מפגש מקרי בין אורית פריסט, עובדת סוציאלית בפנסיה, ובין אם יחידנית שסיפרה לה על הקושי בגידול לבד של בתה, הוליד מיזם יחיד ומיוחד: מתנדבות מתל־אביב שמסייעות אחת לשבוע, במשך כמה שעות, בטיפול בילדים של אמהות יחידניות, שמצדן מקבלות מעט זמן פנוי עבור עצמן. לצאת להתאוורר, לעשות סידורים ואפילו לבלות. "השעות האלו הן הצלת נפשות", מספרת אם לתינוקת בת שנה.
פריסט בת ה־63, תושבת תל־אביב, היא כאמור עובדת סוציאלית בגמלאות. בתפקידה האחרון עבדה במשרד הביטחון בטיפול במשפחות שכולות. לפני כשנה הקימה יחד עם רוני קציר (38), אשת תוכן ומנהלת מדיה חברתית, את מיזם "תכלס". המתנדבות מגיעות אל הבתים של האמהות, הכל כמובן בהתנדבות, ומעסיקות את הילדים והילדות שלהן.
ד"ר עדה בקר, מומחית בהתפתחות חברתית בגיל הרך, מגיעה אחת לשבוע לביתה של מיכל, אמה של אדווה בת השנה. "בגלל העיסוק שלי", היא אומרת, "אני יודעת כמה קשה לגדל ילד. היה לי חשוב לעזור. כל השנים אני מייעצת להורים. אני יודעת שכל שעה לעצמם היא יקרה מפז".
"זה התחיל מהתנדבות אישית שלי", מספרת פריסט, "פגשתי בפארק חברה שהכרתי לפני שני עשורים בעבודה וראיתי שהיא עם עגלה. סיפרה לי שהיא אם יחידנית מתרומה של בנק הזרע וכמה קשה לה לגדל ילדה לבד, בלי עזרה. הצעתי שאעזור לה יום בשבוע".
1 צפייה בגלריה
"אני יודעת כמה קשה לשני הורים לגדל ילד, אז בטח להורה אחד", מתנדבי תכל'ס. צילום: טל שחר
התינוקת של האישה הייתה באותו זמן בת שבעה חודשים. פריסט הייתה מגיעה לביתה, לוקחת אותה לטיולים בפארק ומפנה לאם שעות לעצמה. "לא האמנתי כמה הפעולה הזו יכולה לסייע", מספרת פריסט, "אחרי כל מפגש האמא הייתה מודה לי בהתרגשות וראיתי שהיא מחכה לשעות האלו מאוד. גם לזוג קשה לגדל ילד לבד כשהמשפחה רחוקה, אז בוודאי הורה יחידני. זה למשל ללכת למספרה או לבנק, לארגן את הבית ואפילו להוריד את הזבל לבד. אחרי כמה חודשים החלטתי להרחיב את היוזמה, שלא תהיה פרטית שלי, אלא בכל העיר תל־אביב".
פריסט פנתה לקציר, בתה של חברתה הטובה, ויחד הן החלו לשדך בין מתנדבות לאמהות. "פניתי לקבוצות של אמהות יחידניות ותוך רגע קיבלתי עשרות פניות, אבל עדיין היו לנו מעט מאוד מתנדבות", משחזרת קציר, "התחלנו לפרסם את המיזם כדי לגייס מתנדבות וזכינו לתגובות מדהימות".
לחוות מחדש ילדים
המיזם מתנהל כרגע רק בתל־אביב. פריסט וקציר מספרות כי במקביל מתארגנות יוזמות דומות בערים נוספות בארץ.
כיום לוקחים חלק בפרויקט בתל־אביב 13 מתנדבות ומתנדב אחד, מגיל 23 ועד 70 פלוס. פריסט גייסה גם את בתה כדי שתסייע לאם יחידנית לילד בן שש. ברשימת ההמתנה, אגב, עוד עשרות אמהות.
פריסט היא זו שמשדכת בין המתנדבת לאם. היא עורכת אצלן ביקורי בית, מבצעת ראיונות, ורק לאחר מספר פגישות בין האם למתנדבת הן יוצאות יחד לדרך, לא לפני שהמתנדבות חתמו על הצהרת בריאות. בעיריית תל־אביב־יפו שמעו על המיזם והחליטו לבטח בעצמם את המתנדבות והמתנדבים.
הפרויקט מיועד להורים יחידנים שאין להם עזרה ממשפחה או חברים. הוא פתוח לשני המינים, אם כי עד כה פנו רק אמהות. אחת המתנדבות ב"תכלס" היא ד"ר עדה בקר, מומחית בהתפתחות חברתית בגיל הרך. עדה מגיעה אחת לשבוע לביתה של מיכל גזית (41), שעוסקת בניהול משאבי אנוש ובריקוד ואמה של אדווה, תינוקת בת שנה.
"כשהגעתי לגיל פרישה, למרות שלא פרשתי, הבנתי שזה הזמן להתנדב", מספרת ד"ר בקר, "היו לי כמה רעיונות ופתאום נחשפתי לפרסום של התוכנית הזו. בגלל העיסוק שלי, אני יודעת כמה קשה לשני הורים לגדל ילד, אז בטח להורה אחד. היה לי חשוב לקחת חלק בזה, לחוות שוב ילדים וגם לעזור לאם. כל השנים אני מייעצת להורים. אני יודעת שכל שעה לעצמם היא יקרה מפז".
בקר לא רק מתנדבת אלא מעבירה הדרכות למתנדבות בנושא מתוך הידע העצום שצברה. אל ביתה של גזית היא מגיעה אחת לשבוע. לוקחת את אדווה לטיולים ומשחקת עימה. במפגש האחרון היא אפילו לקחה אותה לים, כשהאם הצטרפה אליהן בהמשך. "אני כבר סבתא ויודעת מה ההבדל בין אם לסבתא, וככה אני מתייחסת לזה", עדה אומרת, "את הנכדים שלי אני רואה פעם בשבועיים, אז בשבילי לפגוש את אדווה פעם בשבוע זו חגיגה גדולה. אני מאוד מרוצה מההתנדבות. זה מרגש ועושה לי טוב, וכמובן שזה גם משרת את האם והתינוקת".
גזית, שמתגוררת במרחק קצר מבקר, משתפת בחוויה שלה כאם יחידנית: "נכנסתי לאמהות היחידנית בקלות. הייתה לי חופשת לידה מדהימה. נסעתי לאמא שלי בצפון בשבועות הראשונים וזה היה מרגש - שלושה דורות של נשים במשפחה. חזרתי לתל־אביב והקושי הגדול התברר בשיבה לעבודה במשרה תובענית מחוץ לעיר. פיתחתי קריירה בשני תחומים וחשבתי שאני מסוגלת להכל. עדה פשוט מצילה נפשות. פעם בשבוע אני יכולה לקבוע דייט או להישאר שעות נוספות בעבודה. זה כיף שיש עוד שותפה בגידול. היא תמיד מתעניינת באדווה. אישה מיוחדת שעושה דברים מדהימים איתה. כמובן שגם כלכלית זה מאוד מקל".
גזית בעצמה היא מתנדבת בעמותות שונות עוד מהיותה נערה. "גם בעבודה אני עוסקת באחריות חברתית וקשרי קהילה", היא אומרת, "וזו פעם ראשונה שמתנדבים עבורי. למדתי לקבל, זו חוויה מאוד חשובה עבורי. בכלל, כאם יחידנית למדתי להיעזר, כי אף פעם לא ביקשתי עזרה. לא ממקום חלש אלא ממקום חזק וטוב, מהבנה שאנשים אוהבים לעזור ולתת כמו שאני אוהבת. לתת יד ולקבל יד זה חשוב".
מיכל, שמתגוררת מרחק קצר מד"ר בקר, אומרת: "זו פעם ראשונה שמתנדבים עבורי. למדתי לקבל, זו חוויה מאוד חשובה עבורי. בכלל, כאם יחידנית למדתי להיעזר, כי אף פעם לא ביקשתי עזרה. לא ממקום חלש אלא ממקום חזק וטוב, מהבנה שאנשים אוהבים לעזור כמו שאני אוהבת".
משלוח עד הבית
הקורונה הפכה את המיזם לנצרך עוד יותר. בגלל הסגרים, היעדר המסגרות וכמובן המעבר לעבודה מהבית. גם מבצע "שומר החומות" היה מאתגר מאוד: בתה של אחת האמהות שמשתתפות בפרויקט נפגעה מרסיס.
אסנת סביר, בת 71, מורה בגמלאות, מתנדבת אצל האם, בת 44. "כשהכרתי אותה הייתה לה ילדה בת שנה ושמונה חדשים ובטן הריונית", היא מספרת, "האמא שלה מבוגרת ורחוקה והיא לבד בתל־אביב. הכרתי את הילדה המתוקה, לקחתי אותה לגינה, שיחקנו המון ובינתיים היא ילדה בן. התחיל המבצע והבית שלה בתל־אביב נפגע. רסיס גדול פגע בחלון של חדר השינה שלה. היא הספיקה לקחת את שני הילדים ולרוץ לממ"ד. מפחיד. גם המכונית שלה נפגעה לגמרי. זה היה מאוד קשה. גם התמודדות עם אזעקות וגם בית הרוס. שלושתם חיו בממ"ד".
בניגוד לכל המתנדבות, שמגיעות בימים ובשעות קבועים, לנוכח המצב, סביר מתייצבת בבית האם כמה פעמים בשבוע. "יש לאמא רק שתי ידיים", היא אומרת, "וכשאני לוקחת את התינוק שעדיין יונק, הידיים מתפנות עבור הילדה היותר גדולה ולהפך. הבית היה זקוק לשיפוץ וזה לא פשוט עם שני תינוקות ועבודה. לא מזמן הילדים חלו ואז גם האם נדבקה. אני אפיתי ובישלתי לה אוכל והנחתי מחוץ לדלת. עבורי זה כיף גדול. גם התחושה שאני עוזרת לה וגם הזמן שלי עם הקטנים".
האם, שבחרה שלא להיחשף, מספרת שמשלוחי האוכל של סביר מקלים עליה מאוד: "הקושי המהותי בלהיות יחידנית הוא המחסור בזמן. את צריכה להספיק לעשות הכל ולבד, המשימות לא מתחלקות עם אף אחד. בזמן קצוב צריך להספיק לטפל בילדים, בעצמך, בבית, ויש עבודה, סידורים וטלפונים. במקרה שלי, ואני מאמינה שגם אצל אחרות, הנושא המוזנח ביותר הוא התזונה. אני מקסימום מצליחה לדאוג שיהיו במקרר מצרכים על־ידי הזמנות אונליין. לבשל אוכל בריא אין זמן, ואז אוכלים בעמידה או מוציאים מהמקרר מזון מוכן. אם כבר מבשלים משהו בריא, אז לילדים.
"בהיבט הזה אסנת מצילה אותי. היא דואגת לי אחת לשבוע למשלוח מכל טוב, 'מפרישה' לי מהסלטים הבריאים שהיא מכינה לעצמה וגם מוסיפה אורז, פשטידה או פסטה. טכנית יכולתי להזמין אוכל מוכן מאיזה מקום, אבל לרוב אין לי אפילו זמן לשבת על זה. מעבר לכך, הידיעה שאני יכולה להתקשר אליה אם נתקעתי ואני זקוקה לעזרה מאוד מרגיעה. את מרגישה שיש מי שרוצה לעזור ובעיקר שיש לי כתובת".
katzironi@gmail.com, או התקשרו:
אורית פריסט: 050-5291718, רוני קציר: 054-6281225.
