צפו בריאיון באולפן ynet עם אוריה רוזמן, וסאמח ('סאז') זקות:
אחרי ששברו את הרשת – אוריה וסאמח בריאיון באולפן
(צילום: ירון ברנר)
דיאלוג ראפ דוקר, המורכב מאוסף של האשמות מתגזענות, חרדות וביטויים של ייאוש, שמטיחים זה בזה צעיר יהודי וצעיר ערבי, כבש השבוע את הרשת בזכות הכנות שבו והנכונות לאוורר את הרעילות. באולפן ynet מספרים אוריה רוזמן יוזם הקליפ ומציג בו את טיעוני "הצד היהודי", והראפר סאמח ('סאז') זקות שאמון על טיעוני "הצד הערבי".
קחו אותי להתחלה
אוריה: "לפני שלוש שנים אני יושב בסלון ורואה קליפ של ראפר אמריקאי שקוראים לו גונ'ר לוקאס שנקרא I'm not a racist ומדבר על גזענות בין שחורים ללבנים בארה"ב, חוטף כאפה לבטן, כיווץ בבטן, אמת לפרצוף. בפעם השנייה שראיתי את זה, אני כבר מלא בהשראה ורוצה לעשות גרסה ישראלית. החלטתי את זה בסלון באותו רגע.
אתה מוזיקאי?
אוריה: "לא. אני בחור צעיר שמתעסק בחינוך בשמונה השנים האחרונות. עברתי איזשהו שינוי רוחני ואני מנסה ליצור, מנסה לעשות דברים שאני מרגיש שלם איתם ועושים impact בעולם. אמיתי. הכי קצר שאני יכול להגיד את זה. התחלתי לעבוד על השיר, התחלתי לכתוב מילים וגיליתי שאני לא יודע מספיק, ושאני לא יכול לעשות את זה ברמה שאני רוצה – והתחלתי מחקר. הסתובבתי בארץ ופגשתי יהודים וערבים מגוונים מאוד בכל הארץ, ושנתיים בעצם אספתי גזענות ודעות קדומות ומילים קשות והושבתי אותם לתוך ביט של ראפ. פגשתי מפיק, הקלטתי את השיר, היה מגניב אבל היה חסר את האותנטיות של הצד השני. שם אני מבין שאני צריך לחפש שותף ערבי שייכנס איתי לפרויקט הזה, חבר הכיר לי את סאמח, משם קליק מטורף – שנה עובדים על הדבר הזה, חברים מאוד קרובים.
שום קשר למה שקרה פה?
אוריה: "שום קשר"
סאמח: "הוא התחיל את הפרויקט לפני שלוש שנים, הכרתי אותו לפני שנה, וברמדאן לפני חודש וחצי צילמנו את הקליפ, הכנו אותו לקיץ.
אתה מוזיקאי?
סאמח: "אני מוזיקאי ושחקן כבר 20 שנה, בא מהתחום"
זה נראה טוב, הפקה מדהימה
סאמח: "לגמרי. מאוד פשוט, היינו מאוד פשוטים"
מה קרה כשהמדינה התחילה לבעור? איך זה התחבר לכם לפרויקט?
סאמח: הוצאנו את זה ביום חמישי, אנחנו כולה חמישה ימים באוויר, והגענו ליותר ממיליון איש. הוא רצה להוציא את זה בחמישי, אמרתי לו חכה עוד קצת, הכריזו על הפסקת אש, העניינים רגועים בעכו לוד יפו, התחילו להירגע. הוא אמר "מוציאים את זה עכשיו". אני חששתי בהתחלה כי המצב עדיין רגיש, אבל כנראה התברר שגם במצב הכי קשה וקיצוני צריך להוציא את זה.
לשים על השולחן הכל, זה הקטע בשיר הזה
סאמח: "כן"
איך התגובות?
אוריה: "מאוד מעורבות. אטילה, תמיד המצב קשה בישראל, תמיד זה לא הזמן הטוב. אני חושב שהטיימינג היה טוב כי הוא שירת את המטרה – האמת הכואבת פוגשת אוזניים פתוחות כשהמצב קשה ולאנשים אין פתרונות והגענו למצב חדש של ההתקוממות שהייתה בתוך המדינה שאנשים פוחדים באמת על מה שקורה בערים המעורבות. לשים את האותנטיות והדוגרי כמו ששמנו את זה, ולהגיד תראו אפשר גם ביחד, יש פה חברות שבשנה האחרונה גדלה מאוד וזה המסר של השיר
איך אצלכם במגזר?
סאמח: "אין מגזר. זו החברה הערבית. זה חשוב סמנטיקה, כי בוא נדבר דוגרי. אחת ממטרות הפרויקט זה לשנות את השיח, לא להתבייש להגיד את האמת. אנחנו חברה, קהילה, לא מגזר. האמת הקהילה והחברה הערבית מגיבה ברמה שאני כבר חמישה ימים בקושי ישן מרוב הודעות תמיכה. לא רק מישראל ופלסטין, קיבלתי תגובות ממלזיה, דובאי, קטאר, בחריין – קהילות פלסטיניות שחיות שם. הם אומרים לי שכן רוצים לחיות בשלום ולשאוף לשם, אבל צריך לדבר, צריך להגיד את האמת, להבין שיש פה 73 שנה של כאב שהצעירים, אנחנו הדור הצעיר, רוצים לחיות אחרת. לא להתבייש לבקש את זה.
עבדתם על הפרויקט שכל כולו דיאלוג ואז באו הלינצ'ים והפרעות. היה רגע שזה בלם אתכם או שנהפוכו, שמתם רגל על הגז?
אוריה: אנחנו מאוד מאמינים במה שהפרויקט הזה בא לעשות. כשהתחיל הבלאגן בארץ, כולם אומרים לי טיימינג זה הדבר הכי חשוב, אבל אני לא יכול לפרסם את זה כשאנשים נהרגים ויש פה סטרס והמדינה לא מוכנה לשמוע. ואיכשהו בלי שכיוונו, עוד עריכה ועוד שיפוצים, ביום ששחררנו את הפרויקט הוכרזה הפסקת האש. היה משהו קוסמי שאמר תשחררו אנחנו מוכנים לשמוע את הדבר הזה. התגובות שאנחנו מקבלים, גם הקיצוניות שציפינו לקבל, הן הולמות את זה שזה מאוד פוגש אנשים שמבינים על מה מדובר, כמה זה נחוץ וכמה צריך שיח אחר.
סאמח: "נשמח שכולם ידברו דוגרי, ולא להתבייש. בעזרת השם בשורות טובות ונעבור את התקופה הזאת".
