כשמתקרבים ללול תעשייתי, החוש הראשון שמספר לנו היכן אנחנו הוא לא חוש הראייה. ולמרות הצחנה הקשה שמכה במערכת הנשימה, תוצאה של הררי הפרשות שנערמים מתחת לכלובים בלול, גם חוש הריח הוא לא החוש הראשון שמסגיר את מקום הימצאנו. החוש הראשון שאומר לנו בדיוק איפה אנחנו, הוא חוש השמיעה. אנחנו שומעים רעש, המולת קרקורים, ורובנו טועים לחשוב שזה המצב הטבעי של התרנגולות.
רק אלו מאיתנו שזכו לפגוש תרנגולת במצב אחר, כשהיא לא כלואה בצפיפות, יודעים - תרנגולות הן בעלי חיים שקטים למדי. הן לא מקרקרות ללא הפוגה באופן טבעי. הקרקורים שאנחנו שומעים, מספרים לנו שמדובר בלול תעשייתי, כי הקרקורים הם קריאות מצוקה. התרנגולות הכלואות צועקות.
4 צפייה בגלריה
"הקרקורים הם קריאות מצוקה. התרנגולות הכלואות צועקות". תרנגולות בכלובי סוללה
(צילום: עמותת אנימלס)
כליאת תרנגולות בכלובים היא אחת מצורות ההתעללות הקשות ביותר: תרנגולת בכלוב עומדת כל החיים על רשת מתכתית, שפוצעת את רגליה העדינות, שנועדו לדרוך על אדמה. בכלוב הצר, היא דחוסה עם עוד מספר תרנגולות, ויש לה שטח יחסי שקטן מדף נייר משרדי. הצפיפות לעתים גורמת לה לעמוד על חברותיה לכלוב, או להימחץ תחתיהן. הצפיפות מטריפה אותה על דעתה, והיא עלולה לנקר את התרנגולות האחרות, או לסבול מניקורים. הכלוב פוצע אותה, מורט את נוצותיה, והיא סובלת מקרחות. ובמשך כשנתיים בהן היא כלואה בכלוב, הציפור הזו לעולם לא תזכה לעשות שימוש בכנפיים שלה, לא לפרוש אותן, בטח שלא להתעופף.
4 צפייה בגלריה
"תעשיית הביצים בישראל צריכה להתקדם ולהפסיק לכלוא תרנגולות בתנאים הכי אכזריים שיש".
(צילום: עמותת אנימלס)
הקלה משמעותית בסבל של מיליוני בעלי חיים בשנה
היום, לאחר מאבק של למעלה מעשור, סוף עידן הכלובים קרוב יותר מתמיד. מחר (שלישי) ועדת החינוך של הכנסת תקיים דיון בטיוטת תקנות לפי חוק צער בעלי חיים שפרסם משרד החקלאות, שיאסרו על החזקת תרנגולות בכלובים.
מדובר במהלך היסטורי, שצפוי להעמיד את ישראל בשורה אחת עם מדינות מתקדמות שהוציאו את הכלובים מחוץ לחוק ולהקל משמעותית על הסבל של מיליוני בעלי חיים בכל שנה.
הציבור בישראל - בעד: סקר של מכון גיאוקרטוגרפיה שנערך בשיא הקורונה קבע כי 89% מהישראלים חושבים שצריך לאסור על כליאת תרנגולות בכלובים. עוד מתחילת המאבק גם חברי כנסת רבים, מכל הקשת הפוליטית, הביעו את עמדתם בבירור - תעשיית הביצים בישראל צריכה להתקדם ולהפסיק לכלוא תרנגולות בתנאים הכי אכזריים שיש. כעת, שר החקלאות עודד פורר מוביל את ישראל לשינוי הזה.
חשוב לומר בכנות, השינוי הזה לא יביא גן עדן לתרנגולות - גם לולים ללא כלובים הם לולים תעשייתים לכל דבר. גם בלולים אלו התרנגולת לא תמיד רואה אור יום. גם בלולים ללא כלובים התרנגולת מטילה ביצים באינטנסיביות ובכמות שיכולה להגיע לפי 15 (!) מקצב הטלה טבעית לתרנגולת - ולמרות כל הביצים שהיא מטילה, גם בלולים ללא כלובים תרנגולת לעולם לא תזכה לגדל את האפרוחים שלה ולהיות אמא.
גם בלול ללא כלובים התרנגולת נתפסת בסופו של דבר כמכונה לייצור ביצים. אבל לפחות, לא מדובר בגיהנום הכלובים. התרנגולת יכולה לממש התנהגויות טבעיות שמאוד חשובות לה. היא יכולה לדרוך על קרקע ולנקר בה, לברור לעצמה את המזון ולעשות אמבטיות חול, כדי לנקות את הנוצות שלה וגם פשוט - כי זה כיף לה. התרנגולת יכולה לפרוש את הכנפיים שלה, ולהתעופף מעט.
אלו לא חיי החופש שהיא ראויה להם, אבל זה ההבדל בין לחיות חיים רצופי כאב, חיים בלתי נסבלים, חיים בצינוק שאין בהם שניה אחת של חסד, לבין חיים שבהם יש גם רגעי נשימה, רגעי הנאה, רגעים שבהם התרנגולת יכולה פשוט להיות - תרנגולת.
טיוטת התקנות שצפויה להגיע לדיון טעונה שיפורים. בין היתר, הטיוטה מאפשרת ללולים שנמצאים בתהליך בנייה להקים כלובים, למרות שעדיין אפשר לבנות אותם כלולים ללא כלובים. גם תקופת המעבר שנקבעה כדי לאפשר לתעשיית הביצים להשלים את המעבר ללולים ללא כלובים ארוכה מדי.
יש לקוות שוועדת החינוך של הכנסת, שמתבקשת לאשר את התקנות, תפעל לתיקון הבעיות המרכזיות האלו, כי כל יום, כל חודש וכל שנה שהכלובים ממשיכים להתקיים הם יום, חודש ושנה של אכזריות. ולאכזריות הזו חייבים לא רק לשים סוף, אלא לעשות זאת כמה שיותר מהר.
