ביום שבת (6 בינואר) הלך לעולמו מאיר וינר ממודיעין עילית, והוא בן 43 בלבד. וינר, חרדי צנוע שניהל לפרנסתו חנות קטנה בעיר, יזם את אחד המפעלים החברתיים הפופולריים והמרגשים בארץ: ארגון "ידידים" לסיוע בדרכים.
הארגון נולד ב-2006 כמוקד חירום לסיוע לנהגים שנתקעו בדרכים, ומאז התפתח למיזם ארצי גדול, המפעיל רבבות מתנדבים ומתנדבות בכל רחבי הארץ, שנכונים להגיע לעזרתו של כל אזרח, בכל עניין - בתוך דקות ספורות ומסביב לשעון.
אי שם בשלהי שנת 2012, כשנתקעתי בעצמי באותו לילה קר ואף אחד לא עצר לעזור לי, החלטתי להקים מיזם לסיוע בדרכים. אז הצטלבו דרכנו, והצטרפתי לשורות הארגון, כשאתה דוחף אותי קדימה ואומר לי בצניעותך האופיינית "ישראל, תצעיד את ארגון ידידים קדימה, בשבילנו ובשביל עם ישראל"
השותף והמנכ"ל: לאורך, מאיר, נלך
וינר הניח את היסודות להקמתו של הארגון, וישראל אלמסי, שחבר אליו כמה שנים אחר כך, הפך את החזון למציאות מרגשת - צבא מתנדבים עממי ענק, מוכר ומוערך בכל בית בישראל. הארגון זכה להוקרה רחבה, קיבל את אות הנשיא להתנדבות והמנכ"ל אלמסי הוזמן להדליק משואה בהר הרצל בטקס יום העצמאות ה-72.
היום כתב אלמסי את דברי הפרידה האלה מידידו ושותפו מאיר וינר.
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם
לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים
מאיר, ידידי, אהובי,
צר לי עליך אחי.
איך אפשר בכלל לסכם את 43 שנותיך הקצרות ומלאות בחסד? נראה שלעולם לא אצליח, אך אנסה לקחת את התכונות הבולטות שבך, איתן הטבעת חותמך בעולם. כל מי שפגש אותך לא יכול היה שלא להתאהב באישיות הכובשת שלך שכולה טוב. העיניים הטובות, הצניעות והענווה, היכולת לחשוב רק על האחר בלי לחשוב על עצמך כלל. והשלום, אוהו כמה שדיברת עליו, על הרצון שלך שכולם תמיד יהיו מאוחדים.
כך גם אני זכיתי להכיר אותך. אי שם בשלהי שנת 2012, כשנתקעתי בעצמי באותו לילה קר ואף אחד לא עצר לעזור לי, החלטתי להקים מיזם לסיוע בדרכים. אז הצטלבו דרכנו, והצטרפתי לשורות הארגון, כשאתה דוחף אותי קדימה ואומר לי בצניעותך האופיינית "ישראל, תצעיד את ארגון ידידים קדימה, בשבילנו ובשביל עם ישראל".
היו אלה ימי עידן המירס, הכול התנהל בגרופים (מושג היסטורי). אני מבין את הצורך המיידי בטרנספורמציה, מקים את מרחב דן, ופועל במקביל להעתיק את המודל לשאר רחבי הארץ. בברכתך וב"סיעתא דשמיא" גדולה, זכיתי להקים מחדש אימפריה של ערבות הדדית ואהבת חינם בדמותם של 65 אלף מתנדבים ומתנדבות מכל גווני הקשת בחברה הישראלית.
לא אשכח לעולם את שיחות הנפש שהיו לנו עוד מהרגע הראשון, גם בשעות הקטנות של הלילה. שיתפת אותי בקשיים ובאתגרים, בחוויות ובשמחות. גם בתקופה האחרונה נהניתי לדבר, לשוחח להתייעץ ולשתף אותך. מביט בתמונה שלך ושלי שצולמה בשנה שעברה - מי האמין שהשנה כבר לא תהיה איתנו, שהלב הענק שלך ינדום?
דע לך מאיר יקר, אותו שלום שקידשת, אותה אחדות שביקשת תמיד - הם הרוח והמצפן של ארגון "ידידים" מאז, והיום יותר מתמיד.
תודה מאיר.
תודה על רוח הידידות. תודה על ההשראה להבין וללמוד איך עושים חסד אמיתי וטהור.
תודה על הלימוד בפועל, איך נראית צניעות וענווה.
לאורך נלך.
בידידות אמת,
ישראל