בשיתוף מפעל הפיס
(צילום: חגי דקל)
בביתו של פרופ' אבישי דקל (69), זוכה פרס לנדאו בתחום אסטרופיזיקה וחלל לשנת 2020, לא תמצאו טלסקופים או תמונות גדולות של מערכת כוכבי הלכת תלויות על הקיר. מי שנחשב לאחד החוקרים המובילים בעולם בתחום הקוסמולוגיה התיאורטית מספר שהיום כל הקסם קורה דרך המחשב. בפינת הסלון שבביתו ניצב מסך בגודל 48 אינץ', ולידו מחברת ועט. את התצפיות שהוא מקבל מקולגות ברחבי העולם מנתח דקל במחשב ורושם את הממצאים בכתב ידו על הדפים. אותם ממצאים שיובילו, כך הוא מקווה, לתגליות חשובות.
"האסטרונומים מסתכלים בטלסקופים, מקבלים תמונות, ואנחנו, התיאורטיקאים, מנסים לראות איך זה עובד. מדובר בניסיון להפעיל את חוקי הפיזיקה שאני מכיר כפיזיקאי על היקום, כדי להבין איך המכונה עובדת. זה מה שאנחנו עושים", הוא מסביר.
כשדקל מתיישב מול המצלמה, פניו חתומות. ניכר כי אינו מתרגש מהמעמד. גם כשהוא נשאל איך הגיב כשהודיעו לו על הזכייה, הוא עונה ש"הפרס הזה הוא הכרה על העבודה, אבל הוא לא מה שמניע אותי ואת חבריי. אנחנו עוסקים בזה בשביל להבין את היקום. כשאני מגלה משהו חדש שנותן תובנה חדשה על איך שהיקום עובד ונוצר, זה מרגש אותי יותר". אשתו, ציפי, שצופה בו מהצד, מוסיפה: "פשוט תמצאי לו גלקסיה ותראי איך הוא מתרגש".
כבר מגיל צעיר ידע דקל שהוא רוצה להיות מדען, אבל רק בתקופת האוניברסיטה הבין שהתחום הספציפי שבו הוא מתעניין הוא פיזיקה. מאז עברו 40 שנה כסטודנט, מרצה וכפרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. "תוך כדי הלימודים באוניברסיטה, בעיקר בהשפעת המורה ומי שהפך להיות המנחה שלי לדוקטורט, נכנסתי לתחום האסטרופיזיקה, שהפך להיות חלק ממני", הוא מספר, "לא נולדתי עם זה. כשהייתי ילד קטן לא היה לי טלסקופ בבית. זה פשוט הגיע מתוך הניסיון להבין את היקום שבו אנחנו חיים ולנסות לפצח בעיות. באופן כללי, זה מה שכל מדען בכל תחום מנסה לעשות: להבין מה הבעיות ולפתור אותן, ואז יש התרגשות באמת".
גם בניו של אבישי דקל הם בוגרי האוניברסיטה העברית, אולם בניגוד אליו השניים בחרו במקצועות שאינם כוללים את תחום החלל. "שני הבנים שלי דוקטורים, אחד לווטרינריה והשני למדעי המחשב. אף אחד מהם לא מדען במחקר אקדמי. הם בחרו להיות מעשיים", הוא אומר, ואז מסתובב לשולחן שמאחוריו, מרים ציור ממוסגר של כוכבי הלכת, ואומר בחיוך גאה: "אבל את זה הנכדה שלי ציירה".
כמה שעות אתה משקיע מדי יום בעבודה?
"אופי העבודה של מדען זה שאתה עובד כל הזמן. אתה עובד כשאתה עושה דברים אחרים, כשאתה ישן, כשאתה חולם, כשאתה טס במטוס. אתה לא יודע מתי הרעיון יבוא, מתי הבעיה תפוצח. זה אחד הדברים הכיפיים בלהיות מדען: אתה עובד מתי שאתה רוצה, איך שאתה רוצה, והאמת שבסוף זה יוצא 24/7".
הסיבה המרכזית לבחירה בדקל כזוכה פרס לנדאו היא התגלית שלו ושל קבוצת המחקר שלו לפני כעשר שנים: פיתוח מודל חדשני המזהה זרימה של רצועות גז קר בתוך הילות של חומר אפל כתהליך מרכזי בעיצוב הגלקסיות הבראשיתיות. כשמבקשים ממנו לפשט את ההסבר, הוא פונה למסך המחשב ומצביע: "כאן אתם רואים את הגלקסיות בהדמיית מחשב. מה שגורם להן לגדול זה זרמים קוויים של גז ביקום, שמגיעים מכל מיני כיוונים ובונים את הגלקסיות. זו תגלית שאני וקבוצת המחקר שלי אחראים לה והיא הפכה להיות אבן יסוד בהבנה של התפתחות הגלקסיה. כלומר, אני אחד החלוצים בניסיון להבין את היווצרות הגלקסיות במסגרת המארג הקוסמי הגדול".
מדע פופולרי
הוא מסתכל עלינו בניסיון לקבל מאיתנו סימן שאכן הבנו, ומיד מוסיף: "מה שטוב בתחום שלי זה שאפשר לעשות לו 'פופולריזציה'. באים עם תמונות, דברים מוחשיים, למרות שהם במרחבים של מיליארדי שנות אור. זה מה שיפה בתחום הזה. אפשר להסביר דברים בצורה פשוטה ובלי הרבה סיבוכים, וגם אנשים בלי רקע מתמטי ופיזיקלי די מתרגשים".
דקל מרותק מהנושא, מסוגל לדבר עליו שעות. כשהוא נשאל מה מושך אותו לעסוק בתחום הזה שנים כה רבות, הוא עונה: "מה שטבוע בנו זו הסקרנות האנושית. זה מה שמייחד את האנושות. זה לגלות עוד, להבין עוד, איפה אני נמצא. זה נכון גם לגבי הסביבה הקרובה, אבל אני עושה את זה בסביבה הכי גדולה ורחוקה. זה ניסיון להבין איפה אנחנו חיים, מה זה היקום שבתוכו נוצרנו ואיך נוצרנו".
מה מבחינתך יהיה ההישג הבא?
"החלום הבא מבחינתי זה לפתור את הבעיות שעדיין קיימות. למשל, היקום שלנו, ממה הוא מורכב? הוא מורכב לא מהחומרים שאנחנו מכירים או עשויים מהם. הוא מורכב מחומר אפל. אנחנו יודעים שאחוז ניכר מהאנרגיה ביקום מגיעה מחומר אפל, חומר שאת טיבו אנחנו לא מכירים אבל הוא בעל מסה ומפעיל כוחות כבידה על שאר החומרים וככה אנחנו רואים אותו. איך יודעים על קיומו? על ידי תנועות של גופים אחרים שנעים מהר בהרבה ממה שניתן היה לצפות אילו רק חומר רגיל היה מפעיל אותם. רוב החומר ביקום אפל. אנחנו יודעים על קיומו ולא יודעים מה הוא. זה אחד מחלקי הפאזל הכי גדולים. מה אני מקווה שיקרה? שבשנים הקרובות נגלה את החומר האפל גם במעבדה ונבין ממה הוא עשוי. שאלה אפילו יותר גדולה זו האנרגיה האפלה. 70 אחוז מהאנרגיה ביקום זה משהו מסתורי לחלוטין, שמתבטא בכך שהיקום לא סתם מתפשט, אלא מאיץ את התפשטותו. אנחנו מודדים את זה בטלסקופים, יודעים לבטא את זה בצורה מתמטית, אבל לא מבינים את הטבע של זה ומה בדיוק גורם לזה. מדובר בחידה אדירה. תני לי פתרון לזה. אני אשמח מאוד".
"האנרגיה האפלה זו שאלה גדולה", אומר פרופ' אבישי דקל, "70 אחוז מהאנרגיה ביקום זה משהו מסתורי לחלוטין, שמתבטא בכך שהיקום לא סתם מתפשט, אלא מאיץ את התפשטותו. אנחנו מודדים את זה בטלסקופים, יודעים לבטא את זה בצורה מתמטית, אבל לא מבינים את הטבע של זה ומה בדיוק גורם לזה. מדובר בחידה אדירה. תני לי פתרון לזה. אני אשמח מאוד"
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
