מה גרם לנועה, שחקנית עם משפחה תומכת, להפוך לקורבן לאלימות כלכלית? כיצד דפנה, המוזיקאית המוערכת, נפלה קורבן לאלימות קשה ורצח על ידי בן זוגה לשעבר? מדוע מיקה השתכנעה לבטל את החתונה שלושה ימים לפני הטקס וכיצד הצילה חיים של אישה אחרת? ומה אירנה זוכרת מילדותה תחת הצל המאיים של האלימות?
פודקאסט חדש בשם "לי זה לא יקרה" מושק בימים אלה במטרה להיאבק בתופעה המכאיבה של אלימות במשפחה. אירנה מעין היא אחת המשתתפות בפודקאסט, שמספרת את סיפורה האמיתי כילדה בבית אלים. "עם כל הקושי והחשיפה היה לי חשוב לתת גם שם את הקול שלי ואת הסיפור שלי כדי להסביר עד כמה רחב המנעד של אלימות במשפחה ועד כמה, הנושא הזה עלול להגיע ממש לכל אחד ומכל אחד" משתפת מעין.
"חשוב לי שיבינו שאלימות היא לא רק סימנים כחולים וחפצים שבורים וכתובות אדומות דם על הקיר. זה לא שחור או לבן אלא יש הרבה אפור. והאפור הזה גם יכול להיות אלימות. אם נדע מה הסימנים נוכל בקלות יותר לזהות מה כן ומה לא, ואולי להתערב לטובת הקורבן הבא".
בסדרת הפודקאסטים "לי זה לא יקרה" מוצגים סיפורים אמיתיים של חמש נשים. כולן חזקות מרשימות ונבונות - וכולן סבלו ממערכות יחסים אלימות בבתיהן (מינית, פיזית, כלכלית ו/או רגשית). הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, אולם חלקם מוגשים בשמות בדויים ופרטיהם שמורים במערכת.
לכל פרק מוצמד פרק נוסף העוסק בניתוח המקרה – בחינה חוזרת של כל התהליך בהשתתפות אנשי מקצוע מובילים בתחומם, שמסייעים להבין ולנתח את סימני האזהרה שקדמו לאותו מקרה.
"מטרת הפודקאסט היא להפריך בדיוק את שמו, ש'לי זה לא יקרה', אם רק לא נתלבש בצורה מסוימת ולא נלך בסמטה חשוכה", מסבירה ד"ר אפרת נוה, מקימה ומנהלת את "מאור", מרכז טיפולי לילדים ובני נוער נפגעי תקיפה מינית, עמותת יחדיו, משרד הרווחה והביטחון החברתי.
"צריך להוקיע את החשיבה המוטעית, הנאיבית שאנחנו חסינים. לצערי, ואני באמת מבכה על כך, לכל אחד זה יכול לקרות". הפודקאסט החדש בהנחיית מעין בוימן משיטה, פסיכולוגית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי ויוצרת הפודקאסט "עושים פסיכולוגיה", הוא יוזמה של חברת סופר-פארם ובשיתוף רשת הפודקאסטים "עושים היסטוריה".
"החשיפה למידע, הבנת הנושא והכרת הסימנים, יכולים לאפשר לבני משפחה וחברים לזהות מצוקה בסביבתם ואולי למנוע את האסון הבא, ויתרה מכך – לסייע לאנשים שחווים בעצמם אלימות שלא בהכרח משאירה סימנים, להבין מה הם חווים", מסבירה בוימן משיטה, המשתתפת גם בצוות הפסיכולוגים של תוכנית הטלוויזיה "חתונה ממבט ראשון".
"יש פנים רבות לאלימות ובכולם היא אינה מוצדקת. אנו מקווים שבעזרת הפודקאסט נצליח להגיע לכמה שיותר גברים ונשים שילמדו לזהות את נורות האזהרה ויבינו כיצד כדאי לפעול במקרים כאלה. כי בניגוד לשם הפודקאסט, אלימות במשפחה עלולה לקרות לכל אחד ואחת. אלימות במשפחה, על כל סוגיה, היא לא נורמלית ולנו, לכולנו, יש היכולת, אם לא החובה, להיאבק בתופעה. חפשו את הסימנים, היו ערניים ואולי נמנע את האסון הבא".
"אימהות לומדות לזהות"
כמעט כל הורה בישראל מתהלך בעולם במחשבה ש"בבית שלי זה לא יקרה" וילדיו מוגנים מפגיעה מינית. "אימהות לומדות לזהות" הוא מיזם שמטרתו לייצר קהילות מוגנות של אימהות ברשויות מקומיות בארץ, שילמדו לאתר, לזהות ולמנוע פגיעה מינית בילדים. האימהות יקבלו ליווי והנחיה מנשות מקצוע באמצעות מפגשים חודשיים, בהם יוענקו כלים להורות קשובה, סימנים נפוצים ותסמונות של פגיעה מינית בקרב ילדים, ומידע לגבי גורמי הטיפול והסיוע בכל ההליך במידה ומתגלה פגיעה.
6 צפייה בגלריה
אורלי וילנאי עם משקפיים ורודים כחלק ממיזם "אימהות לומדות לזהות"
(צילום: יח"צ "אימהות לומדות לזהות")
כצעד נוסף וכדי להעלות מודעות לנושא של פגיעה מינית בילדים ולמיזם החדש, סלבריטאים וידוענים רבים בהם: חברי שלישיית "מה קשור", טל מוסרי, גורי אלפי, רותם אבוהב, אורלי וילנאי, ליהיא גרינר, אופירה אסייג, יונתן ברק ועוד בהובלתה של השחקנית שלומה רבקה לוין, התגייסו להצטלם ולהעלות לאינסטרגם של המיזם עם משקפי הלבבות הוורודים של המיזם המסמלים את הקושי שלנו להסתכל על ילדינו ולחשוב שעברו חוויה קשה כמו פגיעה מינית.
הרעיון העומד מאחורי המשקפיים הורודים היא האפשרות להסיר אותן ולראות מה עובר על הילדים, ובמידה ומתגלה כי חוו פגיעה - לטפל ולדווח. מאות זוגות של משקפיים ורודים אלו מפוזרים בימים אלו בכל הארץ כדי שכולם יוכלו להצטלם עימם להעלאת מודעות.
המיזם עובד בשיתוף פעולה מלא עם הרשויות המקומיות וגורמי הטיפול ברווחה ועם ארגוני סיוע הפועלים ברשויות, במטרה לצמצם את הפערים ברשת ההגנה והסיוע, כדי שאף ילד לא ייפול בין הכיסאות.
"כשאנשים רואים או שומעים אותי, תמיד עולה המשפט 'לא רואים עלייך'. כי לא רואים. עם השנים אני מגלה כמה נשים מרגישות כמוני, מפוצלות בין עולמות, אבודות במרחב הכיסוי, חזקות אבל סובלות. נואשות לכתף, נואשות לחשיפה, לשיתוף, לפורקן".
בחודש ינואר 23 הושק הפיילוט של "אימהות לומדות לזהות" בשבע רשויות בארץ: צפת, כרמיאל, מועצה איזורית משגב, קרית מוצקין, מועצה איזורית דרום השרון, רעננה ואשדוד. את המפגשים מובילות מנהלות הקהילות של המיזם שהוכשרו בהכשרה ייחודית ומקצועית לתפקיד זה.
"הנושא של פגיעה מינית בילדים מאוד לא מדובר וקשה לעיכול, רבים מעדיפים להתעלם מהתופעה שהיא הרבה יותר שכיחה ממה שכולנו חושבים", מסבירה עו"ד אפי אומיאל פדידה, מיסדת המיזם, "הדיווחים המאוחרים וחוסר המודעות בחברה בישראל להיקף העצום של התופעה בכל סוגי האוכלוסיות מייצר כר נרחב להמשך קיומה של הפגיעה המינית".
עדויות חיות וכואבות
בעקבות המיזם "אמהות לומדות לזהות", נשלחו למנחת אחת הקבוצות ענבל מאור, שני סיפורים אישיים, כואבים ונוגעים ללב.
"חייתי כל חיי חיים רגילים, אך למעשה, בתוכי התחבאה לה אמת אחת מפוצלת וסמויה. חייתי מתוך מחשבה של חוסן, אך הייתי בודדה ועצובה. לא הבנתי מה אני מרגישה, מה הסיבה לעצב. מבחוץ הייתי חייכנית, שמחה, פעילה, אנרגטית, בתוכי הייתי אבודה. בגיל 44 מתפרצת דיסוציאציה שחושפת קטסטרופות. הזכרונות מתפרצים בהדרגה, יחד עם משבר נפשי קשה מאד, כאבי גוף, גידול סרטני בגב והתקפי חרדה איומים. כשנחשף העבר שלי אני מגלה שעברתי מעשי סדום מתמשכים בגיל 6-7, פגיעות מיניות בגיל עשר ואונס אלים וקשה בצבא. בגיל 44 מתרחשות עוד שתי פגיעות מיניות. איך חיים עם מידע כזה? עם אכזריות כזו ועם מטען פוסט-טראומטי שהתחבא שנים? מה עושים ? מה עם הילדים בבית, ההתרסקות הכלכלית? כמו אובדן שפיות.
עם הזכרונות שמתפרצים יוצאים הדיכאון, ההחלטה להתאבד והייאוש מהחיים. אבל משהו קורה בדרך שמשנה את כל התמונה. במסע ההחלמה אני משנה את חיי מכל הבחינות וכל מה שהיה סוד מתחיל להיות גלוי ומדובר. אבל, בינינו, מי רוצה לשמוע על זה? מה באמת יודעים על מי שעברו פגיעות כאלה? מה לא כתוב ולא נאמר בתקשורת? מה לא גלוי? מה הפלא שההסתרה הייתה משימת חיי הלא ידועה ואיך זה שלא זכרתי או דיברתי? כשאנשים רואים או שומעים אותי, תמיד עולה המשפט "לא רואים עלייך". כי לא רואים. עם השנים אני מגלה כמה נשים מרגישות כמוני, מפוצלות בין עולמות, אבודות במרחב הכיסוי, חזקות אבל סובלות. נואשות לכתף, נואשות לחשיפה, לשיתוף, לפורקן.
בשליחות חיי ובהרצאה, הסדנאות והקליניקה, שלי אני מספרת על מה שלא רואים, מדברת על מה שלא מעיזים לדבר, על מה שלא יודעים. יש עולם פנימי שלם ששקוף למתבוננים מהחוץ. אני מקדישה את חיי לנשים כמוני. זו הסיבה שנשארתי בחיים. היום אני מדברת".
6 צפייה בגלריה
"הדיווחים המאוחרים וחוסר המודעות בחברה בישראל להיקף העצום של התופעה בכל סוגי האוכלוסיות מייצר כר נרחב להמשך קיומה של הפגיעה המינית".
(shutterstock)
עדות נוספת שהתקבלה מבוגרת המיזם ונשלחה למנחה:
"רציתי לשתף אותך שנפגעתי מינית על ידי קרוב משפחה בגיל שבע בערך. אחר-כך על ידי שכן בגיל עשר, שהתעסק איתי כשישנתי אצל אחותו... וזה המשיך והמשיך, לא רק איתו.
לא שיתפתי אף אחד, ידעתי שזה משהו לא טוב, אבל התביישתי מאוד מאוד לספר... ואז הפרעות אכילה ואשפוזים ארוכים. מגיל 16 אנורקסיה, בולימיה ומה לא.. ואני לא מספרת. אני בהכחשה לגמרי... אני כבר גדולה בת 21 משלימה בגרויות אחרי הצבא (בגלל האשפוזים) לוקחת טרמפ מבית הספר הביתה... שנגמר באונס.
הפעם כבר לא שתקתי ביקשתי 'לא', ביקשתי 'די', אבל לא התייחס אליי... אמרתי 'לא', ו'די'. פה כבר לקחתי את זה ממש קשה, כשהייתי קטנה לא ידעתי לצעוק או להתנגד פה כבר אמרתי "לא", ו"די". אני גדולה ולא היה בי את הכוח, הקול שלי נעלם. וניסיתי. כל בוקר קמתי עם בכי מהנשמה, ועדיין לא שיתפתי, זה הביך אותי מאוד-מאוד.
היום אני בת 37, לאחרונה פניתי לפסיכולוגית כדי להשתקם מתאונה שעברתי ונשארתי עם כאב כרוני מאוד חזק שלא מגיב לכלום.. היא חפרה וחפרה ואני לא רציתי עדיין לשתף. במפגש לפני האחרון שיתפתי אותה, והיא הייתה נוראית באמת, עשתה לי רע מאוד. כך שאחרי 16 שנים ללא הפרעות אכילה, חזרתי לאכול ולהקיא ולפעמים גם כמה פעמים ביום. הטענה שלה היא 'שרוב הילדים באים להורה ומספרים לו' והיא ממש התעקשה על זה שההורים שלי לא בסדר כי לא הרגשתי בנוח לשתף אותם.
הודות לך אני רואה שאני נורמלית, ולא רק אני מגיבה בהפנמה. היום יש לי בנים קטנים ואני בחרדות ממש. להשתתף בקבוצה של 'אימהות לומדות לזהות' זה מאוד טריגרי עבורי ואני לא מסוגלת, יחד עם זאת החיים בחרדה מתמדת מה יקרה אם יקרה, גם מוציאים אותי מהשלווה. תודה לך שאת קיימת, מה שאת עושה חשוב מאוד".
- להצטרפות למיזם ניתן לפנות לעו"ד אפי אומיאל פדידה, מיסדת המיזם, 052-377-2228 או במייל: kolhanashim1@gmail.com.
