בשקט-בשקט, תוך כדי הלחימה בעזה, לפני מספר שבועות פורסם דוח העוני השנתי של המוסד לביטוח הלאומי. בדומה לשנים עברו, גם השנה הדוח מצביע על מציאות עגומה שבה העוני בישראל הוא מהגבוהים ביותר מבין הארצות המפותחות. בקרב נפשות וילדים ישראל מדורגת שנייה, אחרי קוסטה ריקה, וגם בקרב אזרחים ותיקים היא מדורגת במקום גבוה - אחרי מדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה ויפן.
הדוח גרר אחריו לא מעט תגובות מצד גולשים ברשתות החברתיות שמסרבים להאמין שקיים עוני במדינת ישראל, תוך ניסיון להמעיט בערכו של הדוח. חלק מהמגיבים כתבו כי "אין שום עוני, הורים שלא עובדים מבחירה וחיים חיי דלות זה לא גזירת גורל". היו גם כאלו שחיפשו את האשמים במצב, כמו למשל המגיב שכתב: "הדוח חסר ערך לחלוטין מבחינה כלכלית. רוב העניים הם כנראה משפחות חרדיות ברוכות ילדים".
והיו גם אלו שהתעקשו להשוות בין ישראל למדינות עולם שלישי: "בישראל אין עוני אם ילדים הולכים עם נעליים. בואו לברזיל תראו מה זה עוני", או: "3,000 שקלים נטו לנפש זה סכום ממש גבוה למשפחה עם יותר משני ילדים. קו עוני לא הגיוני". וכמו תמיד, היו גם אלו שרצו מייד לפתרון מבלי לבדוק האם הוא יעיל ובעיקר ישים: "לתמוך רק בזקנים שאין להם, בנכים ובילדים להורים עובדים!".
יש שיאמרו שאין טעם להתייחס לתגובות של טוקבקיסטים אנונימיים, אולם בעיניי התגובות האלו עשויות לשקף תחושות ותפיסות רווחות של הציבור בכללותו, ולכן שווה לתת עליהן את הדעת. בסופו של דבר, דוח העוני של הביטוח הלאומי הוא תמונת מצב מהימנה של מציאות החיים בישראל. עיון מעמיק בו מאפשר להיחשף לכמה נתונים שעשויים לערער על התפיסות המובילות בקרב הציבור. הנה כמה מהם:
עוני הוא לא בהכרח תוצר של היעדר פרנסה. לפי נתוני הדוח, ביותר מ-70 אחוז מהמשפחות העניות בגיל העבודה יש לפחות מפרנס אחד, מתוכן קרוב לרבע מהמשפחות הן משפחות שיש בהן שני מפרנסים ויותר. לכן, התפיסה שעניים הם עניים כי הם לא עובדים - היא לא נכונה. יהיה מדויק יותר לומר שתעסוקה לא בהכרח מחלצת משפחות עניות מעוני, במיוחד לא כשרמת ההשתכרות נמוכה.
התוספת להוצאות משק הבית ככל שהמשפחה גדלה לא מכפילה את עצמה, אלא נשארת יחסית. קו העוני של הביטוח הלאומי מבוסס על סולם שקילות, שמשמעותו היא שהמוצרים והשירותים שמשפחה צורכת גדלים ככל שמספר הנפשות במשפחה גדול, ומנגד שהתוספת הדרושה לנפש נוספת הולכת וקטנה. כלומר, מאחורי החישוב המתמטי עומדת ההנחה שמשפחה המורכבת מזוג הורים וחמישה ילדים אמנם תוציא יותר כסף על מזון לעומת משפחה ובה זוג הורים ושני ילדים, אבל הביגוד למשל יעבור מילד אחד לאחר.
מכיוון שכך, ככל שמספר הנפשות במשפחה גדל - התוספת הנדרשת להוצאה של משק הבית תהיה יחסית ולא תכפיל את עצמה. משמעות הדבר היא שמשפחה ובה זוג הורים וחמישה ילדים תיחשב על פי מדד השקילות כמשפחה של 4.75 נפשות, ואילו משפחה הכוללת זוג הורים ושני ילדים תיחשב כבעלת 3.20 נפשות תקניות. לכן, אם נקבע שקו העוני הוא 3,076 שקלים לנפש - המשמעות היא שבמשפחה שבה יש זוג הורים עם חמישה ילדים, קו העוני לא יהיה 21,532 שקלים. כדי שלא ייחשבו מתחת לקו העוני, ההכנסה הדרושה למשפחה בהרכב כזה היא 14,611 שקלים. כשמצוין ש-51.6 אחוז מהמשפחות בעלות חמישה ילדים נמצאות מתחת לקו העוני, המשמעות היא שהכנסתם החודשית לא עולה על סכום זה.
חרדים. התפיסה הרווחת בציבור שחרדים הם קבוצת האוכלוסייה הענייה ביותר, היא תפיסה שמעלה שאלה לנוכח הפער הקיים בין שיטת המדידה המקובלת לבין מה שנקרא "עוני סובייקטיבי". על פי נתוני הדוח, 22.4 אחוז מהחרדים הם עניים. אולם, בשנים האחרונות הביטוח הלאומי הכניס אינדיקטור חדש - עוני סובייקטיבי, שמורכב משני עקרונות: האם האדם מרגיש עני, והאם ויתר על מוצרי צריכה ושירותים בגלל מחסור בכסף. על פי מדידה זו, שיעור הנפשות שחשו עניות בחברה החרדית נמוך בהרבה (12.3 אחוז) משיעורי העוני האובייקטיבים המחושבים לפי שיטת מדידה של הכנסה כספית יחסית.
למעשה, מגדירים אותם כעניים אבל הם לא מרגישים עניים. המשמעות היא שמשפחות חרדיות בוחרות לקיים אורח חיים שונה מיתר הציבור שעליו מחילים את מדידת העוני. אין בכוונתי לומר שהעוני בחברה החרדית לא קיים, אלא שהאופן שבו מודדים עוני עשוי להשפיע משמעותית על שיעורי העוני בחברה החרדית כפי שהם באים לידי ביטוי בדוח.
מלכודת עוני ממוסדת. 54 אחוז מהמשפחות המקבלות קצבת הבטחת הכנסה, ו-40 אחוז מאלו המקבלות דמי מזונות מהביטוח הלאומי - חיות בעוני. בשני המקרים מדובר באוכלוסיות ש"נקלעו למצב", כאלו שמצויות במשבר. יכולתן להשתלב בשוק העבודה היא מוגבלת מסיבות שונות: טיפול בילד, גיל מבוגר שלא זכאי לקצבת זקנה, מצב בריאותי שלא מזכה בקצבת נכות ועוד. אישה שמקבלת דמי מזונות מהביטוח הלאומי היא אישה שהגרוש שלה לא מקיים את פסק הדין בעניינם. לאישה כזו, שהיא מתחת לגיל 55 ויש לה שני ילדים ויותר מתחת לגיל 18, יש אפשרות להרוויח שכר ברוטו של עד 7,864 שקלים. על כל שקל שתרוויח מעל סכום זה - יקוזזו דמי המזונות שלה בהתאם.
המשמעות היא שיש כאן מלכודת עוני ממוסדת. כלומר, יכולתם של אנשים החיים בעוני להיחלץ מעוניים או לשפר את מעמדם הכלכלי והחברתי, היא מוגבלת. בנוסף, גובה הגמלאות בהבטחת ההכנסה ודמי המזונות משמרים אף הם את מצבם הכלכלי: בהבטחת הכנסה, גובה הגמלה לזוג עם שני ילדים ויותר עומד על 3,180 שקלים. אם יש ביכולתם אפשרות לעבוד, הזכאות שלהם להמשך קבלת הקצבה תינתן רק בתנאי שישתכרו בסכום שלא עולה על 5,919 שקלים. מלכודת, כבר אמרנו?
גובה הגמלאות בהבטחת ההכנסה ודמי המזונות, מגבילים אנשים החיים בעוני להיחלץ ממצבם: גובה הגמלה לזוג עם שני ילדים ויותר, עומד על 3,180 שקלים. אם יש ביכולתם אפשרות לעבוד - הזכאות שלהם לקצבה תימשך רק בתנאי שישתכרו בסכום שלא עולה על 5,919 שקלים בחודש
העוני נמדד ביחס לרמת החיים הכללית בישראל, לא בברזיל ולא בארצות הברית. פוליטיקאים מסוימים טענו בעבר שבישראל אין באמת עוני, וכאמור נראה כי זו תפיסה רווחת גם בקרב חלק גדול מהציבור. אלו שטוענים כך מציירים לעצמם את העוני כבטן נפוחה, חיטוט בפחים וילדים עובדים. חשוב לזכור שעוני מודדים באופן יחסי לזמן ולמקום. העוני של ברזיל הוא לא העוני של ישראל.
שירן טייב אלמקיאס היא חוקרת עוני ומדיניות רווחה, ודוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית.
