מכתש, יעלים, מלון בראשית, מדבר - זה בדרך-כלל מה שעולה לנו בראש כשאנחנו חושבים על מצפה רמון. אלא שבתוך כל הטבע המדברי הקסום שלרוב אנחנו חולפים על פניו או מבקרים בו בדרך לאילת - יש אנשים, נשים וילדים שעבורם מצפה רמון הוא לא עוד נקודה בדרך - אלא בית. עוד ועוד צעירים ומשפחות צעירות זיהו במצפה רמון פוטנציאל להגשים את עצמם ואת החלום הציוני, לחיות חיים קהילתיים ולשפר את איכות החיים שלהם.
עכשיו, קהילת המחנכים של מצפה רמון פותחת את שעריה ומזמינה את כולם להצטרף אליה ולהיות חלק מהגרעין המוביל של הקהילה, לשלב מגורים מסובסדים עם חזון, חיבורים מקצועיים ומקום עבודה, להשפיע על חיים של ילדים ובני נוער ולהיות חלק ממעטפת אנושית וחברתית של היישוב כולו.
בשנת 2016 הוקמה במצפה רמון ע"י קרן היסוד, המשרד לפיתוח הנגב, הגליל והפריפריה, תנועת אור והמועצה המקומית, שכונת "קרני רמון". המטרה: למשוך לשכונה צעירים וצעירות לחיי קהילה עשירים ולהוות פלטפורמה להשפעה חברתית רחבה. השכונה כוללת בסך הכול 24 יחידות דיור כשהצעירים והצעירות המגיעים למצפה יכולים לגור בהן עד שלוש שנים, שבמהלכן הם גם עובדים בעבודות המבוקשות ביישוב. עדיפות ראשונה ניתנת למורים, מורות, גננים, גננות ואנשי חינוך - כדי להתמודד עם המחסור ההולך וגובר בצוותי הוראה, מחסור שמאפיין את ישראל בכלל בשנים האחרונות.
טל צובארי (35) עזבה את שדרות רוטשילד בת"א ועברה לקרני רמון. צובארי בעלת תואר ראשון בחינוך דמוקרטי והתמחות בהוראת היסטוריה ומקרא, תואר שני בניהול מערכות חינוך, ומחנכת היום כיתה י' בבית הספר ביישוב. "ראיתי את הפרסום ברשתות החברתיות שמחפשים מורים למצפה רמון ודבר ראשון אמרתי לעצמי 'זה לא בשבילי'. אבל משהו קרץ לי בהודעה והרגשתי מחויבת לעזור לחפש מורים שיגישו מועמדות, אחרי שיחה עם מנהל מרכז הצעירים של היישוב ומנהלת התיכון הבנתי שזה דווקא כן בשבילי. הייתי בצומת דרכים בחיים אחרי שסיימתי עבודה משמעותית של 14 שנים בתנועת הצופים, ואומנם יש שיגידו שאני ילדת טבע ומדבר אבל ממש לא הייתה לי כוונה לעזוב את המרכז, לא את האופנוע שלי ולא את החיים ברוטשילד. איכשהו מצאתי את עצמי מוקסמת מעצם הרעיון להשפיע, לשלב עבודה משמעותית עם מגורים נאותים וחיי קהילה ואחרי חודש מאותה השיחה כבר גרתי במצפה רמון", משחזרת צובארי.
"אף אחד לא הבטיח לי שום דבר, מנהלת בית הספר אמרה לי - יש לנו כיתה, ואין לנו מחנכים. אם לא תבואי לא יהיה מחנך. הקריאה הזו הכריעה לבסוף את הכף. הגעתי לדירה ריקה - דירה מסובסדת במחיר נוח לכל כיס, כל מורה יכול להסתדר עם שכר דירה כזה ולחיות ברמה גבוהה. לא היו לי חברים במצפה אבל העובדה שהגעתי למקום שבו כולם חדשים ומגיעים מחוץ ליישוב, גרמה לכך שמאוד מהר התגבשנו לקהילת חיים המורכבת מרווקים, זוגות ומשפחות צעירות. הילדים של השכנים הם חלק משמעותי בחיים שלי, הדלת תמיד פתוחה למי שצריך עזרה, בין שחסר לו משהו ובין שסתם בא לו כוס שוקו או קפה, תלוי בגיל", היא מסבירה.
תקופת הקורונה הוכיחה לתושבי השכונה ותושבי מצפה רמון בכלל, את היתרונות של חיי הקהילה בשילוב המרחבים והמרקם האנושי המיוחד שיש במצפה רמון. "חברים שלי שגרים בעיר היו תקועים בתוך דירות ואנחנו עשינו הכול ביחד, במשנה זהירות כמובן, אבל היו לנו מרחבים משותפים שאפשרו לנו לחיות לצד הקורונה, לשחק, ליצור, ללמוד – הכול ביחד. זו הייתה תקופה מאוד עשירה בעשייה קהילתית והיכרות שממשיכה ללוות את כל אורח החיים שלנו גם היום", מספרת צובארי.
""יש כאן הזדמנות לכל מי שהלך ללמוד הוראה או מקצועות חינוך, שכנראה מראש עשה זאת מתוך תחושת שליחות, לעלות עוד שלב ולעשות את השליחות הזו בפריפריה הכי יפה בארץ".
"לא יכולנו לחשוב על מקום טוב יותר"
קהילת "קרני רמון" מורכבת מלמעלה משליש אנשי חינוך, גננים, סייעים ומשלבים לילדים עם צרכים מיוחדים, שגרים בשכונה ומאיישים משרות נדרשות ביישוב. השכונה מהווה קרקע פורייה לעשייה משמעותית ומביאה לכך שלאחר סיום המגורים בשכונה מעל ל-70% מתושביה בוחרים להישאר ולגור במצפה רמון דרך קבע.
"אנחנו עומדים לסיים את תקופת המגורים בשכונה וכבר בונים בית בשכונת נגה - במצפה רמון. לא יכולנו לחשוב על מקום טוב יותר עבור המשפחה שלנו לגור ולגדל בו ילדים, לגמרי גילינו את מצפה." מספרת סיון פורת (38), מחנכת כיתה א', נשואה ואמא לשלושה ילדים.
"אני ונמרוד התגוררנו באשקלון כשבע שנים, בשנים שלפני מצפה. היו לנו מחשבות על שינוי, על קהילה, חיפשנו משהו אחר ושונה מהעיר. וכאן פשוט מצאנו מענה להרבה מהצרכים שלנו - הכול קרוב אחד לשני, הדירות הן כמו דלת פתוחה, כולם מכירים את כולם, הילדים משחקים, קמים בבוקר ויכולים לצאת החוצה, עוד לפני שהם בכלל הולכים למסגרות - המרחב הציבורי המשותף הוא לגמרי חלק מהבית מבחינתי, לא הייתי יכולה ליצור את זה בשום מקום אחר", מודה פורת.
"זה היה שינוי מורכב - שינוי מקומות עבודה לי ולנמרוד, ילדים שכבר היו רשומים למסגרות אבל היום אני יכולה למצוא את אייל שלי בן השמונה בבית של יעל השכנה עוזר לה לקבל את השבת, את עמית, בן חמש וחצי, מתחבא לי בבית של מור, שכן אחר, ואת איתן בן הארבע שותה שוקו בבית של טל, כל זה בזמן שאני שותה קפה אצל עוד שכנה, שני", היא מחייכת.
"מעבר לתחושת השליחות שאני מרגישה כשאני מלמדת בבית ספר שהוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית - מילדי עולים מחבר העמים, דרך קהילת העבריים, צברים ילידי מצפה רמון וילדים שעברו לכאן ומהר מאוד גדלו לאהוב את המקום. אני לא מרגישה שאני בפריפריה, לא חסר לי כלום, ומה שכן חסר לי - תמיד יהיה מי שיתנדב להביא או לעזור. יש כאן תרבות איכותית, הצגות, סרטים, ערבי אומנים, מסיבות ואפילו מסיבות החלפות בגדים", מסכמת פורת.
נעמה סופר (30) הגיעה לעבוד במצפה רמון בתום סיום לימודי התואר הראשון בגיאוגרפיה וסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. "הגעתי כדי ללמוד את השיטה המיוחדת של 'גן-יער' שבו ילדים בגילי 6-3 נמצאים חמישה ימים בשבוע בחורשה ועושים הכול בטבע תחת כיפת השמיים. מפעילויות יצירה דרך הכנת ארוחת בוקר משותפת, מילוי מים בג'ריקנים, פתיחת פינות מלאכה ועד שינוי הלו"ז כולו רק כי ראינו ינשוף פתאום וזו הזדמנות ללמוד משהו חדש ממראה עיניים", מספרת סופר.
"אחרי תקופה שכבר חשבתי שלא אמצא עבודה בגן מסוג כזה, שכמעט ולא קיים בארץ - פנו אליי. הגשתי מועמדות והיום, לאחר שנתיים כגננת, אני מנהלת את הגן וזה לגמרי התגשמות חלום עבורי", היא מודה.
"גם אם אתה מגיע לבד אתה מבין מאוד מהר שקהילה שלמה חיכתה לך ואתה חלק ממנה. אם הייתי מתחילה את העבודה בגן מבלי שאני מכירה אף אחד, הייתי מרגישה בודדה, וזה לא מה שקורה כאן. העוגן שלי ושל מצפה רמון זה האנשים כאן - בני ובנות גילי שיושבים בערב לכוס תה או בירה, ארוחת שישי משותפת או סתם ללכת להופעה ביישוב. בזכות עוד מחנכים ומחנכות שעוברים דברים מקבילים למה שאני עוברת, יש לי שותפים לחלוק איתם מחשבות, רעיונות וחיים", מסכמת סופר.
"יש כאן פרויקט בשם 'משפחה מקומית' שבו כל מי שמגיע נקלט ומלווה ע"י משפחה מהמקום, יש כאן ערבי תרבות שהמועצה מארגנת, לצד פאבים, מסעדות, מוזיקה טובה וחיי קהילה שמקדמים הרבה יוזמות וערבים משותפים", מוסיפה צובארי.
"מקבלים אותך כאן בהרבה אהבה. אני זוכרת איך משפחות של התלמידים שלי דאגו שלא אהיה אף פעם לבד בשישי, כשעוד הייתי בתחילת הדרך כאן. מהר מאוד הפכתי ממורה גם לחברת הנהלה שמובילה תכנונים אסטרטגיים משמעותיים ובונה תוכניות חינוכיות לשנה שלמה", מוסיפה צובארי.
"יש כאן הזדמנות לכל מי שהלך ללמוד הוראה או מקצועות חינוך, שכנראה מראש עשה זאת מתוך תחושת שליחות, לעלות עוד שלב ולעשות את השליחות הזו בפריפריה הכי יפה בארץ".
אני קוראת לכם להצטרף אליי, לחברים ולחברות שלי במצפה רמון ובשכונת קרני רמון - למקום שונה מהיומיום שאתם אולי מכירים, אבל ללא ספק הוא שדרוג לאיכות החיים שלכם. חובה להצטייד בפתיחות, באהבה וברצון לקחת חלק בחיים ובעשייה משני מציאות".
בשנתיים האחרונות מפעילה קרן שח"ף, יחד עם המועצה המקומית ושותפים נוספים גם את מיזם "שכונות בשינוי" שמטרתו חיזוק מצפה רמון וקידום שינוי חברתי באמצעות קהילות צעירים ופעילים מקומיים.
"אני רואה את החבורה הזו יום-יום בעשייה שלהם, ההשקעה שלהם מורגשת בשטח וניכרת באור בעיניים של התלמידים והאנשים שהם נוגעים בהם במסגרת העבודה וגם במסגרות הבלתי פורמליות ובמפגשים בקהילה", אומרת שחר מילנר, מנהלת מיזם "שכונות בשינוי" מטעם קרן שח"ף במצפה רמון.
"אנחנו מחפשים עוד נשים ואנשים עוצמתיים כאלו מעולמות החינוך שרוצים לעבוד במשרת חינוך איכותית, להיות חלק מקהילה צעירה ולהשפיע על המרחב שבו הם חיים. אם אתם רואים את עצמכם גרים במתחם מגורים קהילתי לצד מורות ומורים נוספים, במקום הכי מעורר השראה בארץ, זה הזמן שלכם להעז לעשות שינוי ולהצטרף אלינו".
