בשיתוף עזר מציון
(באדיבות עמותת עזר מציון)
אחד הדברים שמפחידים את כולנו יותר מכל הוא החשש לגלות בבוקר בהיר אחד כי חלינו במחלת הסרטן. הדאגה המצמיתה הזו צפה ועולה בנו במיוחד כשאנחנו סובלים מכאבי בטן לא ברורים, מיגרנות חוזרות ונשנות או הופעות חום בלתי מוסברות. לרוב כמובן, מדובר על חששות סרק והתופעות הללו חולפות כלא היו אך מעת לעת הפחדים הללו מתממשים ואנשים אכן מקבלים את האבחנה הדרמטית שתשנה את חייהם לבלי היכר.
אם מקרה בו אדם בודד קיבל את הבשורה הרעה נשמע לכם עצוב וטרגי, תארו לכם מה קורה כאשר את הבשורה מקבלים לא פחות מ-3 דורות במשפחה: סבתא, אם ונכדה, בפרק זמן של שלוש שנים בלבד. זוהי בדיוק הסיטואציה ההזויה אליה נקלעה משפחת נחמיאס מדימונה שבה חלו 3 דורות במשפחה בסרטן, ללא כל סימן מוקדם, סוג של חלום רע בו חיות בנות המשפחה עד היום. "הכל החל בפברואר 2018 כאשר אימי איידה (62) קיבלה את הבשורה הרעה שהיא חלתה בסרטן המעי הגס", מספרת קרן נחמיאס, בתה של איידה. "האבחנה באה לנו משום מקום, במסגרת בדיקת קולונסקופיה שגרתית שאימי עברה מדי שנה. פתאום, ביום בהיר אחד, קיבלנו שיחה שבישרה לנו כי בבדיקה התגלה ריבוי גדול של פוליפים סרטניים".
מבהיל. מה עושים במצב כזה?
"בדרך כלל מבצעים כריתה חלקית של המעי הגס אבל בגלל הכמות הגדולה של הפוליפים היא נאלצה לעבור כריתה מלאה של המעי הגס. בשלב הבא ניסו לבצע חיבור לסטומה (שקית שמחליפה את המעי הגס) אבל זה לא צלח לצערי ואחרי פחות משבועיים היא נאלצה לעבור ניתוח נוסף שבו ביצעו מעקף למעי הדק. המחלה נעלמה לשמחתנו אך החיבור למעי הדק גורם עד היום לסיבוכים ולירידה ניכרת באיכות החיים של אימי".
במשפחה חשבו אולי שהרע מכל מאחוריהם, אבל בדיעבד התברר שזה ממש לא היה סוף פסוק. שנה אחר כך, בקיץ 2019, יום אחד לאחר שהמשפחה חזרה מטיול מהנה ברומא נחרדה קרן לגלות עיוות מוזר באחד משני שדיה. העיוות לא הותיר לה צל של ספק – גם היא חלתה בסרטן. "כשראיתי את העיוות ישר הבנתי שחליתי בסרטן", היא מגלה, "פשוט הרגשתי את זה כנראה". לרוע המזל הגילוי קרה כאשר קרן כבר הייתה בשלב מתקדם של המחלה. "בביופסיה שביצעתי גילו הרופאים שיש לי גוש בשד, ושיותר מכך, שמדובר על אחד מהסוגים היותר אלימים של סרטן השד. כך יצא שממצב של חיים נורמליים התחלתי מידית בכימותרפיה לתקופה של 7 חודשים. במקביל נכנסתי לניתוח של כריתה מלאה ושחזור שד".
אבל המזל הרע לא הסתיים בזה, נכון?
"לצערי לא. במהלך תחילת משבר הקורונה בתי איילה שהייתה אז בת 5 וחצי החלה לסבול ממקרי חום בלתי מוסברים, מעצירויות תכופות ומכאבי בטן, אבל בגלל הקורונה חששנו לבצע לה בדיקות מעמיקות בבית חולים. כל ההתנהלות באותו שלב הייתה באמצעות זום עם רופאים שנתנו לה בין השאר נרות גליצרין ואנטיביוטיקה. לא העלינו על דעתנו שמדובר במשהו חמור יותר".
מתי גיליתם שלא מדובר על עוד וירוס פשוט?
"בוקר אחד התעוררנו לעוד יום שגרתי ופתאום הבחנתי שהבטן של איילה תפוחה והיא התלוננה על כאבים. באותו שלב חשבנו שמדובר על אפנדציט, ונסענו לבית החולים בהבנה שמדובר על אפנדציט בהתחלה. גם בסורוקה הכניסו אותה בהתחלה ל-CT בהבנה שיש לה אפנדציט ושהיא צריכה לעבור ניתוח. בהמשך גילינו שיש לה גידול של 15.5 סנטימטר על אחת הכליות, אך עדיין לא הייתה אבחנה סופית והמתנו לתוצאות הביופסיה".
נשארתם לעשות את הטיפול שלה בסורוקה?
"לא. רצה הגורל ואני הייתי אמורה להתחיל מספר ימים אחר כך בטיפולי הקרנות בבית החולים תל השומר, לכן ביקשתי שיעבירו גם את איילה לתל השומר לצורך המשך הבדיקות".
"בליל הסדר, כשאנשים חגגו בבתיהם וקראו את ההגדה, קיבלנו את התשובה הסופית לפיה מדובר על סרטן הכליה. עוד באותו לילה איילה החלה בטיפול הכימותרפי הראשון שלה", היא נשנקת, עוצרת עצמה מלדמוע.
מדובר על סיטואציה קשה ביותר. איך הצלחתן לעבור אותה רגשית?
"למחלקה האונקולוגית הגיע מאור כהן איש הלגו, המתנדב ב"עזר מציון". למרות משבר הקורונה הוא החל להביא לאיילה באופן קבוע מתנות שונות כמו פזלים ולגו, וזה מאוד שימח אותה. הוא לא עזב אותנו גם בהמשך, וליווה את איילה על בסיס שבועי. לא משנה באיזו שעה היה מדובר ואם הילדה הייתה אחרי ניתוח, והיו 4 כאלו, הוא לא וויתר ותמיד השאיר לה מתנות. בהמשך כשהסתיים עוצר הקורונה פגשנו גם את איילת אלוש מעזר מציון והיא סיפרה לנו על בית אורנית בפתח תקווה, מרחק נסיעה קצר מבית החולים תל השומר, והפצירה בנו להגיע אליו".
4 צפייה בגלריה
איילה נחמיאס עם איילת אלוש, תומכת רווחה של עזר מציון בבית החולים תל השומ.
(צילום: אלבום משפחתי)
"בהתחלה לא היה לנו זמן אבל לפני אחד מהניתוחים החשובים של איילה, התקבלו תוצאות דם מקדימות לא טובות והרופאים החליטו לדחות אותו. החלטנו לנצל את העניין והגענו לבית אורנית לראשונה, וזה היה פשוט מדהים. הצוות קיבל אותנו בסבר פנים מאירות ואיילה נהנתה במיוחד מפינת החי במקום. בעצם אחרי שלושה חודשים בבתי חולים היא סוף סוף יכלה ליהנות מיום כיף של ממש".
"בהמשך תקופת הניתוחים וטיפולי הכימותרפיה היינו מגיעים לבית החולים אחת לכמה זמן, ולילה לפני היינו לנות בבית אורנית, אוכלות למחרת ארוחת בוקר במקום וממשיכות לבית החולים. אחרי הטיפולים היינו חוזרות לישון ולצבור כוחות עוד 2-3 לילות בבית אורנית ולאחר מכן היינו חוזרות לדימונה. עד היום אנחנו נעזרים המון בבית אורנית".
"נכון להיום איילה נמצאת עדיין בטיפולים פעילים ובסוף אוקטובר תבוצע הערכת מצב שתגיד לנו היכן אנו עומדים היא. אצלי המחלה בנסיגה משמעותית ואני מקווה שעד סוף אוקטובר אצליח לצאת ממנה".
4 צפייה בגלריה
"נהפוך את העולם בשבילן וניתן להן לאורך כל הדרך, כל מה שהן זקוקות לו על מנת לנצח את המלחמה הפרטית שלהן" אומרים בעמותת עזר מציון.
(צילום: אלבום משפחתי)
יומי דזילובסקי, מנהל המחלקה לתמיכה בילדים חולי סרטן בעמותת עזר מציון אומר כי סיפורה המשפחתי של קרן עם 3 דורות במשפחה של חולי סרטן הוא סיפור נדיר ומורכב ביותר. "להכיל סיטואציה בה אדם מתמודד עם סרטן היא קשה ביותר, כך שלהכיל את מחלתך האישית יחד עם המחלה שהתגלתה אצל בתך הקטנה הוא באמת מורכב ומאתגר ביותר. בעיניי הדרך של קרן ובתה לעודד אחת את השנייה ולהתמודד עם המחלה ולנצח אותה נותנת השראה לחיים. נכון לעכשיו שתיהן נמצאות עדיין בתוך התהליך הטיפולי ואנחנו עוזרים להן ומחבקים אותן. כשהן מגיעות לבית אורנית, בנות השירות והצוות שלנו משחקים עם הילדה ומצחיקים אותה וזה פשוט לראות כיצד היא מתמודדת עם המחלה הקשה. אנחנו נהפוך את העולם בשבילן וניתן להן לאורך כל הדרך, כל מה שהן זקוקות לו על מנת לנצח את המלחמה הפרטית שלהן".
ברכה זיסר, מנהלת בית "אורנית" והמאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עמותת עזר מציון: "הסיפור של קרן ואיילה מהווה את תמצית סיפורו של בית אורנית – מקום המיועד לחולי סרטן בכל גיל שהוא, מבוגרים וילדים כאחד. אנחנו מטפלים במקום בו זמנית ב-600-700 משפחות תוך שהם מקבלים טיפולים רגשיים סוגים שונים, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי תמיכה, והרבה מאוד טיפולים שכרוכים בכיף והנאה. המקום הזה נועד למשפחות החולות האלו לעבור את הסיטואציה הקשה בה הן נמצאות ולעבור את המחלה בצורה שפויה ולהגיע לחוף מבטחים".
"על מנת שכל המפעל הענק ימשיך לפעול אנחנו צריכים את עזרת הציבור. בדרך כלל העמותה הייתה מקיימת בתקופה זו בשנים קודמות דינרים ואירועי התרמה אך עכשיו בגלל הקורונה הדבר בלתי אפשרי ואנחנו פונים לעזרת הציבור הכללי. כל אחד מאיתנו יכול חלילה להגיע למצב בו נמצאות קרן ואיילה, כך שאם כולנו נתרום מהלב, נוכל להמשיך ולהפעיל את המקום החשוב הזה".
בשיתוף עזר מציון
