"לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי". מרגרט מיד
"בכיתה ט', כולם מתמיינים לתוכנית 'קו הזינוק', רק שהם לא יודעים את זה", מתארת שיר אלימלך, אחת מבוגרות התוכנית שלקחה את הכלים הערכיים שקיבלה בה ומיישמת אותם בשטח, הלכה למעשה.
אלימלך היא סטודנטית לתואר שני כפול ברפואה ובניהול מערכות הציבור, ומתפקדת גם כחברת מועצת העיר באר-שבע, מחזיקת תיק הצעירים, פעילה בוועדת החינוך וסגנית יו"ר ועדת הבריאות בעיר, והיא רק בת 28.
"השאיפה היא להיות רופאה שרואה בפריזמה קצת יותר רחבה את מערכת הבריאות – את הפערים והאתגרים שיש בניהול ברפואה הציבורית", היא מסבירה. "אני רוצה להיות רופאה טובה, מקצועית, שמבינה קצת יותר את שיקולי המערכת, וגם לדעת איפה אפשר להתקרב ולהצמיח דברים שהם טובים ונכונים יותר לעתיד".
בגיל 15, בדיוק כמו חבריה לכיתה, עברה אלימלך מיון לתוכנית "קו הזינוק", והתקבלה. "בכל בתי הספר בארץ מורים מתבקשים לבחור מכל כיתה שניים או שלושה תלמידים להמליץ עליהם להגיע למיונים לקו הזינוק. יש כמה מיונים, מרכזי הערכה וסמינר. המחנך שלי בתיכון המליץ עליי, הגעתי למפגש של חבר'ה של אותה שכבה מהתיכון, ומשם המשכנו כמה בודדים לרמה העירונית, ואחר כך לרמת הנגב, ומשם הרכיבו את הקבוצה של המחזור שלי, של הנגב. ככה הגעתי לקו הזינוק", היא משחזרת.
צפו בסרטון המציג 20 שנה לפעילות תוכנית "קו הזינוק":
"למה הגעתי? שאלה טובה. הרגשתי שזה משהו שמעניין אותי. זה לא היה כמו עוד תנועת נוער. הרגשתי שיש פה משהו שהוא הזדמנות אמיתית לעשות דברים. החלטתי שאני נותנת לזה הזדמנות, ונשארתי בגלל האנשים. בגלל החברים. זה ממש משנה חיים. נועה, ד"ר נועה ברקאי, שהייתה הרכזת שלי חמש שנים, היא דמות מרכזית בחיים שלי עד היום. היא אחות גדולה כזאת. היא המליצה עליי לבית הספר לרפואה, לתואר השני ומלווה אותי בהמון צמתים".
"כל שבוע יש מפגש. ויש הסעות. היינו בערך 18 חבר'ה בקבוצה מכל האזור. זה מאוד מגוון וזו אינטרקציה מאוד מעניינת, כל אחד מביא את האתגרים שלו. יש סמינרים כמעט בכל חג וגם המפגשים הקבוצתיים וגם בסמינרים הפעילויות הן מאוד מאוד מגוונות. בין אם זה לפגוש מודלים משמעותיים – כמו טייס הקרב הראשון משכונה ד' בבאר שבע או לפגוש את הישראלי הראשון שטיפס על האוורסט, אני זוכרת את המפגש הזה עד היום. וגם מפגשים עם אנשים בעלי השפעה במגזר החברתי, העסקי, הציבורי. כל מיני דברים מאוד משמעותיים, ויש המון דינמיקות של שיח ועומק, וסדנאות לניהול זמן ולהתמודדות עם תקופת מבחנים. אני זוכרת שבכיתה י"א עשו לנו סדנה על אסוציאציות, וארבע שנים אחר כך, כשעשיתי פסיכומטרי, השתמשתי בדרך שהיא לימדה אותנו. זה מיומנויות של ממש, וזה משהו שעושה את שלו", הוסיפה, "עברו 14 שנים מאז שהתחלתי, אבל בגדול זה מלמד, מחזק ומעמת עם כל הדברים. זה מאוד משמעותי".
זה ממש משנה חיים
הליווי של המשתתפים בתוכנית נמשך עשר שנים, מגיל 15 ועד גיל 25 ומתחלק לשלושה שלבים. בשלב הראשון – שלב התיכון, מלווים את הצעירים מכיתה י' עד י"ב, בשלב השני, שלב הצבא, מלווים אותם בשנות השירות, במכינות הקדם צבאיות ובמהלך השירות הצבאי וגם כשנה לאחריו, ובשלב השלישי, שלב האקדמיה, מלווים אותם לאורך צעדיהם באקדמיה.
"בארבע השנים האחרונות אני כבר לא בתוכנית, אבל הרבה מהתוכנית זה מפגשים עם בוגרים, וכשאני יכולה אני מגיעה לכל מיני מפגשים, לדבר על מיזמים שעשיתי בכיתה י"א". אלימלך אף הנחתה את הערב לציון 20 שנות הפעילות של התוכנית.
"בכיתה י"א אני ועוד שני חברים בתוכנית עשינו מיזם רציני יחסית. 'פנימיית אשלים' לנוער בסיכון בבאר שבע, הייתה בסכנת סגירה ו-80 ילדים היו צריכים להישלח למשפחות אומנה. אנחנו הגענו בתמימות, רצינו לעבוד עם נוער בסיכון וחשבנו שאולי נעשה להם סדנאות העצמה, אבל המנהל אמר לנו שהם סוגרים. שאין כסף. אז הרמנו ערב התרמה במשכן לאומנויות הבמה, גייסנו בהתנדבות מלאה את נאור ציון ואת הפיל הכחול, זה היה ב-2010 והם היו סופר מיינסטרים, וגייסנו מאה אלף שקל. אחרי הערב היו כל מיני כתבות על מיזמים מקומיים וגייסנו עוד מאה אלף שקל. בגיל 16 לגייס מאתיים אלף שקל זה היה ממש סנסציה. זה איפשר את הקיום של הפנימייה לעוד חמש שנים ובסוף גם עשינו את הסדנאות שרצינו. זה היה מאוד מרגש", היא מתארת.
"בתור ילד אתה בטוח שאתה מבאר שבע, ואתה שיא הפריפריה, ואז אתה פוגש מישהו מירוחם או מדימונה. זה מאתגר. זה מפגיש אותך עם אנשים מאוד שונים ממך, וזה גם לא נשאר בגבולות הגזרה האלה. בסמינרים יש ערבוב ארצי של כולם והקטע הוא להיפגש גם עם אוכלוסיות קצה. אני זוכרת שממש הלכנו לסיור עם נוער הגבעות, וביום אחר הלכנו לחבר'ה פציפיסטים סרבני גיוס. עשינו מפגש עם קבוצות חרדים ואז מפגש באיג"י בתל אביב – לסרוק את כל קצוות הקשת. זה מגבש זהות שהיא מבוססת – הלכתי, פגשתי, ראיתי, ולא רק שמעתי. ביקרתי אותם בבית שלהם, הייתי בהתנחלות X וביישוב Y. זה עומק, זה קשוח. זה לא פשוט", מסכמת אלימלך.
"בסוף, זה אוסף של אנשים מודאגים ואכפתיים, שיש להם מטרה מאוד חיובית – לגבש את עצמך ושיהיה לך אכפת. שתהיה רגיש. שתשים לב למה שאתה רוצה לשים אליו לב. זה תמיד היה א-פוליטי ותמיד היה מקום להכול. זה מאוד דוחף ומאפשר חשיפה מאוד גדולה לדברים שלא בהכרח יש להם מקום בפריפריה. זה ממש משנה חיים".
לבחור להשפיע על המציאות
מי שמנהלת היום את קו הזינוק היא לנה רומנובסקי (32), שבצעירותה השתתפה בעצמה בתוכנית. כך, מנערה בסיכון שקיבלה פטור מגיוס בעקבות "חוסר התאמה" הפכה רומנובסקי לקצינה בצה"ל, אבל זה לא היה התפקיד היחיד שמילאה בדרך.
"היום אני מנהלת את התוכנית. לפני זה הייתי ראשת מכינה קדם צבאית. זו הייתה זכות מאוד גדולה – עבדתי במכינה של 'אחריי!' והסוכנות היהודית שנקראת 'ארז ירושלים'. זו מכינה שפונה לצעירים וצעירות מהפריפריה. זה היה משמעותי ומלמד ממש", היא מוסיפה. למעשה, גם בשנים בהן למדה ודאגה לצמיחתה המקצועית והאישית, לא זנחה רומנובסקי את עבודות ההתנדבות שתמיד נגעו בליבה.
"בזמן התואר הראשון הייתי מאוד פעילה חברתית. בשנים הסטודנטיאליות זה היה העיסוק המרכזי, לא הלימודים. אני באופן כללי מאוד פעילה חברתית והמזל זה שיחסית פשוט לי ללמוד. בשנות האוניברסיטה הובלתי ארגון סטודנטיאלי פמיניסטי. הצלחנו להגיע להישגים בירושלים ובאוניברסיטה, והיינו התא הסטודנטיאלי הכי גדול", היא מספרת.
רומנובסקי, בוגרת תואר ראשון במשפטים ובעבודה סוציאלית, ותואר שני בניהול מלכ"רים, אינה נרתעת כלל מאתגרים וגם אוהבת לפרגן לעמיתיה. "אני אוהבת לעבוד קשה", היא מצהירה. "זה משהו מההורים, מהבית. וגם יש לי המון מזל עם אנשים שאני פוגשת בדרך. גם היום, ב'קו הזינוק', הצוות שלי מורכב מאנשים מדהימים אחד אחד. אנחנו לא באמת משיגים דברים לבד – כל מה שעושים זה בשותפות עם אנשים, ויש לי המון מזל עם שותפים בדרך".
אבל לא תמיד הכול בא לה בקלות. "בגיל 15, כשהגעתי לתוכנית הייתי מאוד עקשנית וידעתי לזהות הזדמנויות ולקפוץ עליהן, אבל גם הייתי מאוד כועסת. הייתי נערה ממש כועסת וגם לא ידעתי לאן להפנות את הכעס שלי ואיך להשתמש בו כדי להשפיע על המציאות", היא מודה. אלו כנראה היו גם חלק מהסיבות שמנעו ממוריה של רומנובסקי מלהמליץ עליה לתוכנית, אבל היא לא נתנה לזה לעצור אותה.
4 צפייה בגלריה
"אנחנו לא באמת משיגים דברים לבד – כל מה שעושים זה בשותפות עם אנשים". סמינר של "קו הזינוק"
"בדרך כלל התוכנית מגיעה לבתי ספר. עד היום אנחנו ממיינים ככה ועושים פרזנטציות לתלמידים שהמורים ממליצים עליהם. עליי המורים לא המליצו, כי הייתי נערה מרדנית. 'סיכונית'. לא מאלה שהמורים אוהבים להמליץ עליהם. שמעתי על התוכנית הזאת והרגשתי שאני חייבת להגיע אליה. הרגשתי שזאת הזדמנות מאוד גדולה בחיים, וצדקתי. ביקשתי להתמיין לתוכנית, ואיפשרו לי. התמיינתי, והתקבלתי", היא משחזרת.
"בסוף, כדי להגיע, אנחנו מצליחים לדמיין לעצמנו או לחלום לעצמנו רק את מה שאנחנו יודעים שהוא אפשרי. במרחב בו גדלתי, היכולת לחלום עבור עצמי הייתה מצומצמת, ו'קו הזינוק' גם הנגישה לי אפשרויות בעולם – לחלום, לדמיין, לרצות, להגיע, וגם לימדה אותי לנתב את הכעס שלי למקומות של בנייה ושל השפעה על המציאות, ולא למקומות הרסניים. זה הסיפור שלי, אבל לכל אחד ב'קו הזינוק' יש סיפור אחד".
רומנובסקי משתפת גם ברגע מכונן בחייה, מהתקופה בה הייתה בסך הכול בשנה ב' בתוכנית. "כשהייתי בת 16, הגענו עם הקבוצה שלי לוועדה בכנסת. התיישבתי בכיסא רחוק מהשולחן. הרכזת שלי ניגשה אליי, אני ממש זוכרת את הרגע הזה, ואמרה לי: 'אם את רוצה שמשהו במציאות יזוז, את צריכה להיות חלק ממקבלי ההחלטות, וכדי להיות חלק ממקבלי ההחלטות, קודם כל את צריכה לבחור לשבת בשולחן. קומי'. זה רגע שממש מלווה אותי. הסיפור הזה של כמה היה לי טבעי לשבת בצד ולהרגיש שאני לא מוזמנת לשבת בשולחן, ובאיזה רגע פשוט קמתי ועברתי. זה בדיוק ההבדל בין לשבת מאחורי הקלעים ולהגיד מה לא בסדר, ולהסתכל על מי שמקבל החלטות ומחלק את הכוח בחברה ואת המשאבים ולהגיד 'זה לא מחולק מספיק טוב', ללהגיד – 'זאת האחריות שלנו'. זה מה שאנחנו מנסים להעביר לחבר'ה שלנו – לבחור. כי זאת בחירה. להגיד שזו אחריות שלנו, שלהם, שאף אחד לא יעשה את זה במקומם. להרגיש שבין אם הם מוזמנים או לא מוזמנים לשולחן, זה לא משנה – הם צריכים פשוט לבחור לשבת בו ואז הם יישבו בו. זו תפיסה שלא משנה לאן הם יגיעו ולאיזה מגזר – ציבורי, עסקי, שלישי, בכל תפקיד משפיע אפשר לבחור לצמצם פערים. אפשר לבחור להשפיע על המציאות. לא משנה לאן הם יגיעו – זה מה שהם יבחרו לעשות", היא מפרטת.
4 צפייה בגלריה
"אנחנו עסוקים בלעזור להם להגדיל את ההשפעה שלהם, בכל מסגרת שהם נמצאים בה". לנה רומונובסקי
"לכל אורך התוכנית המשתתפים מתנסים ביזמות ובאקטיביזם ומשפיעים בתוך מסגרות. אנחנו מלווים אותם מגיל 15 עד גיל 25 – מכינות, שנות שירות, צבא, שירות לאומי, אקדמיה – לאורך כל המסגרות האלה אנחנו עסוקים בלעזור להם להגדיל את ההשפעה שלהם, בכל מסגרת שהם נמצאים בה. זה לא רק שהבוגרים שלנו משפיעים על העולם, אלא ממש משתתפים כבר משנה א'", היא מוסיפה.
רומנובסקי מספרת על אחד המשתתפים בתוכנית, בחור בן 15 בשם מרסל, שרצה לנקות את הנחל ליד היישוב בו הוא גר. הוא פנה אל ראש הרשות, עשה את המחקר, וקיבל תקצוב של שני מיליון שקלים. "זו דוגמה, אבל יש המון כאלה", היא מתגאה, "שמשפיעים לכל אורך הדרך ואני מאוד נהנית מזה".
"אנחנו תוכנית מאוד מגוונת, גם מבחינת הצוות, ובתוך המציאות של היום זה מאוד משמעותי. אני רוצה להשפיע על מדיניות רחבה", מעדכנת רומנובסקי ומשתפת על חלומותיה לעתיד. "מלא כיוונים מעניינים אותי. הרבה שנים אני עוסקת בחינוך, וחינוך זה מאוד מאוד חשוב, אבל יש משהו במדיניות שמשפיעה על הנושאים הגדולים שעל סדר היום. אני רוצה להשפיע על מדיניות".
לקחת אחריות על העתיד שלך
תוכנית "קו הזינוק" פועלת לאיתור ולהכשרה של בני נוער וצעירים מוכשרים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל, שישמשו עתודה למנהיגות חברתית, ערכית ומגוונת, ובמטרה לפתח את הדור הבא של המנהיגות הצעירה בישראל, ולהובלת שינוי חברתי.
התוכנית מלווה כאמור את הצעירים, בפעילויות בקבוצות הטרוגניות משולבות – יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים, חילונים ודתיים, מהעיר ומהכפר, ומהווה מודל לחברה משותפת בת-קיימא, המושתתת על עקרונות של צמצום פערים, שוויון הזדמנויות, סולידריות וכבוד הדדי. כיום פועלת התוכנית בחמישה אזורים בארץ, מהגליל והגולן ועד לנגב המזרחי, ולוקחים בה חלק מעל ל-500 משתתפים.
מאות מבוגרי התוכנית השתלבו לאורך השנים בעמדות מפתח והשפעה במשרדי ממשלה, ברשויות מקומות, ביוזמות אזרחיות ובחברות עסקיות, ורבים מהם ממשיכים ומפתחים מיזמים חברתיים משמעותיים עד היום. ביניהם גם מייסדת עמותת SHE SPORT לעידוד נשים לעיסוק בספורט, וחבר אגודת הרופאים הבדואים ומייסד מרכז המנהיגות הראשון בערערה שבנגב. התוכנית ממומנת על ידי הזרוע החברתית של קרן רוטשילד, "שותפויות אדמונד דה רוטשילד", כדי ליצור בית חם לתוכניות מהסוג הזה בדיוק.
"שותפויות אדמונד דה רוטשילד", הוא ארגון הפועל לאיתור וטיפוח צעירים מובילים מהפריפריה החברתית והגאוגרפית, במטרה לפתח את הדור הבא של מנהיגות צעירה במדינת ישראל, מנהיגות בעלת תפיסות עולם חברתיות, המהווה מודל לחברה משותפת בת-קיימא, המושתתת על עקרונות של צמצום פערים, שוויון הזדמנויות, סולידריות וכבוד הדדי.
"כל מי שרוצה מוזמן להגיש מועמדות", מסכמת רומנובסקי. "אנחנו עדיין מגיעים לבתי הספר, אבל המורים אינם הסנן הבלעדי. אפשר להגיע לאינסטגרם שלנו, לפייסבוק, או לשלוח הודעה".
- ההשתתפות בתוכנית היא ללא עלות, למעט דמי השתתפות שנתיים בסך 300 שקלים.
