"זה נתן לי מנוחה לנפש. הניסיון הזה פתח לי אופק חדש לחיים", מתארת תגריד (43), אמא לארבעה מצור באהר, אחת מהנשים שלוקחות חלק בפרויקט "נשות הדבש". "כשאני עומדת ליד הדבורים, זה עושה לי מנוחה לנפש. למדתי הרבה מהדבורים – למדתי שיתוף, סבלנות ואיך להתאים את עצמי לכל מצב", הוסיפה.
צפו בקמפיין גיוס ההמונים של "נשות הדבש":
"מוסללה" היא קהילת יוצרים ירושלמית שמאגדת בתוכה פעילים חברתיים, אמנים, אנשי חינוך ויזמים, והיא פועלת בעיר ירושלים כבר משנת 2009. הקהילה, שפועלת כמעבדת מחקר לחיים עירוניים ברי-קיימא, מספקת חממה ובית ליוזמות במרחב הגדול שבין אומנות, חברה וקיימות, ופועלת מתוך האמונה שבכוחן של האומנות והיצירתיות להביא לשינוי בר-קיימא בתרבות ובחברה. היא מעוניינת לחולל שינוי בדרכי החשיבה וההתנהלות של החברה האנושית בכלל, ושל הישראלית בפרט, ולקדם את הפיכתה לחברה פתוחה ויצירתית בה לכל אדם ישנה אפשרות להביע ולהגשים את עצמו.
הקהילה מפעילה מספר פרויקטים בארבעה מרכזי תוכן ייחודיים וביניהם "סינסילה", "מצילות המזון", "הסדנא" ו"המרפסת". השם, "מוסללה", מעיד בעצמו על המקום בו נבטה הפעילות, בשכונת מוסררה שבמזרח ירושלים, ו"מוסללה", הוא בעצם הלחם של המילה "מסלול" לשם השכונה, מאחר ובסיס הפעילות הוא מסלול שעובר במרחב הציבורי. כך, בהקבלה, מבינים ב"מוסללה" שבעזרת שינוי קטן במציאות החיים, ניתן לשנות גם את התמונה הגדולה.
בשנת 2019 הוקם מרכז "סינסילה" שמספק מרחב מפגש ללמידה ולהחלפת רעיונות עבור תושבי מזרח ירושלים. המרכז נמצא עם הגג של הספרייה המרכזית (והיחידה בעצם) של מזרח ירושלים, במרחק של כ-500 מטרים מהעיר העתיקה, והוא מוקדש לחינוך, להשראה, וליצירה בשיתוף עם הקהילות המקומיות. מטרת המרכז היא לרפא את הסביבה העירונית של ירושלים על ידי אספקה והפקה של פתרונות מקומיים ברי-קיימא והוא מורכב ממגוון של פעילים קהילתיים, מתכננים ויוצרים, שחברו יחד כדי להמיר רעיון למציאות.
הפרויקט הראשון שיצא מהחממה של "סינסילה" הוא הקורס לגידול דבורים בגישה הביו-דינמית שבראשו יוסי אוד, מייסד ארגון המתנדבים "מגן דבורים אדום". בקורס הראשון לקחו חלק 15 נשים ממזרח העיר, והקורס העניק להן כלים להתפרנס בכבוד, בעבודה שאינה מחייבת אפילו יציאה מהבית.
הקורס הפך להצלחה חסרת תקדים ויצר, תוך שנים ספורות, רשת של מגדלות דבורים הפרושה על פני הגגות, המרפסות והחצרות של הבתים במזרח ירושלים, כשכל אחת מהן הפכה לאואזיס עירוני של פריחה והרבה דבש. למעשה, רק השנה הצטרפו לפרויקט 100 דבוראיות חדשות והן יצטרפו אל קואופרטיב מגדלות הדבורים של "מוסללה".
"מעבדה יצירתית לחדשנות עירונית"
"אנחנו מפתחים מודלים שהופכים את העיר להיות טובה יותר", מצהיר מתן ישראלי (43), מנכ"ל "מוסללה" ואמן רב תחומי, ממייסדי הפרויקט. "בירושלים זה הכי קשה בעולם, אבל ברגע שפרויקט מספיק יציב ויש לו PROOF OF CONCEPT, אז בכל עיר אפשר לעשות את זה בקלות יחסית", הוסיף. נכון לעכשיו, רוב הפרויקטים שלהם מתחילים אמנם בעיר הבירה, אך מהר מאוד מתפשטים גם לערים אחרות.
"בסופו של דבר, החוכמה היא למצוא את המודלים המתאימים. במערב העיר, אנשים יותר מעניין אותם ללמוד על חקלאות ועל גינון ודברים כאלה, ובמזרח העיר החלק המשמעותי הוא תעסוקה, זאת אומרת, איך הופכים את הגג למשאב שיכול לפרנס. זה הסיפור של הדבש – זה מוצר פרימיום שאתה יכול לגדל על הגג, ופתאום, אישה שלא התפרנסה יום בחייה – יש לה פרנסה מכובדת", הוא מסביר.
"הן עוברות קורס הכשרה מקצועי, וכשהקורס מסתיים, כל אחת מקבלת שתי כוורות. את הכוורות הן שמות על הגג או במרפסת או בשטח שלהן, כל אחת לפי מה שיש לה, ואז מתחיל תהליך הליווי – אנחנו מלווים אותן בהתחלה עד שהן מבינות מה הן עושות. את תעודת ההכשרה שלהן כמגדלות דבורים הן מקבלות רק אחרי הרדייה הראשונה", מעדכן ישראלי.
מי שמעביר את ההדרכות ומלווה בפועל את הנשים הוא יוסי אוד, שמוביל בישראל את המיזם להשבת הדבורים לעיר ולסביבה ואף הקים את המיזם ההתנדבותי "מגן דבורים אדום" שמציין עשור בימים אלו. אוד כבר ייסד ומפעיל מספר מרכזים עירוניים לגידול דבורים, על גג הדיזנגוף סנטר שבתל-אביב ובפארקים העירוניים בהרצליה, רמת-השרון, מודיעין, קריית-אונו ועוד.
"הנושא התחיל מיוזמה לשיפור כלכלת המשפחה בבתים מסורתיים – משפחות חרדיות, אתיופיות וערביות בעיקר, שבהן האישה לא יכולה לצאת לעבודה מטעמים תרבותיים, דתיים או חברתיים. המשכורת של הבעל לא מספקת את מה שהמשפחה זקוקה והמשפחה היא משפחה ענייה", הוא מספר. אוד כבר הקים מספר פרויקטים דומים בשנים האחרונות, עם קבוצת נשים ערביות מהרשות הפלסטינית, קבוצת נשים יהודיות מהעמקים בצפון, וקבוצת נשים אתיופיות בגדרה, אך הוא עדיין חולם למצוא עמותה או קהילה חרדית שירימו את הכפפה גם כן."בזה שאנחנו מלמדים את הנשים לגדל דבורים בגישה הביו-דינמית, אנחנו מרוויחים כמעט את כל התועלות שהיינו רוצים להרוויח, ממיזם אחד", אוד מפרט.
"קודם כל, האישה, שמעמדה בדרך כלל נחות במשפחות המסורתיות האלה, מתעסקת עם חיה שכולם מפחדים ממנה, החיה העוקצנית, וזה כבר עושה אותה לסוג של גיבורה במשפחה ובחברה. דבר שני, היא מגדלת דבורים בשיטה הביו-דינמית ופתאום הופכת להיות חלק מתנועה עולמית. היא יוצאת מדלת אמותיה והיא אשת העולם הגדול. היא עוסקת בפרויקט עולמי בעל חשיבות עולמית ושותפים עולמיים. הדבר השלישי, זה שפתאום היא תורמת גם לכלכלת המשפחה. זאת אומרת, יש פה משהו שהוא WIN WIN SITUATION בכל כך הרבה רבדים".
אבל אוד לא עוצר שם ומפליג בדמיונו כבר אל היעד הבא. "כמובן שהשלב הבא הוא שחלק מהנשים יזמינו את הכיתה או בית הספר או הגן של הילדים שלהן לבוא לראות ואולי גם להתפרנס מזה".
"תיירות דבורים" הוא קורא לזה, ומשווה את התנאים לענף הפורח שבאנגליה, שכולל סיורי דבורים על גגות העיר. "אתה תקבל מלא מסלולים עם כתובות של אנשים שאתה יכול לבוא אליהם הבייתה, לעלות על הגג ולראות את הדבורים. לשבת אצלם בסלון ולשתות תה עם דבש, לאכול עוגת דבש, לקנות נר מדונג של דבש, לקנות חולצה של דבורים ודבש, ועל זה כמובן המשפחה מקבלת כסף! זה כל הרעיון. עשר שנים חיפשתי שותף במזרח ירושלים ולא מצאתי, עד שפגשתי את טארק ומתן, אז פתאום הכול התחבר ויצר את הפרויקט המדהים הזה".
כוחן באחדותן
"הכוח שלהן הוא בזה שהן הרבה מאוד נשים", מרחיב ישראלי. "הן מצטרפות לקואופרטיב מגדלות הדבש שלנו וביחד הן מתחילות להפיק הרבה מאוד דבש. יש לנו כבר עכשיו מאה ומשהו נשים, אז מדובר בכ-200 כוורות. מכוורת אחת אתה יכול להפיק בין 20 ל-50 קילו דבש בשנה, סטטיסטית, אבל אנחנו לא לוקחים את כל הדבש. אנחנו עובדים בשיטת הגידול הביו-דינמית שמשאירה לדבורים את רוב הדבש. אנחנו לוקחים רק את העודפים, משהו כמו שליש מהדבש", הוא מסביר על עיקרון הקיימות החשוב של השיטה, לא לגזול מהדבורים את מה ששלהן את ליהנות מהעודפים.
"זה לא משהו שמחזיק משפחה, אבל זו תוספת יפה למשפחה שלפני כן לא התפרנסה, או שהאישה לא התפרנסה כלל, ואין פה כמעט עלויות עבורן. יש פה הרבה מעבר ל'רק לשים קופסה על הגג'. בעצם, התהליך שקורה זה שאחרי שהן לומדות על הדבורים הן מבינות שהן צריכות פרחים וצמחייה וצוף וכו'. אנחנו מלמדים אותן גם חקלאות עירונית וגם איך לגדל צמחייה צופנית ופתאום הגגות שלהן הופכים לגגות ירוקים. מבחינתנו זה WIN-WIN. זה גם תומך בסביבה וגם מטפח אותה, וגם עבור הנשים זה הופך לפרויקט של העצמה. הן בממלכה הפרטית שלהן, בבית שלהן, והן מתחילות להביא שפע. זה גם הדבש, אבל גם הירקות שהן מתחילות לגדל על הגג, ויש לנו המון סיפורים על נשים שלפני כן לא היו עולות לגג, והיום זו הנקודה שהן הכי גאות בה בבית. בעצם יש פה מהלך הרבה יותר רחב, שקשור גם לחיבור מחדש לטבע, וכשמדברים על מזרח ירושלים, חסרים שם מרחבים ירוקים וזה נותן מענה גם לבעיה הזאת".
אופק מתוק
"זאת פעם ראשונה בחיים שאני נכנסת לעולם של הדבורים. לא ידעתי שום דבר על זה עד שלקחתי את הקורס בסינסילה", משתפת תגריד. "יש לנו מרכז תרבות בצור באהר, והתחלנו לעשות קורס לנשים. אז המדריכה אמרה שיש מפגש בסינסילה. הלכנו פעם ראשונה וראינו דברים יפים – איך מגדלים על מים, איך עושים חקלאות ביו-דינמית, והכל התחיל משם".
"הדבש שמלקטים מהכוורת – משתמשים בו בבית כמו תרופה, וגם אוכלים אותו במקום סוכר, ומוכרים אותו לאנשים. זה עוזר לנו לפרנס את המשפחה, אבל לא פחות מזה, אנחנו עוזרים גם לעולם, לסביבה ולמגוון הצמחים בעולם. גם שאנחנו זורעים ויש עוד עצים וצמחים – זה עוזר לאיכות האוויר שאנחנו נושמים, גם לכדור הארץ וגם לפוריות של האדמה", הוסיפה.
"זה חדש במגזר שלנו, וזה משהו שאין הרבה במדינה שלנו. לא מתייחסים לזה הרבה, אבל אני מודה לאנשים שעבדו על הפרויקט הזה שהוא באמת נהדר והחזיר אותנו לאדמה – יוסי, טארק, דלאל, אמיר, מנצור, חנאן.. כל הצוות".
ההשתתפות בפרויקט אמנם עולה 500 שקלים לכל משתתפת, אך התמורה שהן מקבלות מחזירה את ההשקעה במהירות ואף מוסיפה חיוך. "זה לא הכסף כמו שלקחו אותנו למקום של יוסי, לחוות החופש, ועשו הרבה דברים בשבילנו". התשלום הסמלי שנגבה מהמשתתפות כולל את הכוורות והציוד שהן מקבלות, ביקורים ובדיקת הכוורת בביתן ואפילו תמיכה בווטסאפ. "נותנים לנו שירות מדהים", מציינת תגריד, "אנחנו שמחות על זה ואוהבות את זה באמת. אנחנו מחכות כבר עד שנאסוף את הדבש".
"זה פתח לי אופק חדש בחיים", מסכמת תגריד, שעד לפני כשנה עוד הייתה מורה בבית הספר. "אני הייתי מגדלת תלמידים, ועכשיו אני מגדלת דבורים, ושומרת עליהן. זה נתן לי תקווה אחרי הקורונה. ראיתי את האור – לעמוד על הרגליים עוד פעם ולהתחיל חיים עוד פעם. זה מחזיר אותי לאדמה, לטבע. אמרתי שאם גברת דלאל, המדריכה, יכולה לעשות את זה, אז גם אני ואחותי יכולות, והבאתי עוד נשים".
את הצמחים עבור הדבורים שלה מגדלת תגריד בגינה הקטנה שבביתה, גינה המוקפת בעצי זית ולימון, והיא עוד חולמת להמשיך ולהגדיל את הכוורות שברשותה. "עכשיו אני שמחה מאוד שהעבודה שלי היא בבית. זה קרוב, זה לידי וזה בשבילי. אין לי מנהל, אני מנהלת את הכוורת".
קמפיין עם באזזז
אחד מהשותפים הבולטים של "מוסללה" היא זרוע העבודה של משרד הכלכלה. "הם משרד ממשלתי שמעודד כל מיני פיילוטים ומודלים שקשורים לתעסוקה חדשנית בעקבות הקורונה. דברים שאתה יכול להתפרנס מהם מהבית ויש להם השפעה משמעותית סביבתית או קהילתית", מסביר ישראלי. "הם בחרו אותנו כאחד מעשרה פיילוטים שהם עושים כרגע בישראל", הוא מתגאה. "חוץ מזה, יש כמה קרנות שתומכות בפרויקט כמו קרן באדר, קרן ראסל בארי וקרן ליכשטאג", הוסיף.
כדי להמשיך לממן את ההכשרה של "נשות הדבש", וכחלק מהמשנה החברתית של הקהילה שהקימו, שואפים ב"מוסללה" שהפרויקט יעמוד בעצמו על הרגליים ויהיה בר-קיימא. לשם כך הם פתחו לאחרונה בקמפיין גיוס המונים באתר GIVEBACK, שכל מטרתו היא מכירה מראש של הדבש שהם מייצרים.
"מטרת הקמפיין היא למכור מראש את הדבש שהנשים ייצרו השנה. זה דבש באיכות הכי גבוהה שיש, אז הוא יקר יותר מדבש רגיל, אבל זה גם בגלל שזה דבש ששומר על הסביבה ובא להיות בעד הדבורים ולא לנצל אותן", מסביר ישראלי ומוסיף שמעבר לערכים של מסחר הוגן, אפילו הדבורים עצמן אינן נפגעות או מנוצלות בתהליך. "בדרך כלל אנחנו מגייסים כסף לשלב הראשוני, תרומות או חסויות, אך עם נשות הדבש אנחנו מקימים מודל חדש ואנחנו עושים קמפיין כדי לעזור לטפח אותו".
