"בן זוגי ואני החלטנו להתחתן בקיץ", משתפת יערה שפיגל (31) מירושלים."החלטתי שאני לא מוכנה להשקיע 7,000 שקל בשמלת כלה והתחלתי לחפש יד שנייה". היא מוסיפה. "המידה שלי נעה בין 42-44, תלוי בבגד. כשאת מסתכלת על קבוצות של כלות שמציעות שמלות למכירה, יש הרבה הצעות במידה XS או 36-38 שזה אחלה, אבל פשוט לא תואם לי", היא מחייכת.
"לצערנו עולם האופנה ובתוכו עולם שמלות הכלה, מציע מגוון מאוד גדול אם את במידה 38 ומטה, ומבחר קטן עד גיחוך לכל מי שמעל, למרות שהמידה הממוצעת של אישה בארץ היא 42", מבהירה מיטל בן דור מנהלת בוטיק שמלות הכלה של 'רוח נשית'. "אנחנו רצינו לשנות את המצב, בדרכנו הצנועה".
איך יוצרים משתי שמלות פגומות אחת יפיפיה? צפו בכתבה וגלו:
הסטודיו של גילי ורוח נשית - שמלות כלה הבמידות גדולות
"רוח נשית זו עמותה שמסייעת לנשים נפגעות אלימות להגיע לעצמאות כלכלית", היא מרחיבה. "היא קמה מתוך איזושהי הבנה מאוד מצערת שנשים, עד שהן כבר יוצאות ממעגלי האלימות מה שלוקח בממוצע 10 שנים, הרבה פעמים חוזרות למשפחות האלימות או לבני זוג האלימים, בגלל שהן לא יכולות לדאוג לעצמן או לילדים שלהן מבחינה כלכלית". הבוטיק הוא חלק ממערך גיוס המשאבים של רוח נשית, והכנסותיו משמשות לתמיכה בפעילות העמותה.
בניסיון לענות על הצורך של נשים רבות לשמלות במידות שונות נוצר שיתוף פעולה בין "רוח נשית" ל"סטודיו של גילי" הירושלמי. גילי עזרן, מנכ"לית הסטודיו, מעצבת, יזמית חברתית ומרצה בבצלאל, מספרת: "הסטודיו של גילי קיים משנת 2012, ומקיים שיעורי תפירה וקורסים בעיצוב אופנה ותדמיתנות לילדים, נוער ולמבוגרים. חשוב לנו בפעילות שלנו לקדם תמיד נושאים הקשורים לשינוי חברתי וסביבתי". כך למשל, בארבע השנים האחרונות, חבר הסטודיו לעיריית ירושלים, לפרויקט חברתי בשם "אימרה", במסגרתו צעירות ירושלמית בסיכון, משלל מגזרי העיר, מגיעות להכשרה מקצועית ותעסוקתית בסטודיו.
4 צפייה בגלריה
"עולם האופנה ובתוכו עולם שמלות הכלה, מציע מגוון מאוד גדול אם את במידה 38 ומטה, ומבחר קטן עד גיחוך לכל מי שמעל". מתוך הקולקציה שנתפרה ב"סטודיו של גילי"
(צילום: ניצן כץ)
במסגרת שיתוף הפעולה עם "רוח נשית" מקבל הסטודיו שמלות שנתרמו לעמותת רוח נשית ממעצבים וכלות. עזרן, יחד עם דבורה עופר, תדמיתנית, מעצבת ומורה "בסטודיו של גילי", מעצבות מחדש שמלות כלה ממוחדשות (מיחדוש - שילוב של המילים מיחזור +חידוש, שימוש מחדש בחומרים שכבר לא בשימוש) אותן הן תופרות בפועל עם הצעירות בסיכון מ"אימרה". "בעצם יש כאן ערך כפול", מסבירה עזרן, "אנחנו גם משתמשות בחומר הישן וממקסמות אותו, גם יוצרות בגדים למידות 'אנושיות' מ-42 ומעלה, מעסיקות צעירות בסיכון ועל ידי זה גם דואגות להכשרה שלהן וגם לכלכלה שלהן, ואחר כך 'רוח נשית' בדברים המופלאים שהן עושות בעצם ממחזרות את ההכנסה מהשמלות הללו עבור נשים נוספות" .
עופר משתפת: "הגיעו אלינו מהבוטיק של 'רוח נשית' שמלות במידות קטנות, שמלות פגומות, שמלות שלא נמכרו, ובעצם חלק מהתהליך של להפוך אותם למשהו חדש היה גם לעצב וגם לתפור אותם דרך פירוק והרכבה. השתמשנו בשמלות כחומר גלם ממש, וייצרנו קולקציה חדשה של שמלות כלה במידות 44-48".
4 צפייה בגלריה
"השתמשנו בשמלות כחומר גלם ממש, וייצרנו קולקציה חדשה של שמלות כלה". מתוך הקולקציה שנתפרה ב"סטודיו של גילי"
(צילום: ניצן כץ)
מאיפה הבגד מגיע, איך הוא נוצר, למה אפשר להפוך אותו?
"שמלת כלה עולה אצלנו סביב 2,000 שקלים שזה מחיר שהוא מאוד מאוד הוגן בטח ביחס למחירים שיש בשוק הזה", מוסיפה בן דור. "כל השמלות נתרמות לנו או ממעצבים ומעצבות או מכלות שהתחתנו. מי שמתפעלות את הבוטיק באופן שוטף הן צוות מתנדבות. השמלות מכל הסגנונות מכל הסוגים, במידות מגוונות, קצר ארוך, באמת מבחר עצום".
"הרבה פעמים כלות רוצות שתהיה להן איזושהי שמלה עם זיכרון אבל עדיין לא ללבוש את השמלה של סבתא שלהן כמו שהיא", מסבירה עופר על עבודת מיחדוש השמלות בסטודיו. "אז אנחנו משנות את השמלה או לוקחת חלקים ממנה, ואם זה לא השמלה עצמה אז זה לקחת מפות, וילונות או רקמות שהסבתות רקמו ולשלב אותן בשמלה של הנכדה".
4 צפייה בגלריה
"אנחנו עושות כאן סוג של תיקון". גילי עזרן ויערה שפיגל ב"סטודיו של גילי"
(צילום: טל שמעוני)
"תעשיית האופנה היא המזהמת מספר 2 בעולם ובעצם מתוך מי שמתעסק במקום הכל כך מזהם הזה אנחנו עושות כאן סוג של תיקון", מספרת עזרן. "בעבר לרובנו הייתה סבתא או אמא תופרת, היום זה קיים הרבה פחות, הרצון והחזון שלנו הוא ללמד ולתת ידע בסיסי ומתקדם. אנחנו עובדות עם בגדים ובדים ממוחזרים ויוצרות מהם משהו אחר. כל חודש נפתחים קורסים של קולקציה אישית שבהם כל אחד ואחת יכולים לתפור את המיני קולקציה שלהם בהתאם לעיצוב אישי ומבנה גוף", היא מוסיפה.
"חשוב לנו גם לייצר חשיבה סביב הבגד, מאיפה הוא מגיע, איך הוא נוצר, למה אפשר להפוך אותו? הסטודיו בעצם דינמי, כל הזמן משתנה כי כל הזמן מגיעים לכאן בדים ובגדים ואיתם בעצם אנחנו עובדים. הקורסים והחוגים בסטודיו דוגלים בשימוש באופנה בת קיימא, חומרי טקסטיל ממוחזרים ועוד מתוך הבנה וידיעה שהדרך חזרה לעולם החומר מגיעה מעולם הקראפט והעשייה", היא מסכמת.
שפיגל, שמצאה לעצמה שמלה בבוטיק שמשמחת אותה מאוד והיא כעת בלבטים לגבי שמלה שנייה, אומרת: "אני אולי אדם פרקטי אבל חיפשתי מקום שלכסף יש משמעות, שהוא עושה טוב בעולם, שיש לו אימפקט חיובי על עוד מישהי ולא רק על הכמה שעות שאני אלבש את השמלה הזאת, שמחות וחגיגיות ככל שיהיו", היא מסבירה. "אני שמחה שמצאתי את עצמי כאן. אני חושבת שאחרי החתונה אני אתרום את השמלה שלי, ועל הדרך אני גם אשכנע את אחותי לתרום את שלה, שיושבת לה בארון".
בן- דור מסכמת: "הפרויקט הזה מרגש אותנו מכל כך הרבה סיבות - השמלות היפות שמחכות לכן בבוטיק בזכותו, המיחדוש, שיתוף הפעולה עם הסטודיו שמכשיר ומעסיק צעירות בסיכון, ובעיקר כי זו תזכורת שלכל אישה בכל מידה יש מקום בבוטיק שלנו".
