"כל העם במילואים, רק בישראל", כך נכתב בשיר שאת מילותיו חיבר אהוד מנור ז"ל בסוף שנות ה-60. מאז הרבה השתנה כאן, ולמרבה הצער שירות מילואים זה מזמן לא משהו שכל העם עושה, ומי שלא מעוניין - מוצא בקלות את הדרך לחמוק מהשירות, גם בימים טרופים אלה.
מי שבכל זאת בוחר לעזוב מאחור בית, משפחה, לימודים או מקום עבודה לטובת הגנה על המדינה, תוך כדי שהוא מקריב את חייו - עושה זאת מתוך מניע פנימי וחזק שבוער בקרבו, גם אם צו הגיוס לא תמיד מגיע בעיתוי המתאים ונמשך זמן רב מהמצופה.
ואז, ברגע אחד מרגש, רשימת שמות ה"מוקפצים" הופכת לקבוצה מאוגדת ומגובשת, שמוכנה לשרת את המדינה בחזית או בעורף כמה שרק צריך. "עברתי את החוויה הזו עשרות פעמים, ובכל פעם מחדש זה מדהים לראות את זה קורה", משחזר רס"ן (במיל') אריאל בן גד בחיוך, "כמו במטה קסם אנשים מכל קצוות הארץ, בכל הגילים, מכל המגזרים והעדות, מימין ומשמאל, מנכ"לים ועובדי כפיים - מתקבצים והופכים לחבורה אחת נכונה, מלוכדת ומוכנה לכל משימה. בלי ציניות ובלי התחשבנות - פשוט מגיעים כי צריך.
"בתוך מציאות בה כל דבר נמדד בערכים של רווח והפסד, של 'מה יוצא לי מזה?', המילואימניקים משדרים על תדר אחר", הוא מסביר. "להיות מילואימניק זה לדעת שאתה חלק ממשהו גדול יותר. זה לחיות את החיים, לבנות קריירה, לגדל ילדים, אבל לדעת שאם חלילה יצטרכו אותך - תהיה שם".
קהילה במדים
לפני שש שנים, בזמן ששירת כסמג"ד גדס"ר 6623 בחטיבה 55, זיהה בן גד אתגר משמעותי: חייליו מתקשים להתגבש כיחידה אחת. "ראינו ירידה במחויבות ואתגר בשמירה על לכידות היחידה", הוא משתף, "אבל במקביל, היתרון האנושי של משרתי המילואים בלט לעין. הבנו שחיבור משמעותי בין האנשים יביא תועלת כפולה - יחידה מוכנה יותר למלחמה, ותחושת שייכות עמוקה למשרתים".
מתוך הבנה זו נולדה תוכנית "פק"ל" (פלוגה, קהילה, לכידות), שהחלה כפיילוט ב-2018 בשיתוף קרן "מיראז' ישראל" ואכ"א. המודל הייחודי, שפותח יחד עם "מרכז שדמות" למנהיגות קהילתית במכללת אורנים ו"קומפאס", מציע גישה חדשנית: במקום להתייחס ליחידת המילואים כאל מסגרת צבאית בלבד, התוכנית רואה בה קהילה שלמה.
4 צפייה בגלריה
בן גד מתדרך את חייליו בשטח. "פק"ל הופכת את שירות המילואים מחובה להזדמנות"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
4 צפייה בגלריה
בן גד וחייליו בפעילות בעזה. "היתרון האנושי של משרתי המילואים בולט לעין"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"פק"ל הופכת את שירות המילואים מחובה להזדמנות", מסביר בן גד. "כשאנחנו מחזקים את הזהות והקשרים ביחידה, אנחנו לא רק בונים יחידה צבאית חזקה יותר - אנחנו יוצרים גשרים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית".
כיום, התוכנית מלווה 150 פלוגות מילואים, כשכל יחידה מקבלת ליווי מקצועי לאורך שנה שלמה. המפתח להצלחה? צוות מובילים קהילתיים מתוך היחידה שעובד יחד עם המפקד, ומנחה מקצועי כדי ליצור תהליכי לכידות משמעותיים. התוצאה היא יחידות מלוכדות וחסונות יותר, שמוכנות לא רק ליום פקודה, אלא גם להתמודדות טובה יותר עם משברים ואתגרים בשגרה.
מורשת של אחווה: דואגים למשפחות הנופלים
כשפרצה מלחמת "חרבות ברזל", מצא עצמו בן גד בחזית. "היינו חלק מההתקפה של אוגדה 98 בגזרת חאן יונס בעזה", הוא משחזר. "הלחימה הייתה עצימה, נתקלנו במחבלים מספר פעמים". בתוך ימים ספורים, איבד בן גד שלושה מחבריו הקרובים ליחידה: רס"ם יונתן דויטש שנהרג מאש צלף ב-7 בדצמבר, ולמחרת, בהיתקלות עם חוליית מחבלים בבית ספר, נפלו גם רס"ר ליאב אטיה ורס"ר עמרי בן שחר. באותה התקרית נפצע גם בן גד עצמו.
"יונתן היה חייל וחבר שלי במשך 16 שנה", מספר בן גד בקול רועד. "הוא היה חייל שלי עוד בסדיר, כשהייתי מפקד צוות צעיר אחרי קורס קצינים. עמרי וליאב היו חיילים צעירים בפלוגה, הכרתי אותם כשלוש שנים. עמרי תמיד בלט עם חיוך ענק ואכפתיות שלא נגמרת, וליאב היה מפקד וסמל צוות מקצועי ומוערך על ידי כולם. לצערי, לא הצלחתי להחזיר אותם הביתה בסיום המשימה".
למרות שנפצע באורח בינוני, בן גד לא ויתר. לאחר שבועיים בבית החולים "שערי צדק" ועוד שבועיים במרכז השיקום ב"הר הצופים", חזר לשדה הקרב. "הייתי צריך להגיע למצב שהיד מסוגלת ללחוץ על ההדק", הוא מסביר. "כעבור חודש הצלחתי לירות במטווח, השגתי את חתימת הרופא הגדודי וחזרתי ללחימה. מה שהניע אותי זה הרצון לחזור לחיילים שלי. זו הייתה תחושה של אבא שהשאיר את הילדים לבד בבית, כזו שיש בה דאגה עמוקה ורצון עז לחזור ולהיות איתם".
4 צפייה בגלריה
בן גד בבית החולים לאחר פציעתו בקרב. "הייתי צריך להגיע למצב שהיד מסוגלת ללחוץ על ההדק"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
בימים אלו, כשהגדוד ממוקם בגזרת מטולה ולוקח חלק בלחימה בדרום לבנון, בן גד לא שוכח את חבריו שנפלו ויזם פרויקט מיוחד לליווי ושיקום משפחות הנופלים, תוך דגש מיוחד על הילדים שנותרו יתומים. "יונתן בחר לחזור מחופשה משפחתית בחו"ל כדי להשתתף במלחמה על הבית", הוא מספר. "הוא השאיר אישה, מורן, וילד פעוט בן שנתיים, ארי, שלצערי יגדל ללא אבא. גם רס"ב אלכסנדר שפיץ מהיחידה שלנו, שנפל בלחימה בחאן יונס, הותיר אחריו ילד קטן. זה שובר את הלב בכל פעם מחדש.
"יצאנו בגדוד במבצע איסוף כספים, עם יעד של 250 שקלים לכל ילד", הוא מסביר. "הכסף יושקע בקרן חיסכון וכשהילדים יגיעו לגיל 18, הוא יועבר לרשותם. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למענם", הוא מסכם בעיניים דומעות. "למרות האלימות הנוראית שסביבנו, השיח המפלג והמחלוקות, כל עוד החבר'ה האלה כאן, משרתי ומשרתות המילואים, אנחנו נהיה בסדר".
לתרומות עבור יתומי המילואימניקים - לחצו על הלינק
