בשיתוף יד ושם
(צילום: ירון ברנר)
אוספים שבר אחרי שבר. כתבת: עומר חמאוי - צפו
זוג מצולם ביום חתונתו, ילדים מחייכים למצלמה, התמונה האחרונה לפני הסוף הבלתי נמנע, מסמכים, תעודות, מכתבים מהגטו ואפילו חפצים מהתקופה הארורה. כל אלה נאספים במסגרת הפרויקט "לאסוף את השברים" של יד ושם, בשיתוף משרד ירושלים ומורשת וציוני דרך, שקם מתוך מטרה לשמר חפצים ותמונות ומסמכים מתקופת השואה.
עובדי יד ושם הגיעו בימים האחרונים לספריית בית אריאלה לאחד מימי האיסוף אותם הם מקיימים במהלך השנה ונחשפו לסיפורים מרגשים על אנשים, ובעיקר לפיסות חיים שאסור שיישכחו. "עובדי יד ושם יוצאים מיד ושם ומגיעים למרכזי הערים לצורך תיעוד ואיסוף פריטים מתקופת השואה. פריט שנמצא בבית הוא פריט ביתי אישי אבל ברגע שאנחנו מביאים אותו ליד ושם הוא הופך לחלק מהסיפור הכללי בתקופת השואה", אומרת אורית נוימן, ראש מדור איסוף וקליטת פריטים ביד ושם.
"בארכיון הממלכתי יד ושם יש מעבדות שימור ותנאי בקרת אקלים ולחות המתאימים לשימור הפריטים ההיסטוריים והמטרה היא לשמור ולתעד אותם למען הדורות הבאים". היינו שם כדי לתעד. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
עוד באותו נושא:
לנה שטרנברג, צלמת בפרויקט "לאסוף את השברים מספרת על התהליך אותו עוברים הפריטים המרגשים. "אני מקבלת את המסמך, מצלמת אותו ומעבירה אותו ישר לארכיון. זה נשמר בתנאים מיוחדים. התמונות נשמרות בטמפרטורה של 5 מעלות והמסמכים נשמרים בתנאים אחרים".
אילו דברים ניתן לגלות מצפייה בתמונות?
"אפשר לגלות דרכן דברים רבים כמו למשל מאיזה חתך סוציואקונומי הגיעו האנשים ובאיזה מצב הם היו בזמן הצילום. לפעמים אני גם חושבת על הצלם שצילם את התמונה ועל הסיטואציה שבה התרחש הצילום. אלו דברים מאוד מרתקים, אתה מרגיש שאתה גם נוגע בחיים של אנשים אבל גם בפיסות היסטוריה כי מדובר על חומרי מקור וזה מאוד מרגש".
יעל אולמר שהביאה תמונות של משפחתה מתקופת השואה לארכיון יד ושם מעידה כי "מדובר על תמונות משפחתיות מלפני השואה ומרגש אותי להסתכל עליהן. אני יודעת רק מעט דברים על התמונות ולכן הייתי רוצה שהן יפוענחו".
על כך מציינת אורית כי "אנחנו מודעים לכך שמדובר על פריטים מאוד קרובים לליבם של אנשים. אבל כשאנחנו שואלים אנשים איך הם מרגישים אחרי המסירה, הם אומרים שהם חשים הקלה, וההקלה שהם חשים עוזרת לנו גם כן להבין את החשיבות של פעולת התיעוד והעברת הפריטים והסיפור למשמרת ביד ושם. מדובר על פריטים מאוד מאוד מגוונים, מאוד מרגשים והכי מרגש בעייני הוא דווקא המפגש עם האנשים".
אחד החפצים המרתקים שהובאו לארכיון יד ושם במסגרת הפרויקט הייחודי הוא גביע כסף אותו הביאה לארכיון רות פרץ אשר היה שייך לגיסה הנרי. "זהו הפריט היחיד, העדות הבודדת על סיפורו האישי של הנרי. הדודים נשלחים למחנה פיטיבייה והוא מצליח לברוח ולהסתתר בזמן המלחמה בצרפת", מספר אורית. "כל מידע שהיום קיים בחיק המשפחה עלול מחר ללכת לאיבוד וזהו מבחינתנו הרגע האחרון. אנחנו ממש פועלים כנגד השעון במלאכת התיעוד", היא מסכמת.
הכתבה התפרסמה בידיעות אחרונות
בשיתוף יד ושם
פורסם לראשונה: 08:47, 17.05.22
