מי מאיתנו לא נתקל באופן אישי בבעיות או בעוולות חברתיות שנותרו ללא מענה? יעל בן ישי החיפאית, אורי נתן מקיבוץ כרמים ועיינה הופמן ממושב נוב המתגוררת בירושלים, הן כולן תיכוניסטיות בכיתה י"ב שהחליטו שאינן יכולות לעמוד מהצד ובחרו לעשות מעשה. כל אחת מהן הקימה פרויקט חברתי בתחום שקרוב לליבה כדי לנסות לתקן את אותן בעיות, כחלק מחברותן בארגון "LEAD - המסלול לפיתוח מנהיגות".
"MindU" לשיפור הדימוי העצמי והגופני
הפרויקט "MindU'' של אורי נתן, בת 17.5 מקיבוץ כרמים ותלמידת "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל, מחובר לחוויה ולהתמודדות האישית שלה. כשהייתה צעירה יותר, עסקה בכושר ותזונה באופן אינטנסיבי ומכאן נגררה להפרעות אכילה. כיום היא מטופלת אצל דיאטנית קלינית. במסגרת תוכנית ההכשרה של "LEAD" היא הבינה שנושא הפרעות האכילה בוער בה וזו השליחות האמיתית שלה - שבני נוער אחרים יידעו מראש כיצד להימנע מטעויות דומות, וכך הקימה פרויקט הדרכה ייחודי בנושא.
8 צפייה בגלריה
"ברגע שמטרת העל היא לשנות את המראה החיצוני, אז התוצאות נמצאות בסדר העדיפויות מעל הדרך, והחשיבות של תהליך בריא נעלמת". אורי נתן
במהלך התוכנית שיזמה, מתנסים בני נוער בחטיבת ביניים בשיעורי כושר, תזונה ודימוי עצמי בקבוצות מגדריות נפרדות, כדי ליצור מרחב אינטימי ובטוח. המפגשים נועדו להעביר מסר חזק של איזון והתמדה בתהליך, במקום פעולות קיצוניות המשפיעות לטווח קצר. זאת לצד מתן כלים להצלחה בעולם הספורט והתזונה והפנמת הסיבה שבעקבותיה בוחרים באורח חיים בריא, שמתמקד בדרך לא פחות מאשר בתוצאה. השיעורים במסגרת התוכנית כוללים שלושה מפגשים, המועברים על ידי אנשי מקצוע שגוייסו לפרויקט ופסיכולוגית שמלווה את בני הנוער, כדי להעמיק את התהליךולעבד אתהמידע והכלים.
בין השאר עוסקים השיעורים בחיזוק הכושר הגופני, בניית אימון מתאים ומהיכן רצוי להתחילו; שיפור הדימוי העצמי, כיצד להתחבר לגוף שלנו, תזונה ובניית התפריט הנכון לנו, ומהו מקומן של הרשתות חברתיות בתוך כל זה. במקביל, הורי המשתתפים עוברים אף הם מפגשי הדרכה, הכוללים מגוון נושאים כמו סימני אזהרה בנוגע להתפתחות הפרעות אכילה אצל ילדיהם, שיח סביב אוכל בבית, הסבר על התהליך שיעברו הילדים במהלך התוכנית ועוד.
"הבעיה נובעת מכך שבני הנוער מתחילים לעסוק בכושר ובתזונה ממקום קיצוני של 'אני רוצה לשנות את עצמי' ולא ממקום של 'אני רוצה להיות בריא'", מסבירה בן נתן. "ברגע שמטרת העל היא לשנות את המראה החיצוני, אז התוצאות נמצאות בסדר העדיפויות מעל הדרך, והחשיבות של תהליך בריא נעלמת. כך יוצא שבמקום להציב יעדים הגיוניים, הם מחפשים קיצורי דרך כדוגמת דיאטות קיצוניות או אימונים אינטנסיביים, שעלולים לפגוע בהם קשות".
ד', נערה שהשתתפה בתוכנית, מעידה שהיא עזרה לה מאוד והעניקה לה כלים להמשך: "מאוד נהניתי מהשיעורים והשיחות, והרגשתי שבאמת עוסקים בגובה העיניים בצרכים שלנו כבני נוער. כלומר מה יסייע לי להבין טוב יותר את הגוף שלי, מה אני רוצה מעצמי וכיצד להשיג זאת - כלים ותובנות שלא זוכים להתמקדות כזאת בהרבה מקומות. החוויה המשמעותית הזאת גרמה לי לחשוב בצורה אחרת על האופן שבו אני מתנהלת עם ענייני התזונה, ובכלל מבחינה רגשית על הביטחון והדימוי העצמי שלי".
גם ק', אמה של אחת מהנערות שהשתתפו בתוכנית, שיתפה: "הסדנה מעוררת השראה ומעלה תכנים משמעותיים, שעל פי רוב לנו כהורים קשה להציף מול הילדות והילדים שלנו. אני גאה מאוד באורי, שבעצמה כנערה הצליחה להתגבר על הקשיים שחוותה, כדי לעזור לנוער בגילה".
"אחד מהקשיים הגדולים בלהיות אחים של מתמודדים, זאת אי היכולת לספר לאחרים מה עובר עליי ומה קורה בבית כשאחי או אחותי פוגעים בעצמם, כלומר להחזיק הכל חזק בפנים. אבל פה בין הילדים קיימת 'אחדות גורל', כשאינם צריכים להסתיר או להתבייש באח או באחות שלהם"
'אחשלי' - לתמיכה באחיות ואחים של מתמודדי נפש
לפני למעלה משנה שוחחה עיינה הופמן במקרה, עם חברה טובה על תקופת הקורונה, ואז כבדרך אגב חברתה זרקה באוויר שאחיה התמודד עם מחלת נפש במהלך הסגרים. מתברר שעקב העומס על המחלקות הפסיכיאטריות והכאוס באותם ימים, הוא נאלץ להישאר באשפוז בית, במציאות בלתי אפשרית מבחינת שאר בני המשפחה ועבורו.
מה שנאמר כבדרך אגב, הותיר את הופמן המומה מהמציאות שחברתה מתמודדת איתה, ועוד יותר מכך שכמעט לא הייתה תמיכה לחברה ולאחיה הנוסף. הם חוו לבד את המציאות המורכבת הזו - בבית שנמצא באווירה מתוחה, תחושת אי-וודאות לגבי מצב האח המתמודד והורים שמשקיעים אנרגיה ומשאבים רבים כדי לטפל בו.
במציאות כזו התחוור לה, ששאר האחים עלולים "ליפול בין הכיסאות" ואין מי שמבין אותם ומתייחס אליהם, בזמן שההורים מרוכזים לחלוטין באח החולה עד מעל צווארם מבחינת גיוס משאבים, סידורים, בירוקרטיות וכדומה, במקביל לעבודתם ולהתחייבויות אחרות.
8 צפייה בגלריה
"אני מרגישה כמו צינור שמקשר בין הצורך של האחים לבין הפעילות והתוכן המוצעים עבורם, ומודה על הזכות לעשות זאת, כדי להעניק את הדבר הבסיסי ביותר - להיפגש עם אדם שמבין אותך". עיינה הופמן
כדי לנסות לעזור ככל שניתן לאותה חברה, החלה הופמן לברר איזה סיוע כבר קיים עבור אחים למתמודדי נפש שנותרו בצד. היא שוחחה עם שורת מומחים מתחום הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, מטפלים במחלקות אלו ועם משפחות שמתמודדות. כך התחברה לעולם בריאות הנפש, והדהדה לה הסוגיה המורכבת באשר לאחים של מתמודדי נפש שזאת המציאות שנכפתה עליהם.
ככל שדיברה עם יותר אנשים ועמותות, הבינה הופמן שכמעט ולא קיים עבורם מענה בנושא. אין מקום מוסדר או מסגרת שבה אותם בני נוער יוכלו להתאוורר מהבית ומהעיסוק האינטנסיבי באח המתמודד נפשית, ולפרוק יחד עם אנשים שמבינים היטב את מה שעובר עליהם.
הופמן גם הבחינה שבהתמודדויות נפשיות, אין מעטפת חיצונית תומכת כמו במחלות אחרות, כדוגמת מתנדבים שמנסים להנעים ככל הניתן את זמנם של ילדים חולים ושל סביבתם הקרובה. לרוב, החולים ניזוקים מתדמית של אות קין המוטבע על מצחם - כאילו שמדובר במשהו שיש להתבייש בו ולהתרחק ממנו.
לאחר שדיברה עם הורים ואחים למתמודדים כדי להבין ולדייק באופן מקסימלי את הצרכים, הופמן בחרה להקים את המיזם "אחשלי" כפרויקט החברתי שלה ב-"LEAD". הפרויקט נועד לפעול מול הכאב והבדידות שחשים אחי המתמודדים, באמצעות יצירת מודל ייחודי של גיבוש קבוצת תמיכה ושייכות חברתית לאותם נערים ונערות.
מדובר במרחב בטוח, שמיועד עבורם בלבד ושבו לפתע הם אלו שנמצאים במרכז. הדבר מאפשר להם להתאוורר מהבית הדחוק ומהעיסוק האינטנסיבי בנושא, להיפגש, לדבר, ליהנות ולהזדהות עם אחים שמתמודדים כמוהם עם מציאות דומה, מבינים אחד את השני, ומעניקים תמיכה משותפת ופתחון פה זה לזה, שגם מסייע בהתמודדות עם תחושת הבדידות.
8 צפייה בגלריה
"בין הילדים קיימת 'אחדות גורל', כשאינם צריכים להסתיר או להתבייש באח או באחות שלהם. הם פוגשים ילדים אחרים שנמצאים באותה הסיטואציה בדיוק"
(צילום: shutterstock)
התוכנית פועלת בירושלים בשת"פ עם עמותת "זה בנפשי" ו"מרכז מאי", בו מתקיימים המפגשים. חניכי הקבוצה הם תלמידי חטיבת ביניים, אליהם היא רתמה סטודנטים שעברו הכשרה מקצועית כמדריכים, ושנעזרים בעובד סוציאלי קליני המלווה את התוכנית.
הפעילות כוללת סדנאות חוויתיות ביניהן צילום, ספוקן וורד, VR, שוקולד ומתוקים, אימפרוביזציה ותיאטרון וכו', שלכל אלו נרתמים ועוזרים בהתנדבות או במחיר מסובסד ספקים וגופים שהיא נתמכת בהם. לצד זה נערכת פעילות מנטלית עם אותם המדריכים והמנחים, כדוגמת מפגשים קבוצתיים אינטימיים עם שיח חברי וכדומה.
התגובות לתוכנית מרגשות אותה מאוד. למשל ת', אביו של חניך בתוכנית, מספר: "אחד מהקשיים הגדולים בלהיות אחים של מתמודדים, זאת אי היכולת לספר לאחרים מה עובר עליי ומה קורה בביתי כשאחי או אחותי פוגעים בעצמם, כלומר להחזיק הכל חזק בפנים. אבל פה בין הילדים קיימת 'אחדות גורל', כשאינם צריכים להסתיר או להתבייש באח או באחות שלהם. הם פוגשים ילדים אחרים שנמצאים באותה הסיטואציה בדיוק, ואז קורה הדבר שאותו הם הכי רוצים - הם הופכים להיות ילדים 'רגילים' בקבוצה. כך שמדובר במציאות ברוכה של שעתיים וחצי עבורם, שמאפשרת לילדינו להתנתק למספר שעות מהמתח, החרדה והלחץ שמאפיינים את חיי הבית במציאות הזאת. בהתחשב שהפעילות החברתית המהנה והמושקעת שמה זרקור על האח ולא על המתמודד - משהו שלצערנו הבן שלנו כבר לא מכיר - מדובר בזמן נטו שלו ולמענו".
מחזקת אותו ש', אם שבתה משתתפת: "המפגש עם נערות ונערים אחרים שמצבם דומה לבתי, חשוב וחיוני מאין כמוהו. זאת בהתחשב שבתוכנית אפשר לדבר באופן פתוח, ובכלל מעצם ההבנה שגם על האחרים עוברת חוויה מאוד לא פשוטה עם מקום וצידוק להזדקק ליחס מיוחד. מכאן בתי סופסוף קיבלה אומץ לחשוף הרבה מהרגשות שהיא עד כה הדחיקה והסתירה. כעת כולי תקווה שיהיה ניתן להרחיב את הפעילות המבורכת ונגישותה".
הופמן מסכמת: "השפעותיו של עידן הפוסט קורונה מגלות מספר הולך וגדל של מתמודדי נפש. לצידם התרחב גם הצורך של האחים שלהם, כשקיים ביקוש גדול ומענה מוגבל. לכן אני מייחלת שהתוכנית אכן תתרחב ושנצליח לגרום לכך שלכל אח או אחות תהיה אפשרות להיפגש, ליהנות ולדבר עם אחרים שמבינים אותו. אני מקווה שעוד ועוד גופים ואנשים פרטיים יכירו בצורך שגדל, וביחד איתם נצליח להעניק את הדבר הבסיסי הזה שכל כך מגיע לבני הנוער האלו. בינתיים אני מרגישה כמו צינור שמקשר בין הצורך של האחים לבין הפעילות והתוכן המוצעים עבורם, ומודה על הזכות לעשות זאת, כדי להעניק את הדבר הבסיסי ביותר - להיפגש עם אדם שמבין אותך".
"אנו גאים בעובדה שהן עשו זאת במסגרת התהליך שעברו אצלנו בארגון, שבו מספר הבוגרות שהוכשרו למנהיגות עתידית לאורך השנים עלה על מספר מקביליהם הבוגרים. אחת מהשאיפות שלנו היא לנטוע שינוי שיניב את פירותיו בעתיד, לגבי ההרכב המגדרי שמתברג בצמרת עולמות הקריירה והמנהיגות"
'אח בל"ב' - חונכות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז
המיזם של יעל בן ישי בת ה-17 - "אח בל"ב", משחק מילים על שם ביה"ס שלה "ליאו בק" בחיפה בו הפרויקט נערך, עוסק בחונכות לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, אתגרים חברתיים וקושי בויסות רגשי. הרעיון נולד מחוויה אישית שלה סביב מקרה של בן משפחה צעיר, שחווה קשיים במצבי שגרה בבית הספר כמו לשבת בשיעור 50 דקות מרוכז, להבין סיטואציות חברתיות ולהתנהג על פי המצופה ממנו בכיתה, וכך הביטחון העצמי שלו ירד.
8 צפייה בגלריה
"הייתה לי הזכות להתחיל תהליך של ריפוי ותיקון עבורם, ולנסות לשנות את העוול שנגרם להם" יעל בן ישי
לדברי בן ישי, היא הרגישה שחסר לו משהו ושהוא זקוק למעטפת של קשר אישי, ליווי וחניכה. כשהצטרפה ל-"LEAD" הבינה שנפלה לידיה הזדמנות חד-פעמית ומשמעותית תוך קבלת תמיכה וסיוע מקצועי, כדי לשנות בדיוק את מה שהפריע לה בנושא שכה קרוב לליבה, וכך נולד המיזם.
לטובת הפרויקט הצליחה לגייס בהתנדבות בנות נוער בכיתה י' שהפכו לחונכות של הילדים, אותן בן ישי מגדירה כ"מדהימות". הנערות מתנדבות במסגרת מחויבות אישית, ועברו הכשרה מקצועית על ידי יועצות חינוכיות ופדגוגיות, פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. כחונכות הן מהוות כמעין אחיות גדולות, כשם המיזם, עבור ילדים בכיתה א'-ב' שעדיין מספיק צעירים כדי שניתן יהיה להטמיע בהם הרגלים חדשים, בעזרת הדרכה והתאמה מצד היועצת, המחנכות והמנהלת.
החונכות נפגשות אישית עם החניך או החניכה ומלוות אותם באופן צמוד כדי לסייע להם להתמודד עם הקשיים - לדוגמא בסדר וארגון, בישיבה ממושכת בכיתה ועוד, כשהסיוע מגיע לחלוטין מהפן החברתי של הוויסות הרגשי ולא מהפן הלימודי. אנשי המקצוע של בית הספר מאבחנים את הילד שזקוק לעזרה ומחברים אותו לתוכנית.
"אני רואה את אותם ילדים כשקופים", מסבירה בן ישי. "כאלו שלא רואים אותם ואת צרכיהם הספציפיים, בתוך מערכת מגוונת והטרוגנית שנתפשת כמקשה הומוגנית אחת. בכך הייתה לי הזכות להתחיל תהליך של ריפוי ותיקון עבורם, ולנסות לשנות את העוול שנגרם להם".
נ' (השמות המלאים שמור במערכת) חניכה בתוכנית מספרת: "מאוד אהבתי את המפגשים בפעילות, שבהם אני והחונכת שלי שיחקנו במשחקי קופסא וקראנו סיפורים. עוד פעילויות אהובות שעשינו היו הכנת כדורי שוקולד ו'מר גמיש', בהן קראתי את ההוראות והכנתי את התוצרים בעצמי. עכשיו אני מרגישה יותר ביטחון להכיר חברים בכיתה וגם לקרוא".
להאיר פינות חשוכות בחברה הישראלית
ארגון "LEAD - המסלול לפיתוח מנהיגות" הוא ארגון ללא כוונת רווח שהוקם במטרה לפתח את דור המנהיגים הבא של מדינת ישראל. כ-6,000 בני נוער מכל הארץ מגישים מדי שנה מועמדות למסלול, מתוכם נבחרים כ-120 בני ובנות נוער שזוהו כבעלי פוטנציאל למנהיגות והובלה. הם מצטרפים לתוכנית מעמיקה וייחודית, המאפשרת להם לפתח את היכולות שלהם וכך להתפתח ולהפוך, כל אחד בתחומו, למנהיג ומוביל.
במסגרת מסלול ההכשרה בני הנוער יוזמים, מתכננים, ומוציאים לפועל בכוחות עצמם פרויקטים שונים לרווחת החברה והקהילה, שנועדו להאיר פינות חשוכות בחברה הישראלית ולמעשה לתת פתרון לבעיות שלא זוכות למענה. מדובר בפרויקטים הדורשים מהשגרירים והשגרירות לבצע תהליך של איתור בעיה, מיפוי צרכים, גיוס מתנדבים, גיוס משאבים ועוד.
קארין אנקווה מלכה, סמנכ"לית LEAD ומנהלת תוכנית ההכשרה של הארגון, מתגאה: "יעל, אורי ועיינה - שלושתן נתקלו בבעיות ללא מענה שהשפיעו עליהן ועל רבות ורבים אחרים. אך במקום לקבל זאת כמובן מאליו, קמו ועשו מעשה לשינוי המציאות הקיימת. הן ההוכחה כי מחובתנו כחברה לטפח את הצעירים והשאפתניים שבתוכנו, ולהעניק להם את הכלים הדרושים להובלה וללקיחת אחריות. יותר מכך, ובמיוחד בימים אלו, מדובר בדוגמה נהדרת לכוח, רגישות ואומץ של נשים צעירות להשפיע ולהוביל בנושאים היקרים ביותר לליבן".
"אין לנו ספק שמעשיהן יהדהדו הלאה, ושהן ימשיכו להשפיע עוד רבות בעתיד ולהוות השראה עבור נשים אחרות", מסכמת אנקווה מלכה. "אנו גאים בעובדה שהן עשו זאת במסגרת התהליך שעברו אצלנו בארגון, שבו מספר הבוגרות שהוכשרו למנהיגות עתידית לאורך השנים עלה על מספר מקביליהם הבוגרים. אחת מהשאיפות שלנו היא לנטוע שינוי שיניב את פירותיו בעתיד, לגבי ההרכב המגדרי שמתברג בצמרת עולמות הקריירה והמנהיגות".
