עדכון אחרון ע''י: אופיר האוזמן
כמו אירועים נוספים שנערכו בארץ מאז טבח 7 באוקטובר, גם חג פורים לא יהיה שמח ומבדח כמו בשנים קודמות: "פורים הוא חג השמחה, אבל לי באופן אישי מאוד קשה לשמוח כשאני יודע שיש 134 חטופים שמוחזקים בשבי למעלה מחמישה חודשים", אומר נדב פרס, תלמיד כיתה י"ב בתיכון "דה שליט" ברחובות. "חיפשתי דרך ויזואלית שבה אוכל להביע את התחושות שלי בנוגע לכל המצב. דרך שתיגע באנשים, אולי אפילו תזעזע, ובעיקר תעלה את המודעות לחטופים ולחטופות".
ואכן, התוצר הסופי - סרטון ויראלי בשם "השנה כולנו חטופים" - מצמרר, מבעית ונוגע ללב. "בסרטון מוצגים 134 תלמידות ותלמידים שעוטים על פניהם מסכה לבנה. בהמשך המסכות נחבלות ולמעשה משקפות את מצבם של החטופים שלנו בשבי", מסביר פרס, שיצר את הסרטון יחד עם 200 תלמידי תיכון "דה שליט", ובשיתוף פעולה עם משפחות החטופים.
לדבריו, "הסרטון מצליח לתאר היטב את התחושות שלנו, וכל זה ללא מילים. התוצאה יצאה מרגשת מאוד בעיניי".
"מדמיינת את לירי מפוחדת בחדר חשוך"
אחת מהחטופות המופיעות בסרטון היא לירי אלבג, שמוחזקת בשבי חמאס כבר 167 יום. שי אלבג, אחותה של לירי, לקחה אף היא חלק ביצירת הסרטון.
"נדב יצר קשר עם אמא שלי וסיפר לה על היוזמה שלו לקראת פורים. הוא גם שיתף אותה בסרטון נוסף שהכין בעבר למען החטופים", היא מספרת. "זו יוזמה מהממת וחשובה, בעיקר כי היא תזכיר לאזרחי המדינה שלצד החגיגות - יש עדיין חטופים וחטופות בשבי חמאס שאסור לשכוח, וצריך להמשיך ולהילחם כדי להחזיר אותם הביתה.
"אני עדיין חיה את 7 באוקטובר, וכל עוד אחותי בשבי - אין סיכוי שאצליח לחזור לחיים", היא מוסיפה. "בכל פעם כשאני עוצמת את העיניים, לירי מופיעה מולי, מפוחדת, בתוך חדר חשוך".
ראינו את התמונה של לירי מפורים בשנה שעברה. היא אוהבת את החג הזה?
אלבג: "כן. ממש לפני שנה היא חגגה וכל השכבה שלה התחפשה ביחד. קשה לתפוס את זה. אני תמיד מסתכלת על תמונות ישנות של לירי וזה מרגיש לי כמו מציאות אחרת, מציאות שונה.
"הייתה לי תקווה שבפורים היא תהיה פה. שהחג יביא איתו איזה נס. אני רוצה לקוות שאולי בפורים נקבל נס אחר, כמו למשל שידברו איתנו על איזו עסקה שעומדת להיחתם. כל מה שנשאר לי כרגע זה לקוות".
שי, עד כמה הציפיות שלכם גבוהות ממה שקורה עכשיו בקטאר? מהשליחות של ראש המוסד והמנדט שהוא קיבל מהקבינט?
אלבג: "אני אגיד שאני פוחדת קצת לצפות, כי כבר היו דיבורים על עסקה שלא צלחו, ובכל פעם כזאת התקווה שהנה, הם חוזרים, התנפצה לנו בפנים. אני מקווה מאוד שהם באמת עושים הכול, ושהם ימשיכו לעשות הכול, כדי להחזיר את החטופים הביתה.
"חשוב לי גם להזכיר שעוד מעט תעבור חצי שנה מהרגע שהם נחטפו. אסור לשבת רגל על רגל, הם לא יושבים באיזה בית מלון. אני יודעת שבפעם האחרונה ראו את לירי במנהרות, וקשה לי רק מהניסיון לדמיין את התנאים הקשים שהיא ושאר החטופים נמצאים בהם, ואת הדברים שהם עוברים שם. אי אפשר להישאר אדישים ושאננים במצב כזה, צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותם הביתה כמה שיותר מהר".
שמענו אתמול את אמא שלך בריאיון ל"כאן", היא אמרה שם דברים כואבים מאוד. אני לא חושבת שנחשפנו אליהם בעבר, בטח לא בצורה הזאת. כמה לך היה קשה לשמוע את הדברים שהיא מתארת?
"אלו לא דברים חדשים לי. אני יודעת אותם כבר תקופה ארוכה, למעשה מאז שהמשוחררות חזרו, ב-26 בנובמבר. רק תראו כמה ימים עברו מאז, ומה היא בטח עוד עוברת שם.
"קשה לי לראות את התמונה של לירי מהשבי, כשהיא יושבת מפוחדת, ועל התמונה הכיתוב הנורא הזה. גם את הסיפורים על כך שהיא נאלצה לבשל לשובים שלה ולא יכולה הייתה לאכול בעצמה - קשה לי לשמוע, בעיקר כי הם מחזירים אותי למחשבות קשות. לרוב, אני מנסה לדמיין את לירי כשהיא צוחקת ובסדר, ואז הסיפורים והתמונות מחזירים אותי למציאות שבה אני מבינה שהיא לא באמת יכולה להיות בסדר כל עוד היא שם".
אמא שלך בעצם מתארת מצב שבו הפכו את לירי לשפחה, ושזה מה שהם עושים ליתר הבנות החטופות - הן גם משרתות וגם מטפלות במשפחה, ומצד שני אסור להן לאכול מהאוכל שהן מכינות. ממש סוג של עבדות.
"כן, ואלו דברים שקיבלנו עליהם מידע לפני יותר מ-100 ימים. אנחנו יודעים שלירי עברה גם לא מעט בתים. בפעם אחרונה, כאמור, היא נראתה במנהרה, ומאז לא קיבלנו אות חיים ממנה. אני רוצה לקוות שאולי היא נמצאת עם קבוצה של חטופים או חטופות, ושהיא לא לבד. אני מתפללת שהמחבלים כבר לא מתנהגים אליה כמו שהם התנהגו אליה בעבר, אבל לצערי לצד הדמיון והתפילות שלי, יש גם את המציאות - בסוף אנחנו מתמודדים מול אויב אכזר.
"אני באמת מקווה שהיא בסדר ושהם לא הצליחו לשבור את התקווה שלה וגם, שיש עסקה שמתבשלת עכשיו מאחורי הקלעים, ובעיקר שהיא תחזור כבר הביתה".