אירוע האחדות הארצי שיזם האב ששכל את בנו בעזה - ראיון עם חגי לובר, מוביל אירוע האחדות ואביו של סמ"ר (במיל') יהונתן לובר ז"ל ועם אורי בנקי, אבא של שירה בנקי ז"ל
(צילום: ירון ברנר)
בימים בהם רוחות המלחמה מנשבות בכל הכוח - גם בחוץ, אבל לא פחות מכך גם בפנים הארץ - יש מי שעדיין לא איבדו תקווה ומנסים להוביל לאחדות המיוחלת בינינו, אזרחי המדינה: הערב (חמישי) החל מהשעה 19:00, ייצא לדרך אירוע האחדות הארצי - "100*100 - 100 אנשים בכל צומת ב-100 צמתים ברחבי הארץ", במסגרתו יעמדו לפחות 100 אנשים ב-100 צמתים ברחבי הארץ ויקראו לאחדות דווקא בשעה זו.
לרשימת הצמתים בהם ייערכו אירועי האחדות - היכנסו לקישור
האירוע ייערך בהובלתו של מייסד היוזמה חגי לובר, אב שכול לסמ"ר (מיל') אלישע יהונתן לובר ז"ל, לוחם בגדוד 8104 בעוצבת ראם (179), שנפל בקרבות בדרום רצועת עזה לפני כשבעה חודשים. הוא הותיר אחריו אישה בהיריון ותינוק, זוג הורים ושמונה אחים. בן 24 היה בנופלו. יחד עמו לוקח חלק ביוזמה המבורכת אורי בנקי, אביה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה בדקירות סכין על ידי חרדי תושב ירושלים, בעת שצעדה במצעד הגאווה שנערך בעיר ב-2015. מלבד שירה, באירוע נפצעו שישה צועדים נוספים.
חגי, למה הקמת את היוזמה הזו ומה החשיבות שלה עבורך?
חגי: "יש קבוצות מיעוט בחברה שלנו שחבריה לא מפסיקים להדהד את אותה טרמינולוגיה מפלגת ומסיתה שהכרנו עד טבח 7 באוקטובר, ואני בטוח בכך שרובו המוחלט של העם רוצה להמשיך ביחד למרות המחלוקות, וישנן לא מעט מחלוקות, ולמרות הדעות השונות בנוגע לאיך צריך לפעול במלחמה, ובכלל".
המטרה של העצרת היא לקרוא לאחדות בעם?
"אנחנו שואפים להדהד את המציאות, שהיא הרצון של רובנו להיות מאוחדים ולחיות במדינת ישראל ביחד. המכנה המשותף שלנו הרבה יותר רחב מהשוני ומחילוקי הדעות בינינו, ויש לנו גם חזון משותף שאנחנו חולקים אחד עם השני - ופעם אחת ולתמיד צריך לצעוק את זה בצמתים.
"במאה צמתים יעמדו מאה אנשים ויהדהדו את הרצון לאחדות בעם. הנהגים שינועו מצפון לדרום הערב, ייחשפו לכל-כך הרבה אחדות שאולי היא תצליח לגרום להם, לכולנו, להבין שמעל הכול אנחנו רוצים לחיות ביחד ולהמשיך את ההיסטוריה היהודית יחד עם העם הזה - על כל גווניו, שיטותיו ודעותיו. אני מאמין בלב שלם שהאירוע הערב, וכמובן אחדות בתוך העם, תעניק רוח גבית לצפון ולדרום, וכמובן תוביל לשחרור חטופנו האהובים במהרה".
אורי, בתך שירה היא קורבן של שנאה פנימית. איך אתה רואה את נושא האחדות שחגי מדבר עליו?
אורי: "שירה ויהונתן נולדו באותה שנה, והם הרבה יותר קרובים ממה שאפשר אולי היה להניח. במהלך תשע השנים האחרונות, אנחנו מתמודדים עם הקושי הנורא של 'לצעוק' מתינות כי זה 'תרתי דה-סתרי' - אתה רוצה לצעוק מתינות, ויחד עם זה אתה גם רוצה שיצטרפו לצעקות שלך, אבל לא שומעים אותן כי הן מתונות. אם הייתי צועק שנאה, הסתה וגזענות, וצועק הכול שלי ואני חייב להכריע, והכול יהיה פה בדיוק כמו שאני רוצה - היו שומעים אותי חזק יותר, ובדיוק בגלל זה החלטנו לקיים את האירוע הזה.
"מאה צמתים בכל רחבי הארץ, שבע בערב, יום חמישי. בואו תעזרו לנו לצעוק מתינות. יש איזשהו קו מחבר בין הפילוג הפנימי לבין ניצול ההזדמנות של האויבים שלנו. 160 שנה שמדינת ישראל וקודמתה, התנועה הציונית, מנהלות פה מלחמת קיום. האויבים שלנו רק מחפשים את ההזדמנויות לפגוע בנו, ולצערי אנחנו מגישים להם אותן כשאנחנו מפולגים ומנהלים מלחמות פנימיות בינינו"
באמצעות היוזמה החשובה שלכם אתם בעצם מנסים להוכיח שרוב העם רוצה אחדות, אבל לא שומעים אותו כי הוא לא צועק, מפלג ומסית?
אורי: "נכון מאוד. אם קרה לי משהו אחד טוב בתשע השנים האלו, מאז ששירה נרצחה, זה שפגשתי המון אנשים טובים מהחברה הישראלית, כאלה שמנסים לצעוק מתינות וקולם לא נשמע. אנשים שהם שונים ממני, כמו חגי שהוא ואני לא נמצאים בדיוק באותו צד של המפה הפוליטית, ואנחנו לא מסכימים על הרבה מאוד דברים - אבל יש לנו הרבה מן המשותף".
איך התחיל הקשר ביניכם?
אורי: "נפגשנו בהפגנה. אמנם מאז 7 באוקטובר אני ממעט להפגין, אבל להפגנה הזו דווקא הלכתי, הפגנה שהיא לא בעד הממשלה, נאמר בעדינות, וחגי עמד שם עם שלט שקרא למתינות. ניגשתי אליו, הצגתי את עצמי, לחצנו ידיים והתחלנו לשוחח. הסתכלתי על התמונות של יהונתן ז"ל, והמראה שלו שונה לגמרי מהמראה של הילדים שלי - הזקן והפאות, אבל כשאני רואה אותה לבוש במדי צה"ל, זה מזכיר לי את עצמי. הרבה מאוד שנים הלכתי עם המדים האלו.
"אז בעצם, כמו שאמרתי קודם, גילינו שיש לנו הרבה במשותף ועל זה אנחנו משתדלים לשים את הדגש. זה כמובן לא אומר שאסור להתווכח ולחשוב שונה זה מזה. כשאני קורא לאחדות, אני לא מבקש לבטל את עצמי ואת הזהות שלי ובטח שלא להוריד את הראש, אני גם לא מבקש מאף אחד אחר שיוריד את הראש. יש לנו דעות והשקפות שונות וזה בסדר, אבל עם זאת כולנו צריכים ללמוד לוותר קצת ולסגת לאחור לפעמים, ומצד שני - לעמוד על ההיבטים שבאמת חשובים לנו".
חגי: "יש את השכבה של המחלוקת ושל הביקורת, והיא צריכה להיות וטוב שהיא שם. אבל לצידה יש גם את השכבה שהיא הבסיס שלנו, היא סלע קיומנו והמצע שלנו כאן בארץ, ואת השכבה הזאת צריך להבליט יותר. לכל אחד מאיתנו יש את הרובד המאחד שהוא הרבה יותר חזק מכל הביקורות, השאלות והמחלוקות. אני קורא לאנשים שמפגינים באופן קבוע, בעד או נגד, לאחים שלנו בקפלן - הצטרפו אלינו וקראו גם אתם לאחדות בעם".
