צפו: המונולוג המצמרר של חמיד, שהציל את בנו ואת החיילים ממארב של חמאס
בבוקר ה-7 באוקטובר הסיעה פאטמה אבו עראר, בת 32 מכפר ערערה שבנגב, את בעלה חמיד לעוד יום עבודה בחקלאות במושב מבטחים. איתם ברכב היה גם אליאס, בנם בן שמונת החודשים, שעדיין ינק ולא עזב את אימו לרגע. היא הושיבה אותו בכיסא התינוקות שבמושב האחורי, הידקה את החגורות, התיישבה בכיסא הנהג כשבעלה לצידה וכך הם יצאו לדרך.
כשהגיעו לצומת מעון, הגיעה לכיוונם שיירה של אופנועים. "לא נתנו לזה יותר מדי תשומת לב, אנחנו רגילים שבשבתות יש שיירות של רוכבי אופנועים ואופניים באזור", סיפר חמיד לבמאי רגב קונטס, שראיין אותו לטובת סרטון חדש של עמותת 'האם ראית את האופק לאחרונה?'.
רק שהפעם הייתה זו שיירת אופנועים של חמאס. הם רכבו לידם, זיהו בוודאות את פניה העטופות חיג'אב של פאטמה, וירו לעברם ואל מכוניתם. הם עשו זאת בנון-שלנט מחריד, ירו והמשיכו בדרכם, אופנוע אחרי אופנוע. לפאטמה לא היה סיכוי. "היא קיבלה את כל הכדורים... אמרה לי 'אני לא מרגישה את הרגל'", מספר חמיד. "הסתכלתי עליה, היא הייתה מפורקת". חמיד הבין שאשתו לא תחזיק מעמד. "אמרתי לה 'פאטמה, אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו', היא הספיקה לחזור על זה ארבע פעמים. בפעם החמישית היא כבר לא הצליחה להשלים (את המשפט)".
חמש שעות עם תינוק בארון תקשורת
חמיד הוריד לאחור את גב הכיסא של פאטמה, עצם את עיניה, ירד מהאוטו ופתח את דלת הנהג לרווחה כדי שכוחות ההצלה יזהו אותה כאשר יגיעו לאזור. "פתחתי את הדלת האחורית, הילד היה שקט. חשבתי שגם אותו איבדתי. לקחתי אותו בין ידיי כדי לבדוק, ואז הוא בכה. הוא חי".
חמיד יצא מהרכב עם התינוק אליאס, והתחיל לרוץ מחשש שהמחבלים יראו אותו. הוא מצא מחסה בארון תקשורת מבודד באחד השדות הסמוכים, והתחבא שם עם אליאס התינוק כחמש שעות. תוך כדי כך ניסה ליצור קשר עם המשטרה. "הבנתי שיש כאוס ויש בלאגן ושאף אחד לא יכול לבוא להציל אותנו כרגע. במשטרה אמרו לי 'חמיד חכה בסבלנות, כרגע אין לנו איך לעזור, תשמרו על עצמכם'". הוא מספר שאותם מחבלים, שירו באשתו למוות, תפסו שליטה על כל הציר וירו אל עבר כל המכוניות שנסעו על הכביש. "הילד בכה כי רצה לינוק, אז בכל פעם שמתי לו אצבע בפה, כדי להרגיע אותו", מספר חמיד.
"זמן קצר אחר כך אני שומע דיבור בעברית. אני מביט מתוך הארון ורואה כוח של צה"ל שמגיע מקדימה. מאחוריי, אני שומע את המחבלים מתווכחים ביניהם אם לירות בהם או לא. אחד מהם אמר לשני: 'בוא נחכה שהחיילים יתקדמו שישה-שבעה מטרים, ונחסל את כולם"
בשלב מסוים התמקמו ארבעה מתוך שמונת המחבלים מאחורי ארון התקשורת שבו הם התחבאו, והתכוונו לנהל מארבים לכוחות ההצלה והצבא שיעברו שם. "זמן קצר אחר כך אני שומע דיבור בעברית. אני מביט מתוך הארון ורואה כוח של צה"ל שמגיע מקדימה. מאחוריי, אני שומע את המחבלים מתווכחים ביניהם אם לירות בהם או לא. אחד מהם אמר לשני: 'בוא נחכה שהחיילים יתקדמו שישה-שבעה מטרים, ונחסל את כולם.
"המחבל הזה, הוא יודע את מי הוא הרג? אמא לתשעה ילדים! הגדול שלי בן שמונה וחצי... הוא הרג אמא מוסלמית, שומרת דת, אמא שארבע הבנות שלה לומדות את הקוראן שהוא עצמו (המחבל) לא יודע. אז על איזה איסלאם אנחנו מדברים?
"פה אמרתי לעצמי - חמיד, החלטה מהירה! הורדתי את החולצה, הרמתי את הבן שלי ואת הידיים למעלה, ויצאתי בריצה לכיוון החיילים". אלו היו שעות מתח שיא, החיילים הדרוכים והמתוחים חשדו בדמות שיצאה אליהם מארון התקשורת והתחילו לירות על חמיד והתינוק, עד שאחד המפקדים קרא להפסיק את האש. למרבה המזל, הם לא נפגעו. "התקרבתי אליהם ואמרתי להם 'זוזו אחורה, יש כאן מחבלים!'". הוא סימן למפקד היכן מאחורי הארון הסתתרו מחבלי חמאס. החיילים חיסלו אותם במקום. כך הציל חמיד את חייהם של רבים מהחיילים.
"המחבל הזה, הוא יודע את מי הוא הרג? אמא לתשעה ילדים! הגדול שלי בן שמונה וחצי. מה אני אעשה? אני לא יודע, סתם משכנע את עצמי, אומר שאני אתגבר… מנסה לחשוב, לעכל, לנתח. אין פירוש לזה. הוא הרג אמא מוסלמית, שומרת דת, אמא שארבע הבנות שלה לומדות את הקוראן שהוא עצמו (המחבל) לא יודע. אז על איזה איסלאם אנחנו מדברים? האיסלאם שלנו הפוך ממה שהם עשו".
"צריך לעשות שינוי, כל מי שחי במדינה הזו צריך להיות גוף אחד. ערבים, יהודים… כולם צריכים להיות גוף אחד".