"כל שידוע לי על אמי הביולוגית הוא שהיא אינה תושבת הארץ, ואפילו את שמה אני לא יודע. המידע היחיד שיש לי הוא שהיא נטשה אותי בבית החולים ביום הלידה". במילים אלו בוחר צחי קנבסקי לפתוח את הריאיון ולתאר את ילדותו המורכבת בצל היתמות.
"נולדתי בבית חולים 'הקריה' בתל אביב, כך רשום לי בתעודת הלידה, ועד גיל שש גדלתי בבית חולים "שניידר" בפתח תקווה. בילדותי הייתי הולך לגן, אבל כשהיום היה מסתיים, במקום לחזור הביתה - הייתי חוזר לבית החולים. זה היה הבית שלי".
כשהיה בן שש קנבסקי (27), הועבר מבית החולים לביתה של אישה בשם לריסה בחולון - אותה הוא מכנה אמא - ששימשה עבורו משפחת אומנה. לפני כשנה וחצי לריסה נפטרה, וקנבסקי עבר להתגורר עם שותף ונותר ללא בני משפחה כלל, או לפחות לא כאלה שהוא יודע על קיומם.
"לריסה היא זו שגידלה אותי והקשר שלי איתה היה קשר של אמא ובן לכל דבר", הוא אומר. "היא הייתה הבן אדם הקרוב אליי ביותר, וזו שבילדותי אספה אותי לחיקה והעניקה לי חום, אהבה וילדות מאושרת".
קנבסקי: "במהלך השנים תהיתי מה הסיפור שלי וכל תסריט אפשרי עלה לי בראש. הרי לא יכול שלתינוק שנולד במדינת ישראל אין רישום של הפרטים שלו. עד עכשיו לא הרגשתי שאני מוכן לצאת למסע הזה - ועכשיו הגיע הזמן"
כשהגיע לגיל 18, בזמן ששאר בני גילו התגייסו, קנבסקי ביקש להתנדב לשירות הצבאי אבל נענה בשלילה לאחר שנודע שמעמדו כאזרח ישראלי טרם הוסדר. "מכיוון שלא ידוע דבר על הוריי, סירבו תחילה להעניק לי אזרחות ישראלית", הוא משחזר.
"את ההליך לבקשת האזרחות התחלתי לפני גיל 18, אבל רק אחרי שלוש שנים של מאבק הצלחתי סוף-סוף לקבל מעמד של אזרח. בינתיים, במקום להתנדב לצבא עשיתי שירותי לאומי של שנתיים. היה לי חשוב לתרום למדינה בכל דרך".
מסע חיפוש קרובים
סיפור חייו של קנבסקי הוא מסוג הסיפורים שהיו יכולים לפרנס לא מעט תסריטאים מוכשרים בהוליווד. הוא נולד עם מחלת לב שעם הזמן התפתחה גם למחלת ריאות, מה שמחייב אותו להרכיב משקפי חמצן באופן קבוע. "המשקפיים לא יורדים ממני, גם לא כשאני מתקלח וישן", הוא מעיד. "המצב הרפואי שלי מגביל אותי בהרבה תחומים בחיים - אני מתעייף מהר מאוד, רשאי לבצע פעילות גופנית מינימלית ורק תחת פיקוח של איש מקצוע, לא יכול לטוס ויש עוד".
בימים אלו קנבסקי ממתין להשתלת לב ושתי ריאות. "באופן רשמי, נכנסתי לרשימת ההמתנה להשתלה בינואר 2015, אבל לאורך השנים דחיתי את העיסוק בזה פעם אחר פעם", הוא משתף בגילוי לב. "הרבה שואלים אותי למה לא עברתי את ההשתלה עד עכשיו, אז אני עונה את התשובה הכי כנה ואמיתית - כי פחדתי, בדיוק כפי שפחדתי לצאת לבד למסע אחר המשפחה הביולוגית שלי".
ההחלטה לצאת למסע המורכב, גם בפן הבריאותי וגם בפן האישי, התקבלה לפני כשלושה חודשים, בעקבות הרצאה שהעביר צחי ברדוגו, אליה הוזמן קנבסקי במסגרת עבודתו במערך קשרי הלקוחות במרכז הרפואי "אסותא".
"כחלק מהעבודה במוקד, מדי כמה שבועות אנחנו מוזמנים להרצאות ופעילויות העשרה שנערכות במסגרת פרויקט 'אוניברסותא'", מספר קנבסקי, "והסיפור שצחי (ברדוגו - ג"ג) סיפר בהרצאה נגע בי ברמה האישית והעניק לי השראה".
ברדוגו (52) גרוש ואב לשניים מרמת השרון, עובד גם הוא ב"אסותא". בהרצאה שהעביר לעובדים, הוא שיתף אותם במסע החיפוש שלו אחר משפחתו הביולוגית. "הוא תיאר את המסע כסוג של תרפיה עבורו, והצליח לעורר בי את הרצון לצאת למסע חיפוש כזה בעצמי, ולנסות לגלות מי היו הוריי והאם גם לי יש אחים ביולוגים או קרובי משפחה אחרים".
בסיום ההרצאה ניגש קנבסקי לברדוגו ושיתף אותו בסיפור האישי שלו. בין השניים נרקם קשר חזק, ומאז ברדוגו מלווה אותו בדרך המורכבת שבתקווה תוביל אותו לגילוי העבר שלו. "הוא המנטור שלי. אנחנו נפגשים מדי יום בעבודה וגם מחוצה לה", אומר קנבסקי בחיוך. "אני מרגיש שאני מוכרח למצוא תשובות לכל סימני השאלה שמלווים אותי מאז שאני זוכר את עצמי - מי אני ומאיפה באתי? אני יודע איפה המסע שלי מתחיל, אבל אין לי שום מושג איך הוא יסתיים ומה אגלה באמצע".
יש דברים שאתה חושש לגלות?
קנבסקי: "במהלך השנים תהיתי מה הסיפור שלי וכל תסריט אפשרי עלה לי בראש. הרי לא יכול שלתינוק שנולד במדינת ישראל אין רישום של הפרטים שלו, כאלו שיכולים לשפוך אור על העבר שלו או של אמו. עד עכשיו לא הרגשתי מוכן לצאת למסע הזה - ועכשיו אני סוף-סוף מוכן לצאת לדרך".
"גיליתי שיש לי תשעה אחים ואחיות"
"אני בעצמי מאומץ. את תיק האימוץ שלי פתחתי רק בגיל 47, אחרי שיחת טלפון עם נציגה מהשירות למען הילד שבישרה לי על כך שאמי הביולוגית, זו שמעולם לא הכרתי, נפטרה", מספר ברדוגו. "ובכל מקרה, החלטתי לפתוח את התיק רק אחרי שאמי המאמצת נפטרה ואבי המאמץ הפך לדמנטי. חששתי שאם אנסה לאתר את הוריי הביולוגיים בזמן שהוריי המאמצים עוד בחייהם - הם עלולים להיפגע מכך ולחוש נבגדים".
עם פתיחת תיק האימוץ גילה ברדוגו, שגדל במשפחתו המאמצת ללא אחים ואחיות, כי יש לו חמישה אחים ואחיות מצד אביו, ועוד ארבעה אחים ואחיות מצד אמו. "במשך 47 שנה חייתי כבן יחיד, ולפתע גיליתי שיש לי לא פחות מתשעה אחים ואחיות", הוא אומר. "ההרגשה בעת הגילוי הייתה מענגת וכואבת בו זמנית. התחושות שהציפו אותי באותם רגעים היו מעורבות ומטלטלות".
ברדוגו: "במהלך מסע החיפוש שערכתי, התברר לי שאמי הביולוגית התחתנה עם גבר שהוא לא אבי הביולוגי, שבועיים וחצי אחרי שילדה אותי. 11 חודשים אחר כך היא ילדה את בנה הבכור. חודש אחרי שהיא נטשה אותי בבית החולים - היא כבר נכנסה להריון ממי שהיה בעלה"
עוד גילה ברדוגו כי הוריו, שגרו בשכנות, ניהלו ביניהם רומן וכתוצאה מכך הוא נולד. "ננטשתי בבית החולים 'הקריה' ביום הרביעי ללידתי, בשנת 1971. אמי הביולוגית ברחה מבית החולים והשאירה אותי שם", הוא אומר, "צירוף המקרים המעניין הוא שמדובר באותו בית חולים שבו קנבסקי ננטש".
כשהיה בן ארבעה ימים הועבר ברדוגו לבית יתומים. בגיל ארבעה חודשים הוא אומץ על ידי הוריו שגידלו אותו במהלך כל השנים. "כשהתחלתי לברר על העבר שלי, גיליתי שאמי הביולוגית התחתנה עם גבר שהוא לא אבי הביולוגי, שבועיים וחצי אחרי שילדה אותי. 11 חודשים אחר כך היא כבר ילדה את בנה הבכור. כלומר, חודש אחרי שהיא נטשה אותי בבית החולים - היא כבר נכנסה להריון ממי שהיה בעלה".
איך הרגשת כששמעת את זה?
ברדוגו: "בהתחלה הצטברו אצלי הרבה כעס וביקורתיות כלפיה, אבל אחרי שגילית את הסיפור המלא הרגשות הקשים שהיו לי התחלפו בחמלה וברחמים".
ומה בנוגע לאביך, מתי איתרת אותו?
"מסתבר שבמהלך הלידה וגם לאחריה, אמי לא הסכימה למסור את זהות האב. זו גם הסיבה שהוא לא יצר עמי קשר מלכתחילה. הוא לא ידע על קיומי".
וכאילו שכל הגילויים הללו לא מספיק מטלטלים, ברדוגו גילה פרט נוסף ומפתיע במיוחד: אחיו, זה שנולד 11 חודשים אחרי שאמו נטשה אותו בבית החולים, גר בשכנות אליו והשניים הם לא פחות מאשר חברים קרובים במשך שנים רבות. "התברר גם שהבת שלי והבן של אחי הביולוגי למדו יחד באותה כיתה בבית הספר, כמובן מבלי שהיה להם או למישהו מושג שהם בני דודים".
אחד מתוך חמישה לא מעוניינים בקשר
מאז שיצא למסע החיפוש שלו, ברדוגו עוסק לא מעט בתחום האימוץ - הוא מלווה בוגרים מאומצים בתהליכי פתיחת תיקי האימוץ שלהם, מעביר הרצאות על סיפורו האישי ברחבי הארץ ולפני כשנתיים אף פרסם את ספרו "ילדותי השלישית", המתעד את המסע המטלטל שערך.
"החיבור עם צחי משמח ומרגש אותי", אומר ברדוגו. "כמי שעבר מסע דומה לשלו, אני מרגיש שאני מצליח להבין היטב את מה שעובר עליו כעת - את הרצון שלו למצוא את התשובות שהוא מחפש, ולסגור מעגלים שליוו אותו מהילדות".
אני מניחה שיש מקרים שבהם לא מצליחים למצוא תשובות. איך מתמודדים עם תרחיש כזה?
ברדוגו: "בסוף, במקרה של קנבסקי, אנחנו יוצאים יחד לחיפושים בארץ ובעולם מבלי שיש לנו אפילו קצה חוט. ייתכן שאביו הביולוגי כלל לא יודע שהוא אביו, וגם לזה צריך להתכונן. כשיוצאים למסע מהסוג הזה צריכים להיות מוכנים לקראת כל תשובה, גם אם היא לא התשובה שרצינו לקבל. לצערי, 20% מההורים הביולוגיים, כלומר אחד מתוך חמישה הורים שבהם נתקלתי לאורך השנים, לא מעוניינים להיות בקשר עם הילד שלהם גם אחרי שהוא בוחר להכיר אותם".
"אני יוצא לתהליך הזה בשביל להעניק משמעות לסיפור שלי ולהתיר את סימני השאלה שעוטפים את החיים שלי", אומר קנבסקי. "היום אני מרגיש שיש לי יכולת הכלה טובה יותר, ואני יודע שאצליח להתמודד עם מה שיגיע.
"יש כמה סיבות לכך שהיום אני בשל ומוכן נפשית להתמודד: קודם כל, המפגש שלי עם ברדוגו והקשר המיוחד שנרקם בינינו, ושנית גם מקום העבודה שלי שמלווה אותי לאורך כל הדרך, מתחשב בצרכים וברגישויות שלי ותמיד נמצא שם בשבילי", הוא מוסיף. "עבדתי כבר בכמה מקומות עבודה, וכאן, במוקד, אני מרגיש שקודם כל מסתכלים עליי כבן אדם ורק אחר כך כעובד".
