18 בדצמבר 2023, צהריי היום. באחת מהסמטאות הצרות בבית לאהיא שבעזה נשמעים צרורות ירי ממושכים. ליאור ורמיאס (34) וחבריו לצוות המילואים בגדס"ר 551 של חטיבת צנחנים, נקלעים למארב של מחבלים חמושים ולירי RPG, ומנהלים מולם קרב קשה.
ורמיאס, שנפצע מרסיס בכף יד ימין, מפציעות הדף ומפגיעה בשמיעה - ממשיך להילחם בכל הכוח. סמוך אליו שוכב דניאל בן הרוש, חברו הטוב ביותר שנפצע אנושות, מטופל על ידי שני חברי צוות נוספים תחת אש בלתי פוסקת.
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ליאור ורמיאס ודניאל בן הרוש, שנפל במהלך הקרבות ברצועה. "היו לנו המון תוכניות לעתיד"
(צילום: מהאלבום הפרטי)
"ריטריט ברגע" למען מילואימניקים ומילואימניקיות
(צילום: באדיבות "ריטריט ברגע")
"דניאל היה החבר הכי טוב שלי. הוא היה נווט מעולה ואדם מדהים, ה'דבק' שחיבר את החברים ליחידה. יום לפני ההתקלות הוא הזכיר לי שבעוד שישה ימים יש לי יום הולדת ושאנחנו צריכים לחגוג. כל כך הרבה תוכניות משותפות היו לנו, כאלו שלא יתממשו לעולם יותר", משתף ורמיאס בכאב. "הוא מת לי בידיים. לפני שנשם את נשימתו האחרונה עוד הספקתי לומר לו שיהיה בסדר ושהוא יחזור לאשתו, הדר, ולבנו בן השנה וחצי, אבל לצערי זה לא קרה".
בעקבות נפילתו של בן הרוש, התגייסו כל חברי היחידה והקימו אנדרטה לזכרו ליד קיבוץ עין השלושה.
7 צפייה בגלריה
האנדרטה לזכרו של דניאל בן הרוש ז"ל שהקימו חבריו ליחידה, ליד קיבוץ עין השלושה
(צילום: ליאור ורמיאס)
"הדריכות נמשכת גם אחרי שיוצאים מעזה"
האירוע המטלטל מאותו יום הותיר חותם עמוק בליבם של ורמיאס וחבריו לצוות. אחרי 100 ימי לחימה קשים ברצועה ואובדן של חבר קרוב מול עיניהם, הם הרגישו שהם זקוקים לעזרה מקצועית, כזו שתאפשר להם לפרוק מהמועקה ומהסטרס שהשתלטו עליהם.
במקביל לעיבוד צוותי עם פסיכולוג מומחה שהצבא העניק להם כפי שנהוג במקרים של צוות שכול, הם הוזמנו לריטיריט "רגע" עבור לוחמי מילואים - מיזם שמלון "אלאיה פולג", סמוך לחוף פולג שבנתניה, הקים ברוח התקופה.
"חששתי מאוד לפני הריטריט. בדרך כלל אני פחות מתחבר לסדנאות רוחניות, ולא הייתי בטוח איך אגיב להן. פחדתי גם לחזור לרגעים הקשים האלו שחווינו שם באותו יום, אבל בסוף ההחלטה להגיע לריטריט התבררה כהחלטה הכי נכונה וטובה שעשיתי למעני", אומר ורמיאס שאף כתב פוסט מרגש בעמוד הפייסבוק השלו.
הרעיון שעומד מאחורי ריטריט "רגע", כפי שהוא נקרא, הוא להעניק ללוחמים וללוחמות יום שלם שבו הם מתמקדים בעצמם, נרגעים ומנסים לעבד את החוויות המציפות אחרי ימי לחימה ארוכים ומתישים שבהם נאלצו לשמור על דריכות אינסופית. במהלך היום נערכות סדנאות מגוונות הכוללות יוגה, מוזיקה ועוד לצד טיפולי ספא, אמבטיות קרח והרצאות שונות וארוחות מפנקות.
7 צפייה בגלריה
לוחמי מילואים באחת מהסדנאות בריטריט. "אנשים לא יכולים לדמיין מה זאת מלחמה"
(צילום: באדיבות ריטריט "רגע")
"הייתה שם אווירה נעימה ורגועה, הצוות עטף והכיל אותנו והייתה תחושה מאפשרת שאני באופן אישי, הייתי מאוד זקוק לה", הוא מתאר. "וגם הלוקיישן היה מצוין; לשבת מסביב למדורה מול הים, להסתכל על השקיעה ולנקות את המוח ממחשבות קשות - אני חושב שעד לאותו רגע לא באמת הבנתי עד כמה אני צריך את זה".
היה רגע ספציפי בריטריט שהציף אותך במיוחד?
"היה שלב בסדנת צלילים שביקשתי מהמדריך שיניח את הדידג' (קיצור של "דידג'רידו" - כלי נשיפה קדום שפותח על ידי האבוריג'ינים באוסטרליה. איכות הצליל הבודד שלו, צליליו העמוקים ובמיוחד התדרים הנמוכים - איפשרו לו להפוך לכלי ריפוי, הרגעה, מדיטציה, הרפיה והגברת הריכוז והקשב לגוף של המנגן והמאזינים - א"ה) על הלב שלי שהיה כבד מאוד. וכך, במשך 20 דקות הרגשתי שאני בעולם אחר. זו הייתה חוויה עוצמתית שאין לי דרך טובה מספיק כדי לתאר אותה במילים.
"אגב, למרות שהיו מעגלי שיח - לא דיברנו הרבה. ומבחינתי זו גם לא הייתה המטרה המרכזית. המטרה הייתה לחוות את הרגע עצמו ולהיות בו, ולהתנתק לרגע ממה שעברנו במהלך 100 הימים האלו, ובמיוחד מהאירוע שבו דניאל נהרג. עבורי הרגע הזה היה קשה מאוד, וכך גם ההתמודדות עם האובדן שלו.
"אנשים לא יכולים לדמיין מה זאת מלחמה; אתה נמצא במצב של דריכות מטורפת - לא יום ולא יומיים, אלא במשך 100 ימים בהם אתה נתקל באירועים קשים וחברים שנהרגים לך מול העיניים", הוא מוסיף. "וגם אחרי שיצאת מעזה, כשאתה מנסה לחזור לשגרה, אתה ממשיך לשמור על הדריכות המבצעית משדה הקרב, במטרה להיות מוכן למחבל שיגיח מאחור".
"יום שלם בשביל עצמן"
מ-7 באוקטובר כשגויס למילואים, ובמשך כל 100 ימי הלחימה בעזה, ורמיאס - גרוש ואב לפעוט בן שלוש וחצי - הגיע הביתה פעמים ספורות בלבד, וגם אז אלו היו גיחות קצרות של 24 או 48 שעות לכל היותר. "הפעילות בריטריט העמידה אותי על הרגליים מחדש", הוא אומר.
"תחשבי על זה, פתאום מסיטואציה של לחימה בעזה - הגענו למקום פסטורלי, מכיל ומרפא שכולם בו רק רוצים לעטוף אותנו. לי באופן אישי, היום הזה אפשר נחיתה רכה לתוך המציאות היומיומית שהמשיכה להתקיים כאן בזמן שאנחנו היינו שם".
7 צפייה בגלריה
מהסמטאות ברצועה - לכפר נופש פסטורלי. לוחמים באחת מהסדנאות בריטריט
(צילום: באדיבות ריטריט "רגע")
ואכן, זמן קצר אחרי ששוחררו ממילואים, הוא חזר לעבודתו כאיש מכירות שטח בחברה לציוד תעשייה ותחבורה, שלדבריו "תרמה ליחידה שלי המון - מהרגע הראשון ועד עכשיו. החל מציוד, דרך כלי עבודה ועד תרומות כספיות. זו הרגשה נפלאה שמקום העבודה שלך עוזר לך כך. אני יודע שזה לא היה המצב בכל מקום, ומרגיש בר מזל".
במקביל לחזרה לשגרה, החליט ורמיאס ליזום מהלך שייטיב גם עם הנשים של חבריו לצוות - וארגן ריטריט נוסף, הפעם רק עבור בנות הזוג שנשאו בנטל הבית והילדים לאורך כל הימים שבהם בני זוגם לחמו בחזית. "אחרי שהבנתי כמה שהיום הזה עזר לי, יזמתי יום ריטריט גם לנשים שנשארו בבית לבדן עם הילדים והעבודה, ותוך כדי לחץ וחרדה ממה שעלול לקרות לבני זוגן, במיוחד אחרי שאחד מחברי הצוות נהרג", הוא משתף.
והן אכן הגיעו, ואחרי תקופה ארוכה שבה נאלצו לשאת את כל נטל הבית על כתפיהן - הן סוף-סוף הצליחו להקדיש יום שלם רק לעצמן. "גם הדר, אלמנתו של דניאל, הגיעה. זה ריגש אותי מאוד כששמעתי את זה", הוא אומר.
לך יש בת זוג?
"כן, וחשוב לי לציין שהיא מדהימה, תומכת ומכילה והדבר הכי טוב שיכולתי לבקש. וזה לא פשוט להכיל לוחמים שחזרו משדה הקרב. אמנם אני דואג לטפל בעצמי בעזרת ספורט וטיפולים כאלו ואחרים, אבל לוקח זמן לעבד חוויות קשות כל כך".
ורמיאס: "הריטריט עלול להציף ולאתגר, והיו לא מעט חבר'ה שחלק מהסדנאות היו לא פשוטות עבורם. גם לי היו רגעים לא קלים וזלגו שם לא מעט דמעות, ומצד שני לא הייתי מוותר על זה לרגע"
יום אחד של ריטריט כזה הוא מספיק בעיניך?
"לי יום אחד הספיק. הריטריט עלול להציף ולאתגר, והיו לא מעט חבר'ה שחלק מהסדנאות היו לא פשוטות עבורם. גם לי היו רגעים לא קלים וזלגו שם לא מעט דמעות, ומצד שני לא הייתי מוותר על זה לרגע ואני מקווה שהריטריט ימשיך להתקיים גם אחרי שנשתחרר מהמילואים הבאים שלנו".
מתי אתם צריכים להתייצב שוב?
"באמצע אפריל אנחנו כבר בצפון. 'כרטיס פתוח', כמו בעזה. נקווה שייגמר שם טוב".
"זכות גדולה להיות חלק מהתהליך המרפא הזה"
בין יוזמי הריטריט, שנעשה כולו בהתנדבות מלאה, עומדת גם יעל אדלר. "השליחות שלי היא היכולת לזהות קהילות שזקוקות לעזרה", היא אומרת. "'אלאיה' מארח כבר כמה חודשים את הסטודנטים של מכללת ספיר בעוטף עזה ושל מכללת תל חי באצבע הגליל, שפונו מהקמפוסים בשל קרבתם לאזורי הלחימה. לאחרונה, החלטנו להפיק גם את ריטריט 'רגע', שמיועד עבור אותם לוחמים ולוחמות שמקריבים את חייהם עבורנו.
"רצינו ליצור עבורם מיזם שמשלב בין פינוק גופני לתמיכה, מתן כלים חשובים להתמודדות עם האירועים הלא פשוטים שהם חוו במהלך הלחימה וגם חיבור חברתי עם חבריהם לצוות", מסבירה אדלר. "מה שאנחנו עושים בריטריט זה לא 'טיפול' במובן הקלאסי, אלא יותר חוויה הוליסטית לצד מרחב בטוח שבו הלוחמים והלוחמות יכולים סוף-סוף להרפות, לשתף במה שחוו ולחלוק את הזיכרונות והתחושות שלהם עם חבריהם ליחידה".
כמה ריטריטים קיימתם עד היום?
"היזמים של המלון תרמו עד כה לשישה ריטריטים בהשקעה עצומה ועם הרבה רצון טוב, ביניהם בלט ריטריט מיוחד שנערך ביום האישה למען לוחמות קצינות מחילות שונים. חלק ממדריכי הסדנאות פועלים בהתנדבות, וחלקם עבור תשלום שאותו יזמי המלון ואנחנו, יזמי הריטריט, תורמים מכספנו".
בימים אלו, יוזמי הריטריט מעוניינים להרחיב את היקף הפעילות ולקיים את הריטריט גם עבור משפחות שכולות, נשות המילואימניקים וכמובן, מילואימניקים ומילואימניקיות נוספים שזקוקים לכך. לאחרונה, הם אף יצאו בקמפיין גיוס המונים באמצעותו הם מקווים להצליח לאסוף מספיק תרומות שיאפשרו להם להמשיך ולקיים את הפעילות שלהם, ולדברי אדלר גם "למקסם את השפעת הריטריט על הלוחמים ולייצר מודל תמיכה אופטימלי מתמשך עבורם, לצד ריטריטים נוספים עבור קבוצות שזקוקות לכך".
