"כשהגעתי השבוע למפגש בבית של רוני, הוא ישר אמר לי 'את לא צריכה להביא לי כלום, מספיק שאת באה', מספרת מאיה (24), סטודנטית וחונכת לרוני, תלמיד כיתה ה' המתגורר בחלקו הדרומי של מרכז הארץ. "זה היה מאוד מרגש. בסופו של דבר, מדובר בילדים מבית הספר היסודי ועד התיכון, ביניהם ילדים שהוריהם מרצים עונש בבית סוהר, אחרים עם קשיים ומוגבלויות שונות - עיוורים, חירשים, סובלים ממחלות כרוניות ועוד. לסייע להם באופן שמשנה משהו בעולמם ומקדם אותם למקום טוב יותר – נותן סיפוק גדול מאוד", היא מוסיפה.
מאיה היא אחת מ-24 אלף סטודנטים שמשתתפים בתוכנית פר"ח (פרויקט חינוכי) פרויקט החונכות הגדול מסוגו בעולם, וחונכים מדיי שנה כ-40 אלף ילדים.
בעצם מדובר באחד הסטארט-אפים הישראלים הראשונים שיחגוג בקרוב 50 שנות קיום, במסגרת התוכנית חונכים סטודנטים, מכל זרמי החברה הישראלית, ילדים מוחלשים, במטרה לצמצם פערים במדינה ותמורת כ-105 מיליון שקלים המחולקים כמלגות מדי שנה.
6 צפייה בגלריה
"זוהי ההוכחה לכך שפלגים שונים יכולים לחיות יחד ולהעניק אחד לשני תמיכה, כשהכול מתחיל מהדור הצעיר".
(צילום: אוהד הרכס)
20 מדינות בעולם כבר אימצו את הקסם החברתי הישראלי הזה, והן מקבלות מאיתנו השראה, ליווי וחומרי הדרכה. במקסיקו, למשל, הפרויקט מיושם כבר ביותר ממאה קמפוסים.
"הפרויקט נולד מתוך חלום של אדם אחד, ד"ר רוני עטר שהיה דוקטורנט במכון ויצמן, וצמח לארגון חברתי א-פוליטי פעיל עם עשרות אלפי סטודנטים שתורמים בכל שנה, וכמעט פי שניים ילדים שנתרמים – ביניהם חרדים שחונכים ילדים ערבים, דתיים שחונכים חילונים והפוך, ללא הבחנה של שמאל או ימין", מספר אלון גלרון, מנכ"ל הארגון ואיש חינוך במקצועו. "זוהי ההוכחה לכך שפלגים שונים יכולים לחיות יחד ולהעניק אחד לשני תמיכה, כשהכול מתחיל מהדור הצעיר".
לממש את הפוטנציאל
הדגש בחניכה הוא על הענקת תשומת לב אישית ודגם חיובי לחיקוי, ובכך התוכנית מסייעת לילדי הפריפריה הגיאוגרפית (80 אחוז מכלל החניכים) והחברתית בישראל, לממש את הפוטנציאל הגלום בהם, לפתח הערכה עצמית חיובית ולשגשג. בגילים גדולים יותר ניתן דגש רב יותר ללימודים.
גלרון מדגיש: "החונך מעניק לילד שאליו הוצמד תשומת לב, חום, דאגה, טיפול אישי ומשמש עבורו דגם לחיקוי. גם הסטודנטים החונכים יוצאים נשכרים מפעילותם - בנוסף לקבלת מלגה בגובה של כמחצית שכר לימוד, הם זוכים לחוות תחושה של סיפוק ועשייה מעצם תרומתם לחברה. אנחנו פועלים מתוך אמונה שלמה שהערנות למצוקות ולבעיות הקיימות בחברה הישראלית, שאותה מפתחים הסטודנטים במהלך הפעילות בפר"ח, מהוות צעד חשוב לפתרונן ולצמצום הפערים החברתיים במדינה".
עדי, סטודנטית המתנדבת כחונכת במסגרת פר"ח בדרום הארץ, הייתה גורם מאוד משמעותי השנה בחייה של גילי, תלמידת כיתה ב'. הקשר ביניהן החל בקושי רב. בעקבות האכזבות שחוותה גילי בחייה
היא בחנה את עדי שוב ושוב, ורק אחרי חודשיים של התמדה היא הרגישה שאפשר לסמוך עליה. "מאז הקשר בינינו התחזק מאוד והפכתי להיות המקום הבטוח של גילי, מעין מודל לחיקוי והשראה. זה התחיל בזה שהיא הסכימה לעשות דברים מסוימים רק יחד איתי. יותר ויותר להיוועץ רק בי. עם זאת, לא נתתי לה לפתח בי תלות, אלא חשבנו ביחד על דרכי התמודדות שונות שבהן היא רוצה ויכולה לפתור את הקשיים של עצמה. לא להסתמך עליי שאפתור לה אותם. אין ספק שהקשר עם גילי, שללא הפרויקט ספק אם היינו נפגשות אי פעם, צמח לקשר של הדדיות, אכפתיות ודוגמה אישית. הקשר חיזק את האמונה של גילי בעצמה ובמה שהיא מסוגלת לעשות".
יועצת בית הספר של גילי טוענת שהשינוי המהותי ביותר שהיא עברה בעקבות המפגשים עם עדי, הוא היכולת לסמוך על הסובבים אותה "שהם לא אמא שלה". לדבריה: "המשמעות היא רחבה - המוכנות של גילי להקשיב השתפרה במהלך השנה וזה השפיע לא רק על התנהלותה מול הצוות הבית ספרי ובהתקדמותה בלימודים, אלא גם קידם אותה ברמה החברתית. היא יוזמת פניות לתלמידים ויוצרת חברויות, מוכנה לדבר יותר ולשתף ברגשות ובחוויות היום-יום שלה, וניכרת השפעה גם בקבלה העצמית וההבנה של החשיבות של המקום שלה ושל מה שהיא רוצה".
6 צפייה בגלריה
"אנחנו מקפידים להעלות את רמת המודעות של ציבור הסטודנטים, לבעיות של החברה הישראלית, ולרתום אותם למעורבות חברתית"
(צילום: אוהד הרכס)
מתריסר ל-800 אלף סטודנטים
לאורך השנים קרוב ל-800 אלף סטודנטים כבר התנדבו בפר"ח ונגעו בלמעלה משני מיליון ילדים. ב-1974 כשד"ר רוני עטר ופרופ' חיים הררי (שמשמש כיו"ר מועצת פר"ח) יזמו את הפרויקט, גויסו 12 מתנדבים שהיו דוקטורנטים ופרופסורים כמוהם במכון ויצמן. בשנה השנייה כבר הצטרפו סטודנטים מהפקולטה לחקלאות שחנכו ילדים מיבנה.
"עטר בטח לא שיער לעצמו שהפרויקט שהוא יזם, יקיף היום, במחציתה של שנת 2023, כ-12% מהסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ורבבות של ילדים נזקקים", מתגאה גלרון. ד"ר עטר הקדיש שש שנות התנדבות להקמת המפעל ולפריסתו בכל הארץ. המנכ"ל הראשון, עמי כרמלי, הרחיב והעמיק את הפרויקט במשך למעלה משלושה עשורים.
"אנחנו מאמינים שהישגים לימודיים, השתלבות חברתית ואזרחות טובה, צריכים ויכולים להיות נגישים עבור כלל ילדי ישראל ובכך נקטין את הפערים החברתיים והלימודיים בין הילדים", מסביר גלרון ערב שובו מפורטו שבפורטוגל, לשם הוזמן כדי לייעץ כיצד להעתיק את הפרויקט. "בנוסף, אנחנו מקפידים להעלות את רמת המודעות של ציבור הסטודנטים, שהם בעצם מנהיגי העתיד, לבעיות של החברה הישראלית, ולרתום אותם למעורבות חברתית".
רק אחרי שנוצר אמון ונבנה ביטחון בקשר, עוסקים גם בלימודים."זה לא המרכיב המרכזי בפר"ח, למרות שיש הורים שלוחצים לכיוון, ההיבט החברתי והרגשי הוא החשוב". גלרון מוסיף בחיוך: "לנער מתבגר עובד יותר כשאומרים 'נביא לך מישהו שיעזור לך בבגרויות', אבל בסוף הקשר האישי הוא המפתח".
למה בעצם מתמקדים בעבודה של 'אחד על אחד', במקום לייצר עבודה קבוצתית ובכך לאפשר ליותר ילדים שעות סיוע?
"תמצאי אצלנו סטודנטים לרפואה שנכנסים לכיתות בבתי ספר ומלמדים על היגיינה ותזונה נכונה, יש נישות של סטודנטים בעלי כישורים מיוחדים שמלמדים מוסיקה, אומנויות וכדומה. אבל המודל האנושי של אחד על אחד, אח או אחות בוגרים, לא מתחלף. אם כי, בתחומי המודל, אנחנו לומדים איך לשנות ולהשתנות בהתאמה למציאות".
בעידן האינטרנט עדיין יש מקום לפרויקט כמו פר"ח?
"בהחלט. מאז הקורונה למדנו לעשות שימוש נרחב מאוד בכל האמצעים של למידה מרחוק. הקורונה האיצה את התהליך, וכיום יש מערכת למידה עם למעלה מ-2,000 פריטים שמהווים ספרייה וירטואלית עצומה. בשנת הקורונה הראשונה כשהייתה הרבה אי ודאות באוויר, מהר מאוד התעשתנו והשתמשנו בטכנולוגיה הזו. היו ילדים שהתנגדו ובהתחלה לא הסכימו להיכנס לזום, אבל לאט-לאט הם הבינו שהזום הופך לפינה שלהם עם החונך, והיה אפשר לקיים את מפגשי החונכות כי הקשר היה שם קודם והמשיך לעבוד גם במצב החדש, המשתנה. תתפלאי, אבל הם גם ציירו מרחוק ובישלו יחד מרחוק, בסוף אנחנו בני אדם ורוצים קשר אישי".
"אני מודה שמאוד הופתעתי שבכיתה ג' אורי עדיין לא ידע לקרוא כמעט בכלל, רק כמה אותיות וניחש את שאר הטקסט. אימו נפטרה ואביו היה עסוק בעבודה קשה, והרגיש לי שהייתה חסרה לו אוזן קשבת ותשומת לב".
"אם אני יכול להצליח – גם אתה יכול"
שיר (25) סטודנטית ירושלמית שחנכה את אורי, ילד בכיתה ג', משתפת: "אורי לא רצה חונכת. הוא התעקש שיהיה לו חונך בן שאיתו יוכל לשחק כדורגל, אבל הוא קיבל אותי במקום. יכול להיות שהעובדה שהייתי מדריכת חי"ר בצבא עזרה לי, אבל אחרי כמה חודשים יחד, הרגשתי שהוא אוהב אותי, לפחות כמו שאני אותו", היא מחייכת. "אני מודה שמאוד הופתעתי שבכיתה ג' אורי עדיין לא ידע לקרוא כמעט בכלל, רק כמה אותיות וניחש את שאר הטקסט. אימו נפטרה ואביו היה עסוק בעבודה קשה, והרגיש לי שהייתה חסרה לו אוזן קשבת ותשומת לב. פיתחנו יחד תחביב משותף, לא כדורגל, אלא הוקי אוויר, והיינו הולכים יחד לקניון ומשחקים זמן רב מעל השולחן עם הדסקית. במקביל הכנו שיעורי בית ותרגלנו קריאה וחשבון. הפרידה בסוף השנה הייתה קשה מאוד לשנינו", היא מודה.
6 צפייה בגלריה
"לסייע להם באופן שמשנה משהו בעולמם ומקדם אותם למקום טוב יותר – נותן סיפוק גדול מאוד"
(צילום: אוהד הרכס)
למרות מעמדה של ישראל כמדינה מפותחת בעלת כלכלה חזקה, מצבו של אורי אינו חריג במיוחד: הנתונים העדכניים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעידים כי רק 70% מתלמידי ישראל מסיימים תיכון, כאשר בקרב תלמידים ערבים וחרדים השיעורים נמוכים אף יותר.
הפערים באים לידי ביטוי גם בהשכלה הגבוהה, שבה שיעור ההרשמה והשגת התואר נמוכים יותר בקרב קבוצות מוחלשות. "פערים לימודיים לא רק מגבילים הזדמנויות וסיכויים פרטניים, אלא יש להם גם השפעה רחבה יותר על הכלכלה והחברה כולה", מסביר גלרון.
"כשחלקים משמעותיים מהאוכלוסייה לא מצוידים במיומנויות ובידע הדרושים להם כדי להצליח, זה משפיע על הפריון והתחרותיות של החברה כולה. באחריותו של כל חבר בחברה לתמוך ולקדם למידה. למשל כשסטודנטים מביאים ילדי פר"ח למדשאות האוניברסיטה שעבור חלקם נמצאים 'מעבר להרי החושך', עובר מסר 'אם אני יכול להצליח – גם אתה יכול'", הוא מדגים.
בין בוגרי הפרויקט יש קשת רחבה של אנשים שהתברגו במוקדי מפתח של החברה הישראלית: משפט, רפואה, אקדמיה ומוזיקה, "ביניהם השרה לשעבר פנינה תמנו-שאטה, איתי לוי, איגי וקסמן ואחרים", מתגאה גלרון. "הנתונים מראים כי 20-15 אחוז מהסטודנטים היו ילדי פר"ח בעברם. ונתון דומה מאוד גם לגבי חונכים שהיו ילדי פר"ח בעברם. כך שמבחינתנו הפרויקט הוא בהחלט הצלחה".
6 צפייה בגלריה
"כשסטודנטים מביאים ילדי פר"ח למדשאות האוניברסיטה שעבור חלקם נמצאים 'מעבר להרי החושך', עובר מסר".
(צילום: אוהד הרכס)
בעתיד שואף גלרון להגיע לילדים נוספים: "אם היו לנו משאבים גדולים יותר – יכולנו לעשות הרבה יותר. בעולם אוטופי הייתי רוצה להגיע לכל ילד שזקוק לעזרה", הוא מסכם. "בסופו של דבר, זה פרויקט שכולם מרוויחים בו: הילדים, הסטודנטים, המשפחות, בית הספר והמדינה כולה".
- השמות המלאים של המרואיינים בכתבה שמורים במערכת.
