לפני כמה שבועות ישבה דנה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), ידידה צעירה שלי, בשעות אחר הצהריים בבית קפה בשרון עם אחייניה. אל השולחן שלהם ניגשה לפתע אישה מטופחת, בשנות ה-60 לחייה ושאלה את דנה אם תוכל "לאמץ" את אחד מאחייניה לארוחות ערב שבועיות או למסיבות פיג'מות עם נכדותיה התאומות, "כי הן מאוד רוצות ילד אתיופי לבלות איתו", כך היא אמרה, במילים אלה ממש. דנה נותרה המומה.
דנה, יש לציין היא אמא צעירה, שעובדת בהייטק, כמו בן זוגה, שניהם ממוצא אתיופי. כך גם אחייניה, זאת אומרת ששיוכם לקבוצה באוכלוסייה ניכר לעין. למה חשוב לציין את זה? רגע, חכו, ישראל המשיכה להרעיף עליה את כל טוב גזענותה ממש ימים ספורים אחרי.
בשבוע שעבר הלכו דנה ובן זוגה לראות דירה בכפר יונה, שם נולדה וגדלה ושם היא מבקשת לגור, ליד המשפחה. בפוסט שפרסמה היא משחזרת: "השוכרת, שהייתה אדיבה מאוד, הראתה את הדירה ואמרה שכדי להתקדם לחתימת חוזה, היא צריכה להעביר את הטלפון אל בעלת הדירה וזו תיצור עימנו קשר. למחרת היום כבר חייגנו אל השוכרת לעדכן שאנחנו מעוניינים בדירה והיא אמרה בשמחה כי היא מעבירה את המספר שלנו לאותה בעלת דירה".
"מעולם לא חשתי כל-כך מבוזה, מושפלת ומופתעת. איך זה בשנת 2023 כמעט, זוג צעירים אתיופים, הורים טריים, הייטקיסטים אגב, ללא שום רקע מקדים או מאוחר, מחפשים דירה ונענים בשלילה רק על סמך מראה?"
"לא רלוונטי עבורכם"
"מחכים יום. יומיים. ואין שום טלפון. מופתעים אנחנו מתקשרים לשוכרת בשאלה - מדוע לא התקבל שום עדכון מצד בעלת הדירה והיא מצידה עונה כי בעלת הדירה השיבה שהדירה 'לא רלוונטית'. בחלוף השבוע אנחנו מבחינים כי המודעה לא הוסרה ואף עודכנה בימים האחרונים. מחייגים בפליאה אל אותה השוכרת מבקשים לדעת מה הסיפור, האם רלוונטי או לא? מקבלים תשובה 'לא רלוונטי עבורכם'", כך דנה משתפת.
עם חץ בלב ביקשה דנה את הטלפון של בעלת הדירה אך נענתה בשלילה. "שאלנו אם זה בגלל היותנו אתיופים, ונענינו ב'יכול להיות' ודי לחכימא ברמיזא. ככה. בפנים. בצורה הכי מעליבה, פוגענית וחסר טאקט שחודרת כמו חץ בלב וללא שום התנצלות. מעולם לא חשתי כל כך מבוזה, מושפלת ומופתעת. איך זה בשנת 2023 כמעט, זוג צעירים אתיופים, הורים טריים, הייטקיסטים אגב, ללא שום רקע מקדים או מאוחר, מחפשים דירה ונענים בשלילה רק על סמך מראה?" שאלה דנה, למרות שבפועל אף אחד אפילו לא ראה אותם בכל גילגול העסקה המפוקפקת הזו.
"אני שמחה שהעיסקה לא יצאה לפועל בעיקר כי אותה אישה לא תזכה להשתכר מכספנו, ועצובה עד מאוד שזאת עדיין המציאות העקומה שלנו", חתמה דנה את הפוסט.
כן, גזענות הייתה כאן תמיד והיא טבועה בכולנו מעצם היותנו בני אדם. הדבר היחיד שיש לעשות מולה זה לחנך, לחנך, לחנך ולא להפסיק לדבר על זה. אני בטוחה ששתי הגברות המופיעות כאן, זו מבית הקפה וזו המשכירה את דירתה, מצקצקות ממש כמונו מול סיפורים כאלה. פעם הן אולי היו אפילו מזהות בסיפורים כאלה ואחרים את עצמן ומתביישות.
היום הן פשוט עושות את זה בגלוי, בלי להתבייש כי יש מי שהצליח להכניס לשיח המתקיים בכנסת, בממשלה, באולפני הטלוויזיה ובאתרי החדשות – ובטח ברשתות החברתיות – את שיוכם של אנשים לקבוצה כזו או אחרת, על פי מראם, שיוכם החברתי, דעתם הפוליטית או נטיות ליבם, וגרם להם בכך להיות שווים יותר או פחות. פוליטיקת זהויות היא פוליטיקה לכל דבר אבל בדרך היא הופכת את ישראל לגזענית יותר, מפלה ומקוטבת. יש מי שזה משרת אותו.
רוצים לעשות אחרת? ספרו את סיפורה של דנה לילדים שלכם והסבירו להם מה כאן לא בסדר כי החינוך הוא המפתח להכול ואם ימשיך לו הקיטוב הזה, כנראה שלא נוכל לחיות כאן יחד בעתיד הקרוב מאוד.
