בשעות הראשונות למתקפת הטרור הרצחנית, מצאו עצמם דיירי כפר הסטודנטים של עמותת "איילים" בשדרות, בלב הקרבות. הכפר, הממוקם בסמוך לבניין המשטרה בעיר, הפך למוקד תצפית עבור כוחות הביטחון שנלחמו בגבורה מול המוני המחבלים שפלשו לעיר.
במשך שעות רבות העמותה פעלה בניסיון לחלץ את הסטודנטים שהתבצרו במרחב המוגן במתחם, ורק כעבור יממה הם חולצו בבטחה מהעיר ופונו יחד עם שאר תושבי שדרות למלונות בים המלח, שם סייעו בהפעלת מסגרות חינוכיות לילדים ולבני הנוער המפונים.
בין הסטודנטים שהתגוררו בכפר ושהו בו באותה שבת נמנה גם שמעון לעזימי (26), שעלה ארצה מצרפת ב-2017, התגייס בהתנדבות לצה"ל ושירת במשך שנה וחצי בגדוד 51 של גולני. מלבד אחיו הצעיר יוסף, שעלה ארצה לאחרונה ועומד בפני גיוס לצבא בתפקיד קרבי - כל משפחתו נותרה בצרפת.
"הצטרפתי לכפר בשדרות לפני שלוש שנים. התחלתי ללמוד במכללת 'ספיר' תואר ראשון בכלכלה וניהול, ובמקביל עבדתי באבטחה", מספר לעזימי. "ב-7 באוקטובר הייתי בכפר יחד עם עוד ארבעה סטודנטים, וכולנו התעוררנו מרצף ארוך של אזעקות ובהמשך שמענו גם את היריות של המחבלים שהיו קרובים אלינו מאוד.
"באותו רגע לקחתי את האקדח שהיה ברשותי, והלכתי לתחנת המשטרה הסמוכה לכפר. אחרי שראיתי את ההלם על פניהם של השוטרים שהיו במקום - הבנתי שמדובר באירוע גדול, וכשהבנתי שאין לי איך לסייע שם - חזרתי לכפר וניסיתי לעזור לחבר'ה שנשארו שם באותה שבת".
בחלוף כ-24 שעות מאיימות שבהן היו נצורים בדירותיהם, נציגי עמותת "איילים" הצליחו לסייע לשמעון ולחבריו לכפר לצאת מהאזור למקום בטוח יותר.
לאורך כל אותן שעות מתוחות הוריו של שמעון, ששומרים שבת, לא ידעו דבר על המתרחש בישראל ועל הסיטואציה המפחידה שאליה נקלע בנם. "בשלב מסוים במהלך היום שלחתי הודעות והרגעתי אותם שהכול בסדר", הוא מספר, "אני מקווה שבעוד כמה שנים יתאפשר לכל המשפחה לעלות ארצה ונתאחד מחדש. אני את ישראל לא אעזוב".
"אמא ביקשה שאהיה בעמותה במקום במילואים"
מלבד הכפר בשדרות, שספג פגיעה ישירה מרקטה כבר בימים הראשונים למלחמה, פועלים בדרום שני כפרי סטודנטים נוספים מטעם העמותה - באופקים ובמושב יכיני הסמוך לשדרות. שלושת הכפרים נפגעו קשות במהלך המלחמה ובמשך תקופה ממושכת היו ריקים לגמרי, עד לחודשים האחרונים בהם הסטודנטים החלו לחזור למקום ששימש עבורם בית עד אותה שבת.
בשורה משמחת ומעוררת תקווה נוספת היא, שדווקא בימים אלו נקלטים דיירים חדשים בשלושת הכפרים הדרומיים - צעירים שבוחרים לעבור לחיות בנגב המערבי, לקחת חלק במשימת שיקום המתחמים ולהצטרף לקהילה המרגשת שנוצרה שם.
"החיבור שלי לעמותה התחיל ב-2019, כשהייתי בשנת שירות. חזרתי לעמותה קצת אחרי 7 באוקטובר וזמן קצר אחרי שהשתחררתי מהשירות הסדיר, בעקבות בקשתה של אמי מנציגי העמותה שהגיעו לנחם אותנו על מות אחי ואשתו, שיעסיקו אותי כדי שלא אתגייס למילואים", מספר עידו ברדיצ'בסקי (23) משריגים, מנהל תחום עבודות הש"שינים ואחראי על שיקום ושיפוץ כפרי העמותה בשדרות, אופקים ויכיני.
בשעות הבוקר ב-7 באוקטובר עידו, ששירת כלוחם בחטיבת הנח"ל, התארגן ליציאה לעוטף לאחר שקיבל צו 8 בהול ממפקדיו. זמן קצר לפני שחצה את פתח הדלת, קיבלו בני המשפחה את הבשורה הטראגית: איתי, אחיו של עידו, ורעייתו הדר - נרצחו על ידי המחבלים המתועבים בביתם שבכפר עזה. "כשהכול התחיל ניסינו להשיג את את איתי והדר בטלפון לאל הפסקה, אבל הם לא ענו. אות החיים הראשון והאחרון שקיבלנו מהם היה ב-6:55, כשהדר עדכנה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית שהם בממ"ד, ומאז לא שמענו מהם יותר".
המחבלים הפכו את ביתם של איתי והדר לחמ"ל, ובעוד שאת זוג ההורים הם רצחו - את רועי וגיא, תאומים בני עשרה חודשים בלבד, הם הותירו בחיים כדי שאלו ישמשו מוקד משיכה עבור חיילי צה"ל, שישמעו בכי של תינוקות ויגיעו לבית המשפחה בניסיון להצילם.
"החזרה לעבודה בעמותה הייתה סגירת מעגל עבורי", מתאר עידו, "התפקיד שלי כולל הרבה מאוד עשייה, כשבין הפרויקטים הגדולים יש את שיפוץ הכפר ביישוב אשלים שברמת נגב, שם מתגוררות היום משפחות שפונו מקיבוץ כרם שלום. פרויקט משמעותי נוסף הוא שיפוץ הכפר בשדרות שספג פגיעות ישירות של רקטות, והקמת חצר תרבות בעיר שתשמש את התושבים ותאפשר להם ליהנות מקצת אסקפיזם אחרי כל מה שהם עברו באותה שבת ולאורך המלחמה", הוא מסכם.
"חיפשתי משהו שירים אותי על הרגליים"
במהלך החודשים האחרונים, בשיתוף עיריית שדרות, הכפר בעיר הדרומית עבר שיפוץ ושדרוג מאסיבי בעלות של מיליוני שקלים: דירות הסטודנטים שופצו מהיסוד, נבנה במתחם בר מקומי, הוקמה במת הופעות על גג המבנה שעתידה לארח הופעות של אמנים ישראלים מוכרים מדי חודש, הוקמה מכבסה לרווחת הסטודנטים ובקרוב צפויה להיפתח שם גם חנות נוחות.
תחת ניהולו של עידו, וממש כמו החלוצים שיישבו את הנגב והגליל בימי העלייה השנייה - גם בעמותת "איילים" פועלים למען החזון הציוני-התיישבותי, וחבריה - סטודנטים, מתנדבי שנת שירות וחברי הגרעינים, מקימים את המתחמים בעצמם ואחראים על שיפוץ הדירות בכפרים בהם הם מתגוררים.
הראל חיאל (19) מאחוזת ברק - חניך בשנת שירות בעמותה, שבימים אלו מסיים כמה חודשים של שיפוץ דירות בכפר בשדרות לטובת גיוסו לצה"ל - מבטיח שעם סיום שירותו הצבאי הוא יחזור להיות פעיל בעמותה. "התרומה המשמעותית היא בדיוק מה שגידי ונועה היו רוצים שאעשה, כך שמדובר בעשייה מרגשת ורבת משמעות עבורי", הוא משתף.
גידי ונועה חיאל ז"ל הם אחיו הגדולים של הראל, שהפך ברגע אחד נורא לאח ובן יחיד להוריו. השניים נרצחו ב-7 באוקטובר סמוך למתחם הנובה, לאחר שניסו להימלט מהמסיבה עם תחילת מתקפת הטילים.
"באותו בוקר חזרתי ממסיבה עם חברים משנת השירות. מכיוון שהייתי עייף מאוד, הלכתי לישון וקמתי רק בשעות הצהריים להמולה ורעש של הרבה מאוד אנשים שהיו אצלנו בבית", משחזר הראל את אירועי אותה שבת שטלטלה את חייו ואת חיי משפחתו. "ההורים שלי היו מתוחים מאוד, מכיוון שגם גידי וגם נועה היו מנותקי קשר.
"הלילה הראשון היה קשה מאוד, כשבסופו של דבר אמא ואני נסענו לבתי חולים בדרום בניסיון למצוא את שמותיהם באחת מהרשימות שפורסמו. במקביל, אבא ואלינה, בת הזוג של גידי, נסעו לחפש אותם בעוטף", הוא מוסיף.
"היה כאוס מוחלט, ורק אחרי שמונה ימים הודיעו לנו על כך שנועה נרצחה. ביום למחרת המודיעים שוב דפקו בדלת ובישרו שגם גידי נרצח. בדיעבד, התברר לנו שהם ניסו להימלט מהתופת כבר ברגע שהתחילה מתקפת הטילים, אבל חוליית מחבלים שהמתינה בצומת מפלסים ירתה על רכבם RPG - והם מתו במקום".
את ההחלטה להצטרף לעמותת "איילים" ולתרום לקהילה, הראל קיבל כחודש לאחר שאחיו נקברו. "בהלוויה היו אלפי אנשים. אני זוכר שהייתי בדיכאון במשך חודש, אבל בסופו החלטתי שאני חייב להתעשת ולעשות משהו שיאפשר לי לתרום לחברה באופן משמעותי - וירים אותי בחזרה על הרגליים".
בתזמון מושלם הוא נחשף לפרויקט שיפוץ הבתים של העמותה בכפר בשדרות, ויחד עם 20 חברים נוספים הוא עבר להתגורר בכפר והם החלו בשיקום הדירות - פעולה שסיפקה עבורו את האסקפיזם שלו היה זקוק. "אני מרגיש את המשמעות של התרומה שלי בכל יום של עשייה, כשכולם בעמותה מקבלים אותי בחיבוק חם ותומך, זה מחמם את הלב בתוך כל הכאב שהצטבר אצלי מאז שגידי ונועה נרצחו".
"הבר הזה הוא התשובה שלנו לחמאס"
בכפר "איילים" באופקים נפתח לאחרונה בר חדש לטובת הדיירים המתגוררים בו. תוך זמן קצר הבר, הנקרא "סתלבט בקיבוץ", שהוקם על ידי העמותה ובשיתוף פעולה עם מרכז הצעירים המקומי - הפך למוקד בילוי משמעותי וחשוב בעיר.
אפיק אדרי (26), סטודנט להנדסת מכונות, הוא מי שנבחר לנהל את הבר החדש. הוא נולד באופקים ועבר להתגורר בכפר לפני כשלוש שנים. אחרי 7 באוקטובר, הוא בחר להצטרף לקהילה המקומית של עמותת "איילים", מתוך רצון לסייע בכל מה שאפשר לקהילה שאליה הוא משתייך.
"אחרי מה שעברנו פה באותה שבת פניתי לעמותה, והגענו להחלטה משותפת שחסר בכפר בר שיהפוך למוקד בילוי לכל הצעירים בעיר", הוא מספר, "תוך זמן קצר הצלחנו לייצר פה סצנה מגניבה ותוססת, שמאפשרת קצת בריחה מהמציאות הקשה.
"אני אוהב את אופקים, אני מאמין בה ומבחינתי הבר הזה זאת התשובה לחמאס, לטרור ולכל מה שעבר על העיר ב-7 באוקטובר ומאז", הוא מוסיף. "לא מדובר רק במקום מפגש, אלא גם בכזה שמעניק במה לכל אחד ואחת מהקהילה המקומית, כולל אמנים ויוצרים צעירים, תוך מתן הזדמנות שווה שתהווה מקפצה עבורם. אנשים מהעיר, ולמען האמת מהאזור כולו, משוועים לאסקפיזם הזה, גם אם רק לכמה שעות בודדות".
מגשימים את החלום הציוני
לאורך השנים הקימה העמותה למעלה מ-22 כפרי סטודנטים, גרעיני התיישבות ומתחמי תרבות בנגב, בגליל ובפריפריה החברתית של מדינת ישראל, שמושכים אליהם מדי שנה חברים חדשים הבוחרים להוביל ולהגשים את החזון הציוני של העמותה.
"החבר'ה שמצטרפים אלינו לכפרים בעוטף בוחרים דווקא עכשיו לעבור לגור באזור. רבים מהם עושים את זה תוך כדי שירות מילואים פעיל, לימודים ומבחנים שנמשכים כל העת", אומרת סיגל ברזילי, מנכ"לית עמותת "איילים".
"אנחנו כמובן מלווים אותם לאורך כל התהליך, ומסייעים להם גם בהיבט הרגשי וגם בהיבט של שכר הדירה והמלגות; העמותה מעניקה לכלל הסטודנטים בעוטף מלגת לימודים מורחבת שתאפשר להם ללמוד ולחיות באזור, כששכר הדירה בכפרים מסובסד וזול בצורה משמעותית לעומת השוק באזור", מוסיפה ברזילי.