דווקא בתקופה קודרת שכזו, כשעיני העולם כולו נשואות אל עבר זוועות המלחמה שמתחוללת בצפון הרחוק שבמזרח אירופה, מחמם את הלב לראות כמה הדברים שונים אצלנו, בצפון הקרוב - בקריית שמונה. דוגמה נפלאה לכך היא "שולחן לשניים" שהקימו תום קידר ונועה פחט, מיזם שהתחיל מהודעת טקסט אחת והפך למפעל הזנה קהילתי של ממש.
קידר בן ה-30, גדל ברמת השרון והעתיק לא מזמן את מקום מגוריו צפונה בעקבות הלימודים. קידר, שמגיע מעולמות של חינוך, הדרכה וטיפול ביקש לשפר את תוחלת ואיכות החיים בקרב קשישי העיר, אך מהר מאוד הבין שכדי להגיע אליהם עליו למצוא את הדרך המדויקת עבורו.
צפו בסרטון המציג את מיזם "שולחן לשניים":
שולחן לשניים
"מפה לשם התחיל לקום הפרויקט הזה. באחת הקבוצות פרסמו יום אחד שנשאר הרבה אוכל באחד הגנים שבאזור", מספר קידר. "זה המון אוכל שנזרק ופשוט הולך לפח, וכאב לי הלב לראות את זה, כשאני יודע שבמרחק של קילומטר משם יש קשישים שכל-כך ישמחו לקבל את האוכל הזה".
מהר מאוד, מה שהתחיל כאירוע חד פעמי, הפך לכזה שמתחולל אחת לשבוע, והתגלגל למוסד האכלה קבוע. אם בפעם הראשונה הצליחו קידר וחבריו להגיע ולהאכיל שני קשישים בלבד באמצעות המזון שאספו, בשבוע שלאחר מכן כבר הצליחו להגיע לעשרה. "תוך חודש וקצת כבר האכלנו מאה איש", מספר קידר בהתרגשות, "התחושה הייתה כל-כך טובה, שאוכל שבמקום שייזרק מגיע לקשישים שכל כך שמחים בו".
עשרות מתנדבים כבר עסקו בחלוקת המזון כשבעלי עסקים רבים הסכימו לתרום למיזם את כל האוכל שנשאר להם בסוף היום, ואז החלה לצמוח בעיה לוגיסטית - את כל האוכל היה צריך לאסוף מבתי העסק, לארוז ולחלק למנות עבור הקשישים ואז גם לשנע ולהעביר לבתים, מה שגזל את רוב זמנם של המתנדבים.
קידר החליט לרדת לשורש הבעיה: "הרגשנו שלמתנדבים שלנו אין מספיק זמן לשבת עם הקשישים", הוא מסביר. "שאנחנו עונים בעיקר על הצורך הזה של אוכל, אבל מפספסים את הצורך העוד יותר חשוב של חברה. רוב הקשישים שלנו הם אנשים מאוד בודדים שכל-כך מחכים ליום הזה, גם בשביל האוכל, אבל גם בשביל הפנים האלה שהם פוגשים בדלת. כי חלקם באמת לא רואים אף אחד בדלת שלהם כל השבוע – זאת סיטואציה שאנחנו לא מכירים, לחיות חיים כאלה".
7 צפייה בגלריה
הצוות המקים את "שולחן לשניים": יניר שטיינווג, ניר פרלמן, נועה פחטי, תום קידר, נועם גולדשטיין, בר קראים ונטע ברסון
במטרה לנהל את הפעילות קידר וחבריו נעזרים באפליקציית "חגי", התוכנה החינמית לניהול חלוקות מזון שפותחה ע"י נועם הוניג להנצחת אחיינו, וכך יש להם גם יכולת לעקוב אחר מצבם של הקשישים, ולשמור על רציפות הקשר בינם לבין המתנדבים. "הדבר הזה שינה את כל הסיפור של חלוקת האוכל והתאים אותו למאה העשרים ואחת", מסביר קידר.
"שמנו לעצמנו מטרה מאוד שאפתנית, שאני מאוד שמח להגיד שעמדנו בה, וזה להגיע למצב שלכל קשיש שלנו יהיה מתנדב קבוע אחד. מישהו שמוכן פעם בשבוע, בכל זמן שנוח לו, להגיע לשעה הזאת עם האוכל שהוא מביא מהבית שלו, או אוכל שהוא אוסף מהעסקים באזור שהסכימו לאמץ קשישים שלנו ולתרום עבורם מזון.
צפו בסרטון בו קשישה מספרת על פעילות שולחן לשניים:
"ההמלצה שלנו היא על אוכל ביתי, פשוט להכין מנה אחת אקסטרה באחת הארוחות שאנחנו גם ככה מכינים בבית. בעצם פתרנו פה גם את הבעיה הלוגיסטית, ועכשיו באמת למתנדבים יש זמן לשבת עם הקשישים, ונוצרים קשרים מדהימים. פשוט כל-כך מרגש לראות מה זה מוציא מהמתנדבים ומהקשישים, ואיזה פידבקים אנחנו מקבלים מהשטח".
"הרבה מהחבר'ה שלנו הם מאוקראינה ומרוסיה, משני הצדדים, ובשבועות האלה שכל היום הם רק מול הטלוויזיה ורק שומעים את החדשות ופתאום דופקים להם בדלת – חבורת ילדים, עם אוכל ועוגה. זה כל כך ריגש אותנו כי הבנו שדווקא בתקופה הזאת זה עוד יותר חשוב לא להיות לבד".
"המתנדבים שלנו פוגשים את אותו אדם בכל שבוע וקורה איזה קסם, כשאנחנו מבשלים למישהו שאנחנו כבר מכירים, שהופך את המנה למנה שגם במסעדה הטובה ביותר אי אפשר להשיג".
המתנדבים במיזם כוללים סטודנטים, ארגוני נוער ובתי ספר בעיר. "הצלחנו להגיע למאה מתנדבים קבועים", מספר קידר בגאווה,"יש לנו עסקים שתורמים לנו, יש קייטרינג שתורם לנו, ויש כמה ארגוני נוער שמתנדבים אצלנו קבוע כבר. זה מדהים לראות בני נוער שבוחרים לתת מהזמן שלהם, במקום לעשות מה שבני נוער בדרך כלל עושים, ומחליטים להגיע כל שבוע ולפגוש את הקשישים שלהם. גם הקשישים נורא שמחים לראות פנים צעירות ושמחות".
"המטרה היא להתפשט עוד בקריית שמונה ועוד במושבים ובקיבוצים מסביב. המודל הזה כל-כך פשוט והוא דורש אפס תקציב. זה משהו שמחבק את כל האזור - כרגע מחבק את קריית שמונה ובהמשך יחבק מקומות נוספים", מסכם קידר.
"זה לא רק הסיפור של הצלת אוכל, זה נהיה סיפור קהילתי. להחזיר את הקהילה, את השייכות. הדבר הזה יוכל לקרב בין תושבים של אותה שכונה ולמנוע בזבוז אדיר של מזון שסתם הולך, כי אנחנו יודעים איך להגיע אל האנשים האלה. חסר רק החיבור הזה באמצע, בין מי שרוצה לתת למי שרוצה לקבל".
"חיים חדשים"
פרויקט חשוב נוסף שמרחיב את הלב בקריית שמונה, הוא מחסן הגמ"ח "חיים חדשים", שהוקם במטרה לחלק ציוד לנשים לאחר לידה.
מה שהחל כרעיון של רכזת החינוך החברתי בבית הספר "ברנקו וייס מגשימים", אדוה עטיה, אם לשישה ילדים בעצמה, קרם לאחרונה עור וגידים והפך למחסן ציוד של ממש. "ערכנו מיפוי של הצרכים בקהילה והגענו למסקנה שהכי נכון לסייע ליולדות, שמצויות בקשיים כלכליים, בייחוד על רקע הקורונה ויוקר המחייה", היא מסבירה.
עטיה, שעוסקת רבות במעורבות בקהילה ואף מנחה את מועצת התלמידים של בית הספר, חיפשה פרויקט עבור בית הספר, כזה שייתן מענה לקהילה. "הפכנו לבית ספר קהילתי – עם הפנים לקהילה", מסבירה עטיה, "אנחנו מתנדבים הרבה בתוך הקהילה וחיפשתי פרויקט ייחודי, לעזור לנשים אחרי לידה, וזה תפס את התלמידים מאוד".
לטובת הפרויקט תרם בית הספר מחסן ישן, אותו שיפצו התלמידים בסיוע עמותת "הקריה הצפונית", מכון "ברנקו וייס", חברת "כתר" ותרומות שסיפקו התושבים והעסקים בעיר. "התלמידים אספו את המוצרים – עגלות, לולים, בגדים וכו'. חידשנו את הדברים, ניקינו היטב והתחלנו לעבוד", מסבירה עטיה. את יתר הציוד הנדרש, כזה שלא ניתן לחדש או לעשות בו שימוש נוסף, הם רוכשים מכספי התרומות שמתקבלות.
במחסן של "חיים חדשים" ניתן למצוא מוצרים רבים עבור היולדת הטריה, מריהוט, עגלות, וסל-קלים, דרך תמ"ל, בקבוקים, מגבונים ואפילו ביגוד ליולדות. את כל הציוד אוספים התלמידים מבתיהם או מהתרומות שמתקבלות, וכולו מוצע למכירה תמורת תשלום סמלי, "בשביל שהאדם ירגיש שיש לו חלק ברכישה, ולא ממקום של קורבנות או מסכנות", מעדכנת עטיה ובאותה נשימה גם מוסיפה שישנם מקרים חריגים בהם הציוד ניתן גם ללא עלות.
"זה מעורר ומרחיב את הלב", היא מספרת בהתרגשות, "זה מרגש את כולם. לא חשבתי שהתלמידים יתגייסו בכזאת עוצמה ותשוקה לדבר. הם עושים הכול על חשבונם ועל חשבון זמנם".
"להיות בית הספר הכי טוב לעולם"
התלמידים מפעילים את מחסן הגמ"ח פעמיים בשבוע, בשעות הבוקר ובערב, ומקיימים ביניהם אפילו תורנות למצבי חירום בהם המחסן אינו פעיל. הפעילות כולה מתבצעת בשילוב עם גורמי הרווחה והעבודה הסוציאלית שבעיר, "יש המון פניות. אנו מנפים את הפניות לפי הצורך", מסבירה עטיה.
תיכון "ברנקו וייס מגשימים" הוא מוסד לימודי שמיועד לנוער שמתקשה להשתלב במסגרות החינוך הנורמטיביות, ועבור רבים מהתלמידים בו הפעלתו של הגמ"ח היא סגירת מעגל של נתינה. "חינוך לנתינה הוא חלק מרכזי מהחינוך בבית הספר", מתפאר אביחי גולן, מנהל בית הספר. "אנחנו לא רוצים להיות בית הספר הכי טוב בעולם, אלא להיות בית הספר הכי טוב לעולם", הוסיף. "חינוך לנתינה הוא חלק מרכזי מהחינוך בבית הספר. זה בונה את התלמידים ומחזק אותם בכל כך הרבה רבדים".
- לתמיכה ותרומות למיזם "חיים חדשים" ניתן ליצור קשר עם משה בטלפון: 050-6526633.
