רובנו רגילים כבר לפגוש אותם במסדרונות של בתי החולים, כשהם מסתובבים לבושים בבגדים צבעוניים, חיוך גדול מצויר על פניהם והם מנסים להצחיק ולבדר את המאושפזים.
למרות הנעליים הצבעוניות וחסרות הפרופורציות, והאף האדום הגדול שנראה משולמפר, מאחורי התופעה עומדת תורה של ממש, ובניגוד לסברה שמדובר בגימיק תקשורתי של בתי החולים או בבדרנים שמוזמנים רק באירועים מיוחדים, הלך והתרחב בשנים האחרונות תפקידם של הליצנים הרפואיים בבתי החולים בארץ וההכרה בחשיבותם הולכת וגדלה כל הזמן.
הליצנות הרפואית, שצחקה את דרכה אל חיינו כבר בשנות ה-80 של המאה הקודמת, דואגת לצרכים הנפשיים והחברתיים של הילדים המאושפזים, ובאמצעות הסחת הדעת שהם מספקים הם מסייעים להם לצלוח הליכים רפואיים כואבים או מפחידים, ועוזרים לילדים להסתגל לשגרת בית החולים, ולהתמודד עם רגשות רבים שעלולים לצוף במהלך האשפוז: בדידות, שעמום, פחד או חרדה.
צפו בסיכום קורס ליצנות רפואית בשניידר 2021
ליצנות רפואית בשניידר
השימוש בהומור כאמצעי להקלה על מצב החולה אמנם משייך באופן טבעי את הליצנות הרפואית לתחומי הרפואה המשלימה, אך כוחם המרפא של ההומור והצחוק הוכח כבר במספר מחקרים כמסייע להרפיה, להפחתת כאב, לחיזוק המערכת החיסונית וגם נמצא כתורם לפיתוח השקפת עולם חיובית בהתמודדות עם מצבים קשים. השימוש בהומור אפילו מגביר את סיכויי ההצלחה בהליכים רפואיים שונים ויכול להאיץ את תקופת ההחלמה.
עם השנים הפכה הליצנות הרפואית לתחום התמחות של ממש ברפואה האלטרנטיבית וכיום ליצנים רפואיים מסייעים דרך קבע בפרוצדורות רפואיות רבות ביניהן בדיקות, הכנות לניתוחים ופיזיותרפיה.
"אנחנו עוזרים בתהליכים עצמם", מסביר ניר רז (52), המוכר במסדרונות בית החולים שניידר בעיקר כ"שטרודל הליצן". "בבדיקת דם הילד בוכה, ההורה לחוץ, הרופא עסוק, ופתאום בא ליצן ומתחיל לשחק עם הילד וכל הסיטואציה משתנה".
במרכז שניידר לרפואת ילדים שבפתח-תקווה לקחו את הפעילות המשעשעת צעד נוסף קדימה, במטרה להפריד בין הליצנות הקלאסית, זו שתמיד נתפסת כבעלת ערך נחות, לבין המדע העומד מאחורי הפעילות שהם מקיימים, והליצנים הרפואיים שם הם חלק מהמרכז החינוכי בבית החולים, שלוחה של משרד החינוך, שמתפקד כבית ספר לכל דבר.
למעשה, הליצנים הרפואיים של שניידר עברו שדרוג מקצועי וכעת הם נקראים ג'לולוגים. מקור השם הוא במילה היוונית ג'לו, שמשמעותה שמח, תוסס או עליז והתחום, שמשלב בין שיטות שונות לביטוי עצמי, נשען על השימוש בהומור כנקודת המבט על הסיטואציות השונות.
לצורך תפקידם עוברים הג'לולוגים השתלמויות מקצועיות ובעבודתם הם משלבים מגוון תחומים של אומנויות, מוזיקה, משחק, תיאטרון וסיפורת. "אתה צריך להבין איך להשתמש בכלים של הומור, כללי היגיינה ואתיקה", מסביר רז, "וגם איך להתחבר אל תוך עצמך, לילד הפנימי. גם של הילד, גם של הליצן, גם של ההורה וגם של הצוות. הילדים מרגישים הכול ובתור ליצן אתה חשוף – אתה מביא משהו מאוד אותנטי, שאתה צריך לעבור איזשהו תהליך כדי לקלף את השכבות ולגלות את הליצן הפנימי. את הילד הפנימי. כשאנחנו מתלבשים במעלית אנחנו עוברים טרנספורמציה, כמו קלארק קנט שנכנס לתא הטלפון ויוצא סופרמן, ישנו מרחב מעבר בו אנו עושים איזה שינוי נפשי ונכנסים אל תוך הדמות, וגם הפוך".
מקום של עוצמה
"ליצנות היא דרך לתקשר עם ילד באמצעות כלים של הומור ודמיון", מרחיב רז, שבנוסף לעבודתו כליצן רפואי בשניידר מלהטט בין כתיבה, הנחיית קבוצות, פסיכולוגיה וניהול משותף עם סרחאן מחמיד של "בית הספר הגבוה לליצנות רפואית".
"המטרה שלנו היא לא להצחיק את הילדים", מוסיף רז, "ליצן רגיל בא ועושה את השואו, והמטרה שלנו היא ליצור קשר עם כלים של הומור. אם יוצא צחוק - זה הפועל היוצא, זו לא המטרה".
"ילדים לא מתקשרים דרך מילים, הם מתקשרים דרך משחק. הם יכולים להביע את כל המנעד הרגשי שלהם דרך משחק. זה מה שאנחנו עושים - אנחנו בונים קשר ראשוני עם הילד", מסביר רז. "אנחנו מבקשים רשות להיכנס לחדר, בשונה מהרופאים והאחיות שנכנסים ויוצאים מבלי בכלל לשאול, ואחרי זה אנחנו מזמינים אותו לשחק איתנו - כל ילד לפי הגיל שלו והמשחקים שמתאימים לו. אנחנו מאפשרים להם ליצור מקום בו יש להם שליטה על מה שקורה והם לא מרגישים חסרי אונים, מסכנים או חלשים ושכולם מרחמים עליהם".
"ליצנות רפואית היא דרך להחזיר לילד החולה את תחושת השליטה. לשנות קצת את זווית הראייה", מוסיף רז. דווקא במציאות בה שגרת החיים של הילד החולה נעצרת בבלימה, כשאת החברים ואת בית הספר מחליפים בית החולים, הרופאות והאחים, וכשאת שיעורי הבית מחליפים הטיפולים הרפואיים והבדיקות, כאן בדיוק נכנס הליצן הרפואי לתמונה; "בזמן שכל הרופאים והאחיות דואגים למחלה, הג'לולוגים דואגים לילד החולה. הם מפנים עבור הילד את מרכז הבמה ומתעסקים בו ולא במחלתו". "דרך המשחק אני מביא להם את השליטה. אני עושה להם קסמים, מלמד אותם את הקסמים ונותן להם לעשות את הקסמים לאחיות. אז פתאום הם הופכים להיות קוסמים ולא ילדים מסכנים. זה מכניס אותם למקום של עוצמה – לעולם פנטסטי שכזה".
"התפקיד של הליצן הרפואי זה לחזק את המערכת החיסונית של הנפש", מתאר רז, "אם הרופא והאחיות, הצוות הרפואי, מחזק את המערכת החיסונית של הגוף, אז הליצן הרפואי מחזק את המערכת החיסונית של הנפש, כדי שהילד עצמו יוכל להילחם ביחד עם התרופות במחלה".
ריפוי הנפש
"שטרודל הליצן מאפשר לילד להוציא את מה שבלב שלו ולעשות את מה שהוא רוצה במסגרת הקיימת", מספרת צורית, אימה של איילה בת השש שמתמודדת עם מחלת הלוקמיה.
בעקבות המחלה החמיצה איילה כמעט את כל שנת הלימודים האחרונה שלה בגן ובמשך שנה שלמה, כמעט חמישה ימים בשבוע, נאלצה לעבור טיפולים ובדיקות שכללו אשפוזים רבים לצד ימי מנוחה בבית, אך עבורה שטרודל הליצן תמיד היה זמין. "הוא בא בלבוש של ליצן, ויש לו תנועות וחיוך של ליצן, והוא גם מצחיק ומשעשע, אבל בעצם הוא מאפשר לילד להיות הוא עצמו. הוא נותן לילד במה לבטא את עצמו", מסבירה האם.
"נוצר קשר מאוד מאוד מיוחד בין שטרודל ואיילה" מוסיפה צורית, "הוא כל כך בקיא במה שילדים עוברים, שהוא יודע להתאים את עצמו, וברגע שההורים רואים שלילד שלהם טוב – זה מרפא. זה מאפשר גם להם להירגע והרוגע הזה חשוב במערכת הזאת", היא מדגישה.
"שטרודל לימד אותנו פן אחר בליצנות הרפואית, זה לא רק הצחוק והשחרור שמגלגל את כולם, שזה פן מקסים, זה הפן הייחודי שלו – הוא קולט כל אחד, מה הכוח שלו, מה הוא רוצה ומה הוא צריך, והוא מתאים את עצמו. והוא מאפשר. זה היחס האישי", מסכמת צורית, "זה לא הבדיחות הקבועות שחוזרות כל הזמן, ובכל פעם זה מחזה שונה. זה ריפוי הנפש", היא מסכמת.
מתנה גדולה
"הלקוחות שלנו הם גם ההורים וגם הצוות. אנחנו נמצאים בממוצע עם ילד כרבע שעה, אבל כשאנחנו הולכים, ואנחנו מצליחים להרים את המורל להורה או לצוות, הם מעבירים את זה אחר כך גם לילדים אחרים", מסכם רז. "בעיני זאת מתנה גדולה – זה ממש משנה את הפרספקטיבה על דברים. כולם נזכרים בליצנים בפורים, אבל זה סוג של אנשים שמנסים להביא חלקים אחרים של החיים במהלך כל השנה. זה משהו מאוד עוצמתי".
"הייתי רוצה לראות גם אצל מבוגרים וגם בגיל השלישי, ובכל מקום אפשרי, ליצנים עובדים", מתאר רז את החלום שלו לעתיד המקצוע. "אנחנו עובדים היום עם עיריית פתח-תקווה להכשרת ליצנים טיפוליים קהילתיים. הרעיון הוא להסתובב בכל המקומות החשוכים בעיר – מקלטים לנשים שיצאו ממעגל הזנות, מקלט לילדים בסיכון, מקלט לנשים מוכות... שהליצנים המתנדבים יכניסו אווירה אחרת. השאיפה היא שעיריות נוספות ירתמו לדבר הזה, שיהיו יותר אנשים שיוכלו ליהנות מהמתנה הזאת".
