בשיתוף ארגון אור שלום
דוד בידני (23) זוכר את היום שבו הוצא מהבית ועבר לגור במעון משפחתי, כאילו זה היה אתמול. "זה היה יום שישי. באותו יום צילמנו סרט במתנ"ס. כשחזרתי הביתה בצהריים, עצרה לידי מכונית בצבע בורדו, ואמרו לי שלוקחים אותי. אמא שלי הגיעה עם אחותי הקטנה בעגלה. ביקשו ממני לעלות לאוטו ומשם נסענו למשפחתון", הוא נזכר.
מה שהתחיל כדרמה קורעת לב על ילד בן 9, שגדל בסביבה שאינה מיטיבה עמו ונאלץ בהחלטת הרשויות לצאת למסגרת חוץ ביתית, הפך לסיפור הצלחה מעורר השראה על נער צעיר שכנגד כל הסיכויים, שינה את מסלול חייו, והגיע להישגים מדהימים. "אם לא הייתי נכנס למשפחתון, הייתי היום עבריין", פוסק דוד.
הוא נולד כבן בכור לאם חד הורית "שנלחמה בשביל העתיד שלי ושל אחותי הקטנה, שעברה גם היא לפני שנתיים לאותו משפחתון שבו אני הייתי. היה לה מאוד קשה להוציא את שנינו מהבית, אבל היא בחרה בעתיד שלנו, ולא בנוחות שלה. עד היום אני מודה לה על זה".
דוד מתאר את הילדות שלו כשל ילד רחוב טיפוסי. "לא היה לי חינוך בבית. הייתי בורח מבית הספר, ומסתובב בחוץ עד השעות המאוחרות של הלילה עם נערים, שדרדרו אותי לגניבות מחנויות כבר מגיל 8. עשיתי המון שטויות, עד שיום אחד בגיל 9, תפסו אותי מטפס על גג בית הספר, והזמינו משטרה".
בהמלצת רשויות הרווחה, הוחלט שדוד ייצא למסגרת חוץ ביתית באחד מ-21 המעונות המשפחתיים של ארגון אור שלום, שמעניקה כבר למעלה מארבעים שנים בית חם ותומך לילדים ונערים בסיכון. המחשבה על מסגרת חוץ משפחתית מעלה עבור רובנו, קונוטציות לא חיוביות במיוחד, אבל דווקא במקום הזה זוכים ילדים רבים כמו דוד לשנות את מסלול חייהם ולבנות עתיד טוב הרבה יותר.
ההתחלה של דוד במעון המשפחתי הייתה לא קלה, הוא מודה. "ימים שלמים של בכי. הייתי בורח כל הזמן מהמשפחתון, וכעסתי מאוד על אמא שלי. הייתי מחורר את התמונה שלה מרוב כעס. היום אני מבין שהיא הקריבה הרבה בשביל העתיד שלי".
מספר דמויות שנקרו בדרכו של דוד בתקופה ההיא, סייעו לו להפוך את עורו מנער כועס ומרדן לפוטנציאל ממומש. הדמות החיובית הראשונה היה אב הבית של המעון המשפחתי. "הוא דיבר אליי בגובה העיניים, הבין את הקושי שלי. בתור ילד שגדל בלי אבא, המפגש איתו היה משמעותי. הייתי קורא לו 'אבא'. אחרי 6 שנים הוא ואשתו, אם הבית, עזבו ולקחתי את זה מאוד קשה".
עד מהרה האבדה הגדולה התמלאה בדמות חיובית נוספת - רננה, אם הבית החדשה של המעון. "רננה היא אחד האנשים הכי קרובים אליי, שאני אוהב ומעריך עד היום. הקשר איתה מדהים. אמנם ההתחלה הייתה קשה, היו הרבה בכי וכעסים, אבל היום יש לנו קשר מאוד מיוחד".
"את דוד הכרתי כשהיה בן 14", מספרת רננה (29), המשמשת עד היום בתור אם הבית במעון המשפחתי במרכז הארץ. "החילופים בבית היו לו מאוד קשים, הוא היה מאוד קשור לאב ולאם הבית הקודמים. בשנה וחצי הראשונים הוא לא הפסיק למרוד ולהתנגד. לקח זמן לזכות באמונו, זה לא היה פשוט אבל לא וויתרתי, והייתי סבלנית. כבר מגיל צעיר דוד היה חכם מאוד, קרא סיטואציות והבין שאני בצד שלו, וכך הקשר התחיל להתפתח".
רננה הגיעה למעון המשפחתי של ארגון אור שלום במסגרת השירות הלאומי שלה, ומצאה בתפקיד שליחות ומקצוע לעתיד. "אני פוגשת ילדים מכל המינים והסוגים ובכל רמות התפקוד. יש ילדים נורמטיביים שלומדים בכיתות רגילות, הם מוציאים בגרות ומתגייסים לצבא, ואחרים שלומדים בחינוך מיוחד או כאלו שסובלים מקשיים. בסופו של דבר, כל ילד חדש מגיע עם שק של כאבים וחוויות קשות".
אם הבית הוא תפקיד מחייב וכרוך במגורים מלאים עם הילדים במעון, מספרת רננה. "היום יש עשרה בנים בבית. הקטן בן 9 והגדול בן 17. אני גרה איתם ותפקידי לדאוג לכל הצרכים שלהם מא' ועד ת', אם זה לארגן אותם לבית הספר, לדאוג שיהיו להם ארוחות חמות ומקלחות, לסדר את העניינים הרפואיים והלימודיים שלהם, לטפל בהם כשהם חולים".
כשרננה נכנסה למשפחתון, דוד היה בן 15, "נער עקשן ווכחן", היא נזכרת. באותה תקופה, הוא למד במסגרת של חינוך מיוחד. היה לה ברור שזה לא המקום המתאים לו, והיא דחפה אותו לשאוף הכי גבוה שאפשר – לימודים בבית ספר רגיל ובכיתה רגילה.
התוצאות לא איחרו לבוא: דוד סיים תיכון עם בגרות מלאה, הוציא רישיון נהיגה, היה פעיל חברתית בתור מתנדב במשטרה, השתתף בתחרות נואמים צעירים וזכה במקום שלישי. בהמשך התגייס לצבא ושירת שירות מלא. בגיל 18 הוא עבר מהמעון המשפחתי לדירת מעבר של ארגון 'אור שלום', שממשיכה לתמוך בילדים גם לאחר שהם יוצאים מהמסגרות החוץ ביתיות לחיים העצמאיים. "הייתי במחזור הראשון של התוכנית עם עוד שישה בוגרים ומלווה אחת. ניהלנו חיים רגילים, שילמנו שכירות - היינו עצמאיים לכל דבר".
"אני לא מתנדב, אני חבר"
עוד דמות חיובית שהיוותה השראה גדולה עבור דוד הוא השחקן עודד לאופולד, שיצר קשרים אמיצים וחזקים עם כל אנשי הצוות והילדים במעון המשפחתי. הכל התחיל לפני שש שנים כשמכרה הזמינה אותו להנחות אירוע התרמה של העמותה, הוא מספר. "לא רציתי להשתתף באירוע. היה לי את הדימוי הזה בראש של בית אומנה - לא רציתי לפגוש ילדים מסכנים", מודה לאופולד.
לבסוף הוא התרצה לשכנועיה של המכרה. "הסכמתי לבוא לעשרים דקות, ויצאתי אחרי חמש שעות", הוא נזכר. "התאהבתי בילדים וברננה, אם הבית. פגשתי אנשים מדהימים והייתי בהלם. לא האמנתי שיש מערך שלם שמצליח לקחת ילדים, שלא חולקו להם הקלפים הכי טובים, לטרוף אותם מחדש, וליצור להם מציאות אוהבת ועוטפת ועתיד טוב".
מאז אותו אירוע התרמה, לאופולד הפך לבן בית במעון המשפחתי. הוא מתעקש שלא מדובר בהתנדבות, "אימצתי את המשפחתון הזה. אני בא בגלל הילדים, אני חבר שלהם. מהרגע שהגעתי לשם, הרגשתי חיבור מיידי למקום. הרגשתי שאני שייך לשם והם שייכים אליי. זה היה קצת מוזר, אבל מרגש".
רננה זוכרת היטב את המפגש הראשון עם לאופולד. "הוא ניגש אליי בסוף אירוע ההתרמה, ואמר לי שמהיום והלאה כל מה שאני צריכה - הוא כאן כדי להישאר. היה לי ספק רב אם ניפגש שוב, אבל עברו מאז שש שנים, והוא מגיע כמעט כל סוף שבוע, לפעמים יותר. מגיעים אלינו עוד מתנדבים אבל לא כמו עודד. הוא עושה עם הילדים כל מה שהם חולמים עליו. יוצר, משחק, משתולל איתם. הוא עוסק הרבה בנגרות ובבנייה, הוא בנה לנו שולחן פינג פונג בחצר. הוא נמצא בכל האירועים, ימי הולדת, מסיבות, ברי מצווה. הילדים כל כך אוהבים אותו. הם מזהים את הקול של האופנוע שלו כשהוא מחנה בחוץ".
גם דוד מספר על קשר חם ואוהב עם לאופולד. "כשעודד נכנס למשפחתון, היה לנו משהו במשותף - הוא שחקן וגם אני שיחקתי בתיאטרון. עשיתי עם עודד המון דברים. אהבתי לשחק ולבנות איתו. הוא נתן לי המון גם בפן של השיחות האישיות".
לחולל ניסים בחיי הילדים
כל הדמויות שפגש דוד בידני במעון המשפחתי של ארגון אור שלום השפיעו עליו ועיצבו את חייו. היום הוא נשוי, אב לילדה ועוד תינוק בדרך. הוא ממשיך להתנדב במשטרה, לומד לקראת תואר בחינוך גופני, מנהל קבוצת כדורגל, צהרון וקייטנות, וגם ממשיך לבקר באופן קבוע במעון המשפחתי, ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה.
"יש משפט שאומר 'ילד צריך רק אדם מבוגר אחד שיאמין בו'", הוא אומר. "לשמחתי, היו לי כמה מבוגרים שהאמינו ומהנקודה הזאת צמחתי. 'אור שלום' זו חממה שמגדלת דור מדהים של ילדים. היום אני בן 23 ואני הרבה יותר בוגר מבחורים אחרים בגילי".
"באור שלום אנחנו מצליחים לשנות מסלול חייהם של ילדים", מציינת טלי חלף, מנכ"לית ארגון אור שלום. "הם יוצאים אל העולם בוגרים עצמאיים, בטוחים בעצמם וביכולתם ועם עתיד טוב יותר. זו תוצאה של היכולת הייחודית של רננה ושל הורי בית אחרים במעונות המשפחתיים של אור שלום - לראות ולגעת בכל ילד בדרך המיוחדת, הנכונה והטובה לו ולצרכיו תוך כדי שילובו המלא בחיי הקהילה שסביבו.
"כדי להמשיך ולהצליח במשימה המופלאה הזו, אנחנו זקוקים לכם שתצטרפו אלינו כהורי בית או כמשפחות אומנה. ואם אין באפשרותכם, תמיד תוכל לסייע בתרומה קטנה כגדולה. אני קוראת לכם להיות שותפים ולחולל ניסים בחיי ילדים שזקוקים לזה".
טלפון: *8936
בשיתוף ארגון אור שלום
