בשיתוף מפעל הפיס
אין צורך לשאול מה הקשר בין שירה, פרפורמנס וזמר - אבל למרות שכולם מגיעים מעולם היצירה, לכל תחום יש הייחוד שלו, לכל אחד ואחת היוצרים בתחום יש את המילים שהם בוררים מתוך מה שהם חשים ומעבירים את זה הלאה אל החברה הסובבת ומפתחים את התרבות שלנו.
אנה הרמן בתחום השירה, עדינה בר-און בתחום הפרפורמנס ומיכה שטרית בתחום הזמר, הם מזוכי פרסי מפעל הפיס לאמנויות ומדעים ע"ש לנדאו לשנת 2021. כל אחד ואחת מהם כמו בוחנים כליות ולב, מנסים לפצח רגשות אישיים ואוניברסליים ובעזרת מילים ותנועות הם מתחברים למה שאנחנו, הצופים/ המאזינים/ הקוראים, מרגישים בפנים ומוצאים את השמות ביצירות השונות, למה שאיננו יודעים לבטא.
מפעל הפיס פועל לקידום התרבות, האמנות והמדע בין היתר באמצעות הענקת פרסים לאמנים ומדענים אשר הגיעו להישגים משמעותיים בתחומם בעת האחרונה, ותרמו לקידום תחום פעילותם בישראל. פרס מפעל הפיס לאומנויות ולמדעים ע"ש לנדאו עומד על סך 150,000 שקלים לכל אמן ומדען. מדי שנה מוענקים תשעה פרסים לאמנים ואמניות, מדענים ומדעניות מצטיינים אשר תרמו תרומה משמעותית לחיי התרבות והאמנות ולקידום המדע והמחקר. הכירו שלושה זוכים נוספים בפרס:
אנה הרמן
משוררת, קיבלה את פרס לנדאו בתחום השירה
אנה הרמן
(צילום: חגי דקל)
אנה הרמן מפרסמת את שיריה כבר כ-20 שנה והוציאה עד עתה 3 ספרי שירה. היא שותפה במערכת כתב העת לשירה "הו!" וגם מלווה כותבים, עורכת ספרי שירה ומנחה סדנאות שירה.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, השירה הייתה הבית האמיתי שלי, האוויר שבחרתי לנשום, ככל שיכולתי לבחור. נשאתי איתי לכל מקום שירים, כמו השוואות, כמו מגן, כמו קמע וזה במידה רבה מה שאני עושה עד היום", אומרת הרמן בניסוחים היאים לזוכה בפרס לשירה.
הרמן מודה שהענקת הפרס מרגשת אותה עד מאד. "הרגשתי התרגשות עצומה כשקיבלתי את שיחת הטלפון על הזכייה והודיעו לי, באופן כל כך בלתי צפוי. זה כל כך מרגש. ההודעה המופלאה הזו הייתה בגדר נס מבחינתי. ממש לא יכולתי להאמין לה והתרגשתי עד בלי די מהידיעה".
שירה ושירים הם חלק מהווייתה הבסיסית של הרמן. "הדבר העיקרי שאני עושה, כל החיים, הוא קריאת שירים. שירים שאני אוהבת וסיפורים שאני אוהבת, הם הדברים שאני אוהבת יותר מכל.
"לכל מי שאני נפגשת איתו, אני מספרת על שירים שאני אוהבת וקוראת לו מהם. אולי זה סוג של קידום השירה בעולם", היא אומרת. "זה דבר שאני מרגישה דרך הילדה שלי, שכשהייתה קטנה קראתי לה הרבה מאד שירים. זה היה הדבר הטבעי שלי, האוויר שלי תמיד".
היא מספרת, שכשבתה הייתה בת 4 הן צעדו בחוץ, "השיער שלה היה רטוב והיא אמרה: 'ריח החפיפה נמשך אחריי כענן'. זו שורה מ'שיר הבגד' של דליה רביקוביץ. במובן הזה אני חשה שאני מקדמת את השירה בעולם".
הרמן מעידה שהמשוררות הראשונות שהשפיעו עליה יותר מכל היו יונה וולך ודליה רביקוביץ'. "יונה וולך הייתה כמו מכת ברק, כשקראתי את השיר שלה 'יהונתן' כשהייתי בת 13. באופן בלתי צפוי, השיר הזה היכה בי מכת ברק חזקה כל כך, נחוצה כל כך, שהשפיעה עליי כל חיי", היא אומרת.
בהמשך הכירה גם את הספר השלישי של דליה רביקוביץ', ולדבריה, גם זו הייתה השפעה שהלכה והעמיקה במשך השנים. בהמשך, גם ההתוודעות ללאה גולדברג, סילביה פלאת', וויליאם בלייק ושייקספיר, היא מעידה, השפיעו השפעה עצומה ועמוקה על הכתיבה שלה.
"החלומות שלי, הכאבים והייסורים לא קשורים לכתיבה, הם קשורים לחיים. הכתיבה זה משהו שתמיד היה לי ותמיד איתי", היא אומרת לסיום.
מיכה שטרית
יוצר, כותב ומלחין, קיבל את פרס לנדאו בתחום הזמר
מיכה שטרית
(צילום: טל שמעוני)
מיכה שטרית הוא כבר מזמן לא רק 'החברים של נטאשה'. הוא יוצר, כותב ומלחין בסולו וגם עם הלהקה.
"אני זוכר שהייתי בן 10 וחצי או 11 ושמעתי את אריק איינשטיין שר את 'אני ואתה נשנה את העולם'. זו הפעם הראשונה שהאמנתי למישהו שאני לא מכיר. הבנתי כמה כוח יש בשירים וכמה זה נוגע", מסביר שטרית איך התחילה עבורו הקריירה המפוארת שלו.
שטרית מתאר דרך ארוכה עד שהכל הפך למשהו גדול באמת. "פגשתי את ארקדי בדרך, הקמנו להקה, הקמנו כמה להקות, הגענו לתל אביב מהפריפריה ובסוף זה קרה", הוא אומר. "יש מי שהתייאשו וממשיכים הלאה למקצועות אחרים ויש מי שבאמת מאמין שזה הייעוד שלו והולך עד הסוף, לא משנה המחיר".
שטרית מודה ששמח מאד כשהודיעו לו על הזכייה בפרס לנדאו. "למרות שיש לי הכרה וקהל, משמח שדווקא הקולגות שלי בוועידת הפרס בחרו בי. זה כבוד גדול ועושה טוב ונעים בשלב הזה של החיים".
הוא מודע שעולם המוזיקה השתנה מאד מאז שהתחיל. "היום יש הצפה של תוכן ומעט מקומות להשמיע אותם", הוא אומר וחושב שהמצב היה שונה לו היו עוד ערוצי מוזיקה ועוד מקומות שמאפשרים גישה לאמנים מתחילים.
שטרית מסמן מוזיקאים רבים שהשפיעו ונגעו בו, החל מג'ימי הנדריקס, לד זפלין והחיפושיות. "בכל פעם נכנס עוד אלבום ועוד אלבום והרפרטואר הולך וגדל. עם הרוב יצא לי לעבוד - יוסי בנאי, שלום חנוך, ברי סחרוף, פורטיס, אהוד בנאי וכל הזמן מצטרפים גם חדשים לרשימה. אני כל הזמן מחכה לשירים הבאים", הוא מודה ומספר שפתאום תסריטאות ומחזאות מעניינים אותו. "עסקתי בזה ואני רוצה לחזור, לתחום התיאטרון והתסריטאות. אולי האלבום הבא יהיה מעבר למוזיקה ואולי זה יוביל למשהו אחר", הוא אומר.
עדינה בר-און
אמנית פרפורמנס, קיבלה את פרס לנדאו בתחום הפרפורמנס
עדינה בר און היא אמנית פרפורמנס. כ-5 עשורים עבודתה האישית, בוראת בגופה, בקולה ובתנועתה מופעים שמגדירים טריטוריות נפשיות, פוליטיות וחברתיות, העוברות באמצעותה אל הצופים.
"מאד שמחתי והופתעתי כשהודיעו לי על הזכייה בפרס לנדאו", אומרת בר און. "דווקא הפרס הזה, שמיועד רק לפרפורמנס, היה הגיוני שאגש אליו אבל לאחרונה הייתי חולה מאד בבית חולים. חשבתי לוותר על ההגשה אבל חברתי עדית פורת הגישה את מועמדותי לפרס. זה מרגיש כמו הבעת תודה של המערכת ומתנה גדולה אחרי 5 עשורים של עבודה 'מתחת לרדאר'. כמובן שפרצתי בבכי".
לבר און חלום להמשיך ולעבוד. "אני חולמת שאהיה מסוגלת לעבוד למרות גילי המבוגר. אני מקווה להמשיך להמציא את הקשרים והגשרים עם הקהל, בלי כל קשר לנסיבות הפיזיות שלי ולמרות הבגרות", היא אומרת.
לאמן הפרפורמינג, אומרת בר און, יש אתגרים בכל שלב בחיים. "כל שלב הוא חלון להתבוננות ונקודת מוצא מעניינת וחשובה כדי להתבטא בה. אני מסתכלת קדימה ומקווה להגיע לרגע בו אוכל ליצור עבודה חדשה ולהיות חכמה מספיק כדי להתמודד עם הגיל שלי. לניסיון יש כאן יתרון".
לדעת בר און הבעיה היא שתחום היצירה שלה ממועט משתתפים באופן קיצוני. "הלוואי ולא הייתי יחידה בתחום שלי. התחום הזה מאופיין בעשייה שלא מסמלת התקדמות בתחום. מצבה כעת דומה לזה שהיה בתחילתה בשנות ה-50 וה-60; אין שיח, אין ביקורת מקצועית ואני מכירה אמנים בודדים שאני מרגישה שהם פרטנרים באמנות המיצג בישראל. האקדמיות צריכות לאמץ את המיצג כתחום וכקטגוריה באמנות, שדנים בה וליצור שיח על אמני מופע. אין מוסד אחד בארץ שיש לו מחלקה לפרפורמנס", היא אומרת.
בר און מספרת שלאורך חיי יצירתה הושפעה מאד מהאמן הפולני ז'י מריאן גרוטובסקי, שהיה במאי והוגה תיאטרון פולני, יוצא דופן ואקספרסיבי. גם טדאוש קנטור, שהיה במאי תיאטרון ואמן פולני, יוצר ומפיק מופעי הפנינג, צייר, מעצב תפאורה, אמן אסמבלאז', שחקן תיאטרון, סופר, מורה ותאורטיקן של האמנות, השפיע עליה. "שניהם פעלו בשנות ה-70 והם דוגמה ליצירה בחברה שבה הצבא הוא דימוי ואמות מידה למוסר ולהתנהגות הנאותה. בתוך האירוניה הזו והקונפליקט שהיא מייצרת בחיינו, גם אני יוצרת".
בשיתוף מפעל הפיס
