץ המלחמה כהן איבד את חברו הטוב ושניים מתלמידיו, ביניהם גם את עמית מן ז"ל - הפרמדיקית של קיבוץ בארי, שנרצחה ב-7 באוקטובר בעודה מטפלת בפצועי הטבח באומץ ובנחישות במרפאת הקיבוץ.
"אחרי שמנהלי תיאטרון באר שבע צפו בהצגה 'האסופית', שבה שיחקה עמית כשהייתה בת 16, הם מיד שאלו אותי עליה וביקשו שאמסור לה שאם היא רוצה להצטרף ללימודי בית הספר למשחק - היא מוזמנת בשמחה", משחזר כהן. "היא התייעצה איתי בזמנו ואמרתי לה שאת ההחלטה הזאת היא צריכה לקבל בעצמה, ועם זאת אין ספק בכלל שהיא שייכת לבמה".
5 צפייה בגלריה
עמית מן ז''ל בתפקיד אסופית. "הייתה כוכבת שלא הייתה מודעת לכך שהיא כוכבת"
(צילום: דניאל כהן)
זמן קצר לאחר מכן, עמית נרשמה ללימודי משחק בבית הספר של כהן בנתיבות. "אני לא אשכח את הרגע שבו היא הגיעה לאודישנים ל'אסופית', ואמרה בצניעות שאפיינה אותה כל-כך: 'אני יודעת לשיר, אבל אני לא יודעת לשחק'", מתאר כהן, "אבל איך שהיא פתחה את הפה קלטתי שמדובר פה בכוכבת שעדיין לא יודעת שהיא כזו. כמובן שהיא גם קיבלה את התפקיד הראשי בהצגה ושיחקה את אסופית".
למרות הצלחתה של עמית על הבמה ואהבתה למשחק ולשירה, "כעבור שנה, כשהתחלנו באודישנים להצגה חדשה, היא התקשרה אליי ואמרה שהחליטה ללכת עם החלום שלה ולהיות פרמדיקית, ולכן גם לא תגיע להפקה. היא תמיד הייתה בוגרת לגילה", הוא מוסיף, "זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל באופן אבסורדי יצא שהיא כובשת את הבמות דווקא לאחר מותה".
"כמו חץ לתוך הלב"
לאחרונה, נערכה בתיאטרון באר שבע הפרימיירה של ההצגה החדשה שבה כהן משחק - "עד שהמוות יפגיש בינינו". ההצגה, שנכתבה על ידי נועה לזר-קינן ודפנה זילברג, שגם ביימה אותה, היא קומדיית מסע מצחיקה-עצובה על החיים שאחרי המוות ועל כוחה של האהבה. לצידו של כהן משחקות גם שירה נאור, דורית לב ארי ושחקני תיאטרון נוספים.
"'עד שהמוות יפגיש בינינו', היא קומדיה רומנטית על אלמנה שביום השנה למותו של בעלה פוגשת את חברו הטוב. דרכו היא מגלה שבעלה השאיר לה צוואה מיוחדת: לפני שהלך לעולמו, הוא מצא עבורה שלושה גברים פוטנציאלים בניסיון לדאוג לה לאהבה חדשה ביום שאחרי לכתו", מתאר כהן ומוסיף: "זה מחזה מקסים ומתוק, מצחיק ועצוב ויחד עם זאת גם מאוד מנחם, בטח בתקופה מורכבת כמו זו שאנחנו חווים בימים אלו. אמנם הוא עוסק באובדן, אבל עם הרבה הומור וקצת ציניות. יש משהו בקומדיה שפותח את הלב ומאפשר לטרגדיה להיכנס, ממש כמו חץ שנורה ישירות לתוך הלב".
את הרגע המכאיב שבו החץ ננעץ בלב, כהן חווה השנה יותר מפעם אחת. כמי שנולד וגדל בשדרות ועבר יחד עם אמו לבאר שבע אחרי שנים שבהן חיו תחת איום הקסאמים, הוא הכיר חלק גדול מתושבי העיר שנרצחו עם פלישת מחבלי החמאס לשדרות. ביניהם, היו גם שני חבריו הקרובים - קובי פריאנטה ז"ל שנרצח במהלך ריצת בוקר, ורס"ב אדיר שלמה ז"ל, שעשה את דרכו לתחנת המשטרה בעיר ונתקל במחבלים הרצחניים.
"כשהבנתי מה קורה ועד כמה חמור האירוע, נדלקה אצלי פוסט-טראומה מהתקופה שבה גרתי בשדרות", הוא מספר. "כששמעתי שקובי נרצח נפלתי מהרגליים והתחלתי להתפרק ולבכות. איבדנו את אחד האנשים הטובים והמיוחדים שהיו כאן".
כעבור חודשיים הגיעה בשורה קשה נוספת: רס"ל (במיל') ליאב אטיה מבאר שבע, אותו כהן ליהק לתפקיד הלוחם בהפקה "מיקה שלי" ב-2016, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן 25 היה בנופלו.
"מה שכל-כך סימבולי בכל הסיפור הטרגי הזה, הוא ש'מיקה שלי' עסקה בתקופת הזחיחות שבין מלחמת ששת הימים להפתעה הגמורה של מלחמת הכיפורים שתפסה אותנו לא מוכנים מול האויבים", אומר כהן. "ליאב שיחק בהצגה סרן קרבי במלחמת כיפור ש-50 שנה אחרי אותה מלחמה, נפל כגיבור בעוד מלחמה שהצליחה להפתיע אותנו שוב.
"בכל מחזור יש שניים-שלושה תלמידים שנכנסים ללב ומזכירים עד כמה שהדור הזה טוב", הוא מוסיף בכאב, "ויש כאלה שמנצנצים, ליאב היה כזה. הוא היה פייטר אמיתי".
"הייתי במקום לא טוב"
כבר יותר מעשור שהוא עובד עם קבוצות נוער בבאר שבע, ומעניק כלים מקצועיים לצעירים הללו שחולמים להיות שחקנים. בעקבות אירועי 7 באוקטובר, הוא חיבר את "אולפן בהפרעה" - מחזמר העוסק במלחמה שמתקיימת בימי מלחמה. בין השחקנים שמשתתפים בו ישנם גם תלמידי תיכון מבאר שבע.
"במרכז המחזה יש אולפן טלוויזיה שמנסה להשיג רייטינג בצל המלחמה", מסביר כהן, "והוא כולל הרבה מאוד ביקורת על השנאה והפילוג שיש במדינה".
לציון שנה לאירועי 7 באוקטובר, יעלה המחזמר שוב. "רציתי להיות עם הפנים קדימה והחלטנו לייצר משהו מקורי, גם עבורי וגם עבור בני הנוער", הוא מסביר ומסכם: "הייתי במקום מאוד לא טוב מאז אותה שבת, עם כל האבדות והבשורות הקשות. העיסוק באמנות הציל לי את הנפש, והעובדה שאני יכול להמשיך ולעסוק בה בתקופה מטלטלת כל-כך - זו זכות גדולה עבורי".
